שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הירוק הגדול: פארק רמת מנשה
    רמת מנשה היא לא רק אחת מהריאות הירוקות החשובות בישראל, מוקד לפריחות בשלל צבעים ואתר מצוין למגוון טיולים - אלא גם שמורה ביוספרית. בואו להכיר, ולא תתחרטו
    תעודת זהות שמורה ביוספרית מסלול טיול איך מגיעים 

    רמת מנשה היא מהחבלים היפים ביותר בארצנו - שילוב של יערות נטע אדם ויערות טבעיים של אלון תבור, מהמעטים בארץ שיד אדם לא נגעה בהם ולא פיתחה אותם באופן עירוני מסיבי. משום כך הפכה הרמה לאחת ה"ריאות הירוקות" החשובות ביותר בישראל. יש בה יערות, מרחב פתוח, שדות ומטעים, מעיינות מים ופלגים זורמים בכל ימות השנה ושישה יישובים כפריים.

     

    בחורף ובאביב הפארק הופך לאחו פורח. בין הפלגים הקטנים, הזורמים מכל עבר, עולים גלי פריחה שהם בבחינת תופעת טבע. "גבעת הרקפות", ליד קיבוץ גלעד, שברה כאן את כל השיאים בעושר פריחת הרקפות, אך זהו רק קצה הקרחון. בעמק השלום, הנמצא במרכז הפארק, מכסים את האדמה מרבדים ססגוניים של כלנית, נורית ועיריוני; איריסים מציצים מכל עבר ואליהם מצטרפים מינים רבים של סחלבים ושל פרחים אחרים. ניתן לטייל ברגל, ברכב, רכובים על גבי אופניים או סוסים אל מרחבי הנוף הפתוח ושדות הפריחה. בכדי לשמר את האוצרות הטמונים במקום, קרן קיימת לישראל יזמה מהלך ראשון מסוגו - שיתוף פעולה מלא של התושבים בהחלטות על אופיו ועתידו של המרחב שבו הם חיים על מנת שהסביבה והאדם, גם יחד, יצאו נשכרים. למהלך זה קוראים שמורה ביוספרית. מה זה? מייד נסביר.


    ברגל, ברכב, על אופניים או על סוסים (צילום: אייל בר טוב, קק"ל)  

     

    תעודת זהות
    אזור גיאוגרפי: דרומית לכרמל, בין המושבה יוקנעם לקיבוץ גלעד.

     

    גודל היער: 85 אלף דונם.

     

    מתאים לטיולים: כל המשפחה (ברכב פרטי/4X4/אופניים/סוסים)

     

    עונה מומלצת: כל ימות השנה – בעיקר בחורף ובאביב בעת פריחה.

     

    חניוני נופש פעיל: חניון החרובים בנחל שופט, חניוני יערות הזורע, חניון ע"ש יופ ווסטרוויל.

     

    התאמה למוגבלי תנועה: שביל הליכה על גדות נחל שופט, באורך של 800 מטר (כחצי שעה הליכה), מותאם לאוכלוסיית מוגבלי התנועה. בחניוני הפיקניק השונים הוצבו שולחנות מותאמים ליושבים על גבי כסאות גלגלים.


    שיתוף פעולה של התושבים (צילום: אייל בר טוב, קק"ל)

     

    חזור למעלה
    שמורה ביוספרית
    הרעיון של שמורה ביוספרית עלה במסגרת חיפוש פתרון המאפשר התיישבות, תעסוקה ופיתוח לצד שימור הטבע, בגלל הרס מואץ של בתי גידול טבעיים, ניצול יתר של משאבים מתכלים, זיהום והמלחה של מי תהום ונחלים.

     

    ביסוד התפיסה - האדם הוא חלק מהמערכת האקולוגית והוא מספיק מושכל ואחראי לבצע פעולות פיתוח תוך שהוא מגן על משאבי הטבע עבור הדורות הבאים ומשמר גם תרבויות מקוריות ועיסוקים מסורתיים תוך חתירה לשיפור כלכלי מבלי לפגוע באותם המשאבים.

     

    מאפייני השמורה הביוספרית: היררכיה של רמות שימור מהמרכז לשוליים ופיתוח הדרגתי ובר קיימא בשטח ההיקפי המאופיין בפעילות האדם; התיישבות, חקלאות ועיסוקים של תרבות מסורתית.

     

    שלושה חלקים להיררכיה:

    1. גלעין - שטח שמור ללא הפרעה (שמורת טבע, שטח מבוקר בשריפה או ברעיית עדרים) המייצג חבל ביו-גיאוגרפי, שיש בו מאגר גנטי.
    2. אזור חיץ - גובל בשטח השמור או המקיף אותו. נועד לבלום הפרעות מבחוץ ובכך להבטיח את ההגנה על הגלעין השמור. באזור זה נכללים פארקים, שמורות טבע ושטחים פתוחים. מיועד בעיקר למחקר.
    3. אזור מעבר - שטח שבו הידע הנצבר מהשטחים המוגנים בגלעין ומסביבו מנוצל לשיתוף התושבים המקומיים בשימוש מושכל במשאבים הטבעיים, כלומר כולל פיתוח בר קיימא.

     

    השמורה הביוספרית נותנת פתרון לצורת חיים משולבת כך שהגלעין והחיץ מאפשרים פיתוח בר קיימא באזור המעבר, כדי שזה יישמר לדורות הבאים. בהליך

    מחשבה שכזה התיירות המתפתחת מבוססת על מעורבות אקטיבית של הקהילות לגבי עתידם המשותף של בני האדם וערכי הטבע, המתקיימים זה לצד זה. האדם מבחינה זו הוא המרכז כיוון שהוא זה שאחראי על קיומו של הטבע, עבורו ועבור ילדיו, נכדיו וניניו. כדי לנהל שטח בצורה כזו, חייבת להתנהל מערכת דמוקרטית שבה אנשים יפנימו את הכללים ויהפכו אותם לחלק מחייהם, כמו גם ניטור של הסביבה על ידי מחקר, על מנת שאנשים ידעו יותר על סביבתם וילמדו להפיק ממנה תועלת.

     

    שמורות ביוספריות בישראל

    בארץ יש תנאים נוחים יחסית להקמת שמורות ביוספריות. מרבית מהקרקעות בבעלות המדינה, חוקי המים הארציים מבטלים כל חוק אחר כשמדובר במקורות מים. יש תכנון ארצי בתוכניות מתאר ארציות לשמורות טבע, יער וייעור, כרייה וחציבה, הפועלות על בסיס חוקים ותקנות המחייבות את בעלי השטח לפעול על פיהן. בישראל, חלק גדול מהפיתוח באזורי המעבר הוא פיתוח לצורכי חקלאות, שעיקרה, חקלאות שלחין, הגורמת להמלחת הקרקע לטווח ארוך ומזהמת את מי התהום ואת הסביבה בחומרים כימיים שמקורם בחומרי הדברה. מבחינת גודלה של ישראל היא יכולה להוות שמורה ביוספרית אחת, אך הדבר מורכב ומסורבל.

     

    חזור למעלה
    מסלול טיול
    יש אפשרויות רבות לטייל בפארק. אנו בחרנו במסלול החוצה את כל יחידות הנוף של הפארק רמת מנשה. הדרך, שניתן לטייל בה ברגל, ברכב, באופניים או על גבי סוסים, עוברת ביערות, בנחלים, בנופים פתוחים וביינות שדות חקלאיים מעובדים.

     

    בכניסה ליערות הזורע (כביש מס' 66, ליד סימן ק"מ 28), שלט גדול בכביש המקדם את פני הבאים ל "פארק רמת מנשה". הדרך הסלולה, המסתעפת מהכביש, מובילה לביתן המידע הנמצא סמוך לנחל גחר. סמוך לביתן ישנה פינת חמד להתרגעות ובה ספסלים המוצבים בצל עצי תות - מקום נעים להתבונן בפלג הזורם בחורף. כאן אפשר להצטייד בדפי מידע. סמוך למוקד המידע יוצא שביל אופניים המטפס בשלוחות המתנשאות מדרום לנחל גחר.

     

    הצומת לג'וערה - כ-3 ק"מ מביתן המידע פונה דרך הפארק שמאלה (דרומה), לג'וערה. אנו ממליצים לפני כן לבקר בנחל השופט ורק אחר כך לחזור שוב לכאן. לשם כך נמשיך בדרך הסלולה היישר לפנים.

     

    נחל השופט - הדרך משולטת היטב. היא מטפסת להר גחר ויורדת לנחל השופט. חוצים את הנחל ב"גשר אירי" המתאים לכל רכב ומכאן קצרה הדרך לחניון החרובים מקום חניית הרכב. כאן ישנן מספר אפשרויות לטייל ברגל, מסלול קצר שאורכו כ-1 ק"מ ממעיין אמי (חשרת) אל הנחל (כחצי שעה הליכה) ומסלול ארוך, שאורכו כ-5 ק"מ (2-3 שעות הליכה). שני המסלולים הם מעגליים וההליכה בהם בתוואי מישורי.

     

    זהו שביל נפלא, חלקו סלול באספלט וחלקו עשוי מלוחות עץ. הדרך מוצלת בעצי גדות נחלים, בעיקר בעצי ערבה ובנחל זורמים מים כל השנה. קק"ל הכשירה שביל הליכה, באורך של 800 מטר (כחצי שעה הליכה), המותאם גם לאוכלוסיית מוגבלי התנועה, לעגלות תינוקות ועוד. עוברים בהליכה לאורך הנחל ומימיו הזורמים לעבר מפל קטן המשתפך אל בריכת מים קטנה.


    מפל בשביל נחל השופט (צילום: אייל בר טוב, קק"ל)

     

    בחזרה לצומת לג'וערה - לאחר הבילוי בנחל השופט שבים לצומת ג'וערה ופונים דרומה. דרך הפארק עוברת עתה בין יער נטוע (משמאל) לשדה מעובד (מימין).

    כשעולים במעלה הגבעה נחשפים נופי נחל השופט והכרמל. אחר כך, בשטח הפתוח, תוואי הדרך מנצל את דרך ה"סולינג" הישנה. זהו "כביש" שנסלל באבנים בתקופה הבריטית והוא קישר בין יקנעם לאזור ג'וערה. הכביש עביר לכל רכב. הכביש תוכנן על ידי המהנדס הבריטי תומס טלפורד (1757-1834) שהתמחה בתכנון גשרים, תעלות ודרכים. הוא פיתח שיטה ייחודית לסלילת דרכים במקומות קשים לגישה – דרכי סולינג. הסולינג הן אבנים גדולות שהוצבו בעומק 45-18 ס"מ לאורך שולי הדרך. לרוחבה דחסו חצץ, חלוקים ושברי אבנים רבים כאלה נסללו ברחבי הארץ בימי המנדט הבריטי.

     

    כביש משמר העמק – דרך הסולינג מסתיימת בכביש היורד למשמר העמק (כביש מס' 6953). עצרו, בדקו היטב את מצב התנועה, ורק אז עלו על הכביש בזהירות וסעו בו מעט שמאלה. דרך הפארק מסתעפת לאחר כמה מטרים ימינה, אך לפני שנמשיך בה אנו מציעים לנסוע עוד כמאה מטרים במורד הכביש ולהעפיל ברכב לגבעה שמימין, היא ג'וערה.

     

    ג'וערה (מוזיאון ה"הגנה") – ג'וערה משמשת כיום כבסיס גדנ"ע, אך המקום זכור יותר בזכות הקורסים למפקדי מחלקות (מ"מ) שהתנהלו כאן והיו בית היוצר למפקדי ה"הגנה" ולצה"ל בראשית דרכו. כאן צייר משה בר תקווה (מונדק פסטרנק) את סמל החרב וענף הזית, שהפך לסיכת מ"מ המוענקת עד היום למסיימי קורס קצינים של צה"ל. נגיע לשער המחנה, ונחנה את הרכב ברחבת החניה שלפני השער. מגמת פנינו היא בית האבן הגדול, שאותו רכשה קק"ל בשנת 1936. בבית הזה התיישבו כעבור כשנה ראשוני עין השופט, שהקימו יישוב בנוסח "חומה ומגדל". המוזיאון הקטן משמר את הבית המקור ומספר את סיפורה של ג'וערה. בכניסה משתלבים המבקרים ב"מסדר" של חניכי הקורסים. בן דמותו של מפקד הקורס מציג את התכנית באמצעות טכנולוגיה חדשנית. התצוגה בקומה העליונה ממחישה חיי יום-יום בג'וערה ואת פרקי האימונים. בתום הביקור בג'וערה נחזור לדרך הפארק ונמשיך בנסיעה דרומה.

     

    בדרך ל"צומת הקיבוצים" – דרך הפארק ממשיכה דרומה מכביש משמר העמק. הדרך עוברת בתוך שדרה קטנה של עצי ברוש. שימו לב לשרידי בית הבד שמשמאל לדרך. הם משמשים אנדרטה לשלמה קורץ ולנכדו, אנשי עין השופט, שנספו בעת חפירות ארכיאולוגיות במערת קבורה קדומה, סמוך לכאן. הדרך יורדת היישר ליער משמר העמק. שימו לב, לפני המפגש עם היער, ל"גשר הצרפתי" המתגבר על הערוץ הקטן שבדרך ליער. "גשר צרפתי" הוא כינוי למעבר הבנוי בתת-הקרקע. הוא עשוי משתי שורות של סלעים גדולים וביניהן אבנים קטנות יותר (מכונות בעגה המקצועית "בקלאש"). כל זה מכוסה במצע מהודק והרי לכם שיטה המאפשרת חלחול מים מתחת ל"גשר" ושומרת על הדרך לבל תיסחף בגשם. במפגש עם יער משמר העמק הדרך פונה דרומה (ימינה) וחולפת לא הרחק מעין שולמית, מעיין שמימיו נבעו בעבר לתוך בריכת בטון. המים נשאבים כיום ומוזרמים לקיבוץ משמר העמק. לאחר כ-4 קילומטרים אנו מגיעים ל"צומת הקיבוצים", שאותה מסמנים כמה עצי ברוש הצומחים בתוך "כיכר". דרך הפארק ממשיכה היישר לפנים, אך אנו נפנה כאן שמאלה כדי לבקר בחורבת בית ראש וביער הקיבוצים.

     

    חורבת בית ראש ויער הקיבוצים – לאחר כ-200 מטרים הדרך עולה לחורבת בית ראש. חונים בצד הדרך ומטפסים לראש הגבעה באחד השבילים המובילים מהדרך לפסגה. התצפית מופלאה. כל מה שצריך לעשות זה לשוטט בשביל המקיף את הפסגה. אורך השביל 360 מטרים והוא מעניק תצפית של 360 מעלות. רואים מכאן את עמק יזרעאל, התבור, הרי נצרת וגבעת המורה וביום חורף בהיר גם את שלג החרמון. מהצד השני רואים את נופי הכרמל, מפרץ חיפה וארובות תחנת הכוח בחדרה, כמו גם יישובים אחרים בשרון. פשוט מרהיב. שרידי העתיקות שבמקום מעידים על יישוב מהתקופה הרומית. נחזור לרכב ונמשיך בדרך המקיפה את הגבעה. נרד לדרך ונמשיך צפונה בנוף היפה של יער הקיבוצים, עד שנראה מתקנים צופיים בנויים עץ. זוהי "השומרייה" – המקום בו נערכו בעבר מחנות הקיץ של חניכי "השומר הצעיר". נשוב ל"צומת הקיבוצים" ונמשיך בדרך הפארק דרומה לכיוון נחל תנינים. חלק מהמשך הדרך נמצא בשלבי הקמה. כיום עביר לאחר גשם לרכב (4X4) ומחוץ לעונת הגשמים – לכל רכב.

     

    עין כפר – הדרך יורדת אל היובלים העיליים של נחל תנינים ומטפסת לראש גבעה המשקיפה על עמק קטן. בעמק נובעים שני מעיינות ונראים שרידים חרבים של כפר ובהם משוכות צבר ועצי בוסתן. אלה הם חורבות עין כופרין. כדי לשמור על שלוות המקום, נרד אליו ברגל. המעיין הגדול משמש את הבקר של קיבוץ עין השופט.

     

    גבעת הרקפות – נשוב לרכב ונמשיך בדרך הפארק. הדרך עוברת בראש השלוחה המפרידה בין נחל תנינים לנחל ספלול ונוחתת בכביש גלעד (כביש מס' 672) ליד יער הרקפות. בחורף, בין דצמבר למרץ, מתכסה הגבעה המיוערת באלפי רקפות. בעונה זו מומלץ להחנות את הרכב ברחבת החניה הגדולה, לחצות ברגל את הכביש ולטייל בגבעה. קק"ל הכשירה במקום מסלול הליכה מעגלי באורך של 600 מטר (כחצי שעה הליכה).


    מרבד רקפות בחורף (צילום: גיא ברקאי)

     

    נחל תנינים – דרך הפארק, לאחר חציית הכביש לקיבוץ גלעד, ממשיכה מערבה, במקביל לגדה הדרומית של נחל תנינים, שכאן הוא רדוד מאוד. במרחק של כ-500 מהכביש הדרך פונה חדות דרומה. בחורף גשום כדאי לעצור כאן לרגע ולהשקיף צפונה, אל "מפל" מים הנופל לנחל תנינים. המים האלה הם מימיו של נחל רז הנשפכים לנחל תנינים. דרך הפארק ממשיכה מערבה. בצדי הדרך מתפתחים עצי אלון תבור, שאט אט צוברים לעצמם ממדים ראויים לשמים. במרחק של כ-5 ק"מ מכביש גלעד פוגשת דרך הפארק את "דרך המוביל", הנקראת כך משום שהיא מלווה את המוביל הארצי, הטמון מתחת לקרקע, בצד הדרך. בדרך הזו נפנה ימינה (צפונה) ונחצה ב"גשר אירי" את נחל תנינים, הממשיך מכאן מערבה ומימיו מוחדרים לחולות פרדס חנה – קיסריה באמצעות מפעל נחלי מנשה של "מקורות". מכאן אפשר לחזור לכביש דליה-גלעד (כביש מס' 672) בשתי דרכים הבאות (שתי הדרכים נעשות בוציות לאחר גשמים):

     

    סיום ליד קיבוץ דליה – כקילומטר אחד מצפון לנחל תנינים מתפצלת דרך הפארק לשניים. ימינה – הדרך עוברת בין שדות מעובדים ומגיעה לכביש.

     

    סיום ליד קיבוץ רמות מנשה – אפשר להמשיך מנקודת הפיצול עוד כקילומטר אחד ולפנות רק אז ימינה, במעלה נחל שלף. בנחל זורמים מים כל ימות השנה, כפי שמעידים עצי הערבה הגדולים שבגדותיו. לפני העלייה לשער קיבוץ רמות מנשה נובע בצל עצי אקליפטוס גבוהים מעיין בשם עין מחוללים. המעיין מנציח בשמו את כינוסי המחולות שנערכו בעבר בקיבוץ דליה.

     

    חזור למעלה
    איך מגיעים

    לדרך הפארק יש מספר כניסות:

    1. יערות הזורע, כביש יקנעם-מגידו (כביש מס' 66, ליד סימן ק"מ 28).
    2. חניון יער הרקפות, סמוך לקיבוץ גלעד (אבן יצחק).
    3. כביש דליה-גלעד (כביש מס' 672), כ-1.5 ק"מ מדרום לקיבוץ דליה.
    4. פנייה שמאלה לפני שער הכניסה לקיבוץ רמות מנשה.
    5. ממושב עמיקם, לאורך נחל תנינים.
    6. תחנת הדלק בת שלמה (כביש מס' 70, ליד סימן ק"מ 21). דרך זו עבירה רק לרכב רב-מנועי (4X4).

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הירוק הגדול: פארק רמת מנשה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ריאה ירוקה
    צילום: גיא ברקאי
    וגם שמורה ביוספרית
    צילום: גיא ברקאי
    צילום: דפנה טלמון
    מעיין עין אמי
    צילום: דפנה טלמון
    מומלצים