האזור: רמת הגולן
איך מטיילים: משולב ברכב וברגל
משך הטיול: כחצי יום
נקודת הפתיחה של הסיור הראשון של חנוכה היא קצרין, בירת הגולן. בקצרין כדאי לבקר במוזיאון עתיקות הגולן, בו נאספו ממצאים ארכיאולוגיים ממרחבי הרמה. כמו כן נמצא במוזיאון דגם מוקטן של "גילגל רפאים", הידוע גם בשמו הערבי: רוג'ום הירי.
גולת הכותרת במוזיאון היא החיזיון האור קולי על "סיפורה של העיר גמלא", המתאר את העיר היהודית גמלא מימי בית שני: מחיי היום יום ועד לתיאור הקרב עם הרומאים בימי המרד הגדול וחורבן העיר בידי הרומאים.
ניתן לשלב בקצרין ביקורים גם במוזיאון הבובות, בכפר התלמודי, בו נמצא בית כנסת מפואר מימי המשנה והתלמוד, במפעל "מי עדן" וב"יקבי הגולן".
בסמוך לכפר התלמודי נמצא "שער לגולן", ובו דגם הרמה הפרוש על פני 100 מ"ר. תוכלו בנקל לזהות את מיקומכם בדגם, להתרשם מערוצי הנחלים ומתלי הגעש ולקבל מושג על צורתה של רמת הגולן.
מקצרין ניסע דרומה בכביש מספר 808 – זהו "ציר המפלים", החוצה את מרבית נחלי הגולן בחלקם הרדוד. מומלצת חניה קצרה, צמוד לכביש בחניון נחל עיט, שהוא חלק משמורת יהודיה.
הליכה קצרה של כמה עשרות מ' תוביל אותנו אל שפת מצוק הנחל. ניתן ליהנות, בעיקר לאחר ימי גשם, מזרימה מרשימה במפל עיט. בסביבת החניון נוכל ליהנות מפריחת הנרקיסים והעיריות. אולם יש להיזהר – ההליכה לאורך ובערוץ הנחל אסורה ומסוכנת.
המשיכו דרומה כעשרה ק"מ והיכנסו לביקור בשמורת הטבע גמלא. בשמורת גמלא נמצא את מושבת הנשרים והעופות הדורסים הגדולה ביותר בארץ (ויש אומרים שאף במזרח התיכון). בשמורה נמצאת העיר העתיקה גמלא וכן מסלול הליכה המוביל לתצפית אל מפל גמלא, שהוא המפל האיתן הגבוה ביותר בארץ, 51 מ' גובהו.
ניתן לבלות בשמורה יום שלם, או להסתפק בביקור בן שעתיים – בהתאם למה שיכתיבו מזג האוויר או הרצון הפרטי שלכם. לכו ב"שביל הנשרים": מסלול מעגלי שאורכו כ-700 מ', המותאם למעבר עגלות תינוקות ונכים. כדי לתפוס מעט היכן אתם ממוקמים, תתחילו בתצפית אל העיר העתיקה גמלא ואל נופי נחל דליות, ממצפור בו מוצבים שלטי המחשה ודגם תבליט לעיוורים. לחובבי הטרקים (המסלולים הקשים יותר) מומלץ לרדת ב"שביל העתיק" לסיור בסמטאות גמלא ולהתרשם מהמבנים שנחשפו בחפירות. בכניסה לעיר מוצבות שלוש מכונות מלחמה רומאיות בהעתק נאמן למקור.
לא בא לכם להתאמץ? קשה לכם קצת לעמוד בהליכה הארוכה? ניתן גם לרדת לעיר העתיקה ב"שאטל", הנוסע למקום מדי שעה עגולה ועולה חזרה מדי מחצית שעה.
מי שבחר לא לרדת אל העיר העתיקה יכול להמשיך ללכת בשביל הנשרים עד לגולת הכותרת של הטיול הזה, "מצפור הנשרים": מבנה אבן הבנוי על שפת מצוק נחל גמלא. במצפור ניתנת הדרכה חינם. שם, תוך כדי צפייה בנופיו המדהימים של נחל גמלא, ניתן, בעזרת מערכת טלוויזיה במעגל סגור, לראות במסך הגדול את חיי הנשרים ב"זמן אמת" ולהתרשם גם מקטעים מוקלטים.
ממצפור הנשרים המשיכו אל הכפר הביזנטי, דיר-קרוח, ומשם ניתן לחזור למגרש החניה או לבחור בהליכה ב"שביל הדולמנים", לתצפית על מפל גמלא. אורך השביל כ-1,200 מ', ולצדי השביל (הבוצי לאחר גשם) תראו דולמנים רבים ושפע פריחה. מרחוק תראו את החרמון ואת הרי הגעש.
מסלול טיול נוסף בשמורת גמלא, שאורכו כשעתיים ודרכו ניתן להגיע לשביל הנשרים, הוא "שביל הדליות". השביל מסומן באדום, יוצא מחורשת צומת דליות, חוצה את נחלי דליות ובזלת ומגיע עד למגרש החניה.
אחרי הביקור בשמורת גמלא, המשיכו בנסיעה דרומה עד לכניסה לחיספין. בסמוך לכביש הכניסה ליישוב הדתי, נמצאת שמורת טבע קטנה - שמורת אירוס הביצות. בביצה הקטנה, הניזונה ממימי נחל נוב, לכו בשביל מעגלי, ובהתאם לעונה נראה את הנרקיסים (דצמבר), אירוס הביצות (פברואר), הכלניות (מארס), או את העיריוני הצהוב.
את הטיול ניתן לסיים בירידה דרומה לחמת גדר, או מערבה, דרך מצפה אופיר, הצופה אל הכינרת.
צפונה משם, נמצאים שמורת סוסיתא או הגן הלאומי כורסי, שבו כנסייה מפוארת הקשורה לסיפור נס החזירים.
רקפות
פריחת הרקפות מתחילה זמן קצר לפני החנוכה ונמשכת עד לאחר הפסח. בנוף פרחי הבר בארץ, הרקפת נמצאת בשלישייה המובילה, ובתקופה זו היא מכסה חלקים ניכרים מהרי ישראל. הרקפת נפוצה מאוד. ריחה נעים וצבעיה נעים מלבן עד ורוד עז.
יש בארץ שני מינים של רקפות: רקפת מצויה, הנפוצה יותר, ורקפת יוונית, שנמצאת בשטחים מוגבלים בישראל - בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון. לרקפת היוונית פרח קטן יותר, ושיא פריחתה בחודש ינואר.
לרקפת פקעת בעלת גוון סגול, עליה דמויי לב, והם מעוטרים בדגמים שונים של ירוק בהיר על רקע ירוק כהה. לכל פרח גבעול נפרד, שראשו כפוף כלפי מטה, כך שחזית הפרח פונה ארצה ולא כלפי השמים. צורתו צורת כתר בשל עלי הכותרת הפונים מעלה ויוצרים מבנה הפוך. מבנה הפוך זה נועד כנראה למנוע פגיעה והשחתה של איברי מינו של הפרח על ידי גשמי החורף, שהם מועד פריחת הרקפות.
הרקפת זכתה לעושר רב של שמות, במיוחד בשפה הערבית, שבה יש לה למעלה מעשרה שמות שונים. בעברית זכתה הרקפת לשירים רבים.
לרקפת גם שימושים רבים ברפואה העממית וברפואה המודרנית. כיום מנסים להפיק מן הפקעת שלה חומר אנטי-סרטני - לאחר שנתגלה לאחרונה כי בפקעת הרקפת קיימים חומרים שמעכבים סוגים מסוימים של תאים סרטניים בתנאי מעבדה.
נרקיס מצוי
ראשו הלבן של הנרקיס המצוי מעוטר בכתר זהב והא פורח מתחילת נובמבר עד פברואר, בשטחים סלעיים בהרים, באזורים לחים ובביצות.
גובה הגבעול מגיע עד 40 ס"מ והוא נושא 3-10 פרחים בעלי שישה עלי כותרת לבנים. עטרת הנרקיס היא בצבע צהוב חלמוני בצורת קערית, כשבמרכז – הכותרת הלבנה.
הנרקיס הוא מן הידועים שבפרחי מדינת ישראל, ובעבר הוא גם היה מן הנפוצים שביניהם. ריחו הנעים והחזק הפך אותו לאחד הפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בארץ, וזו אחת הסיבות להתמעטותו. לכך יש להוסיף את השימוש בטכניקות חדשות של עיבוד קרקע ואת צמצום השטחים הפתוחים: ייבוש הביצות והשטחים הלחים שהם בית חיותו העיקרי של הנרקיס המצוי. כל אלה הביאו להתרוקנות שטחים נרחבים, שהיו בעבר לבנים מפרחי נרקיס ומשכרים בניחוחו המיוחד.
אתר הקישון הוא בין האתרים האחרונים של נרקיסי הביצה בארצנו. גם עליו איימה סכנת הכחדה, אך ביוזמה משותפת של רשות הטבע והגנים, והחברה להגנת הטבע וחברת החשמל, מסתיים בימים אלה מבצע הצלה רחב, שבו מועתקים בצלי שדה של הנרקיסים ליד הקישון לשטח דומה בתנאיו באזור קיבוץ יגור.
מרוות ירושלים
צמח רב-שנתי בעל עלי שושנת גדולים מאוד, שאורכם 15-40 ס"מ והוא שייך למשפחת השפתניים. בישראל ובשכנותיה נפוצים כ-39 מיני מרווה, כמו למשל המרווה הארץ ישראלית, מרוות יהודה, מרווה דגולה, מרווה משולשת ועוד.
בחורף גדלים עלי הצמח, צבעם ירוק כהה והם מכוסים בגבשושיות קטנטנות. בחודש מארס מתפתח מאמצע שושנת העלים עמוד תפרחת מרובע. גבעול מרובע הוא אחד ממאפייני משפחת השפתניים.
הכפריים נוהגים לאסוף את עלי מרוות ירושלים בחורף, עוד לפני התפתחות עמוד התפרחת, כדי להכין ממולאים.
עמוד התפרחת של מרוות ירושלים דומה למנורת בית המקדש בעלת שבעת הקנים. בחנוכה רואים את עלי המרווה בתחילת צמיחתם ובפסח יופיע עמוד התפרחת בשיא יופיו והדרו.
בשעות 10:00-14:00 יתקיימו בשמורת הטבע גמלא סיורים מודרכים (כל הפעילות ללא תשלום נוסף על דמי הכניסה).
