איך מטיילים: משולב ברכב וברגל
משך הסיור: בין חצי יום ליום שלם
הסיור מתחיל בכניסה לגן לאומי הרי יהודה בדרך בורמה.
מתל אביב ומירושלים פנו במחלף שער הגיא לכיוון בית שמש (כביש מספר 38). המשיכו בנסיעה כמה עשרות מ', עד שתראו, משמאל לכביש, ירידה רחבה וברורה לדרך עפר (מימין, בהמשך הכביש, תחנת דלק "פז"). פנו בזהירות אל דרך העפר או המשיכו בכביש עד הכניסה ליישוב מסילת ציון ושם הסתובבו בו וחזרו עד הכניסה לגן.
עצרו בכניסה לגן הלאומי וקראו את דברי ההסבר על דרך בורמה. הדרך נפרצה בזמן מלחמת העצמאות, במטרה לעקוף את עמדות הלגיון הירדני ולאפשר את חידוש האספקה וציוד הלחימה לירושלים.
סעו בדרך העפר המיועדת לכל כלי הרכב עד לשלט עץ, שיפנה אתכם שמאלה לכיוון משלט 21 ומשלט 16. עלו בדרך על פי השילוט המכוון, עד למשלט 21. המשלט הזה נתפס בלילה שבין ה-9 ל-10 במאי 1948, על ידי לוחמי פלמ"ח הראל, שהצליחו להגן עליו אל מול מאות תושבי הכפר הערבי בית מחסיר, שניסו לכבוש בחזרה את המקום. שימו לב לנוף הנשקף מהמשלט לכיוון השפלה ומישור החוף.
חזרו מעט לאחור בדרך בה הגעתם וסעו על פי השילוט למשלט 16.
עצרו בדרך בנקודת תצפית וצפו אל עבר כביש מספר 1 ואל רכס משלטים ממול (מעבר לכביש). אחר כך תגיעו למשלט 16, שנכבש על ידי לוחמי פלמ"ח הראל בלילה שבין ה-7 ל-8 במאי 1948, בראשית מבצע מכבי, אך ננטש בשל מחסור בכלי נשק. יומיים לאחר מכן בלילה שבין ה-9 ל10- במאי, הוא נכבש שוב.
שימו לב לצד הדרך: אולי תספיקו לראות עוד נרקיסים פורחים או שאולי תבחינו בכמה רקפות שהקדימו לפרוח.
המשיכו בנסיעה. בצומת T, כשמשמאלכם מתקן של "מקורות", פנו ימינה וסעו עד ליציאה לכביש שורש בית מאיר. פנו ימינה והמשיכו עד לשלט כתום, שיפנה אתכם ימינה לשמורת המסרק. סעו עד לרחבת החניה.
חנו במקום וצאו לסיור רגלי במסלול טבעתי קצר ויפה. עצי אורן ירושלים טבעיים, מהבודדים שנותרו בארץ, מייחדים את השמורה. מצטרפים אליהם עצי חורש טבעי כאלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, קטלב ואחרים. בלב החורש, על פסגת הכיפה, תמצאו בית תפילה מוסלמי, שנבנה לזכרו של אחמד אל עג'מי, שעל פי המסורת המוסלמית היה הספר של הנביא מוחמד.
הכניסה אל המבנה אסורה בשל סכנת מפולת, אך אפשר "להציץ" פנימה מהפתח. השם "המסרק" ניתן לשמורה בימים ש"בלוריות" האורנים העתיקים נצפו בקו הרכס למרחוק ונדמו לשיני מסרק. פרחי חיננית הבתה (תבחינו בהם על פי צבעם הוורוד-לבן) ורקפות ילוו אתכם.
לאחר תום הסיור הרגלי, חזרו אל המכונית ועלו על כביש מספר 1 ימינה לכיוון ירושלים.
רדו מהכביש במחלף חמד ופנו על פי השילוט, לגן הלאומי עין חמד. זה הזמן לפיקניק נחמד ולמנוחה קצרה. אל תוותרו על סיור בגן בעזרת הדפדפת שניתנה לכם בכניסה לגן. גן לאומי עין חמד (אקווה בלה) שוכן בעמק ירוק, ובו מעיינות ופלג מים, עצים שעושים צל נעים ודשא ירוק. נחל כיסלון, שזורם מאזור מבשרת ציון עד לנחל שורק שבאזור בית שמש, עובר דרך עין חמד, לאורך כ-600 מ'. אל הנחל מצטרפים מספר מעיינות קטנים שנובעים בגן, והם האחראים ליפי מראהו ולירוק העד ששורר שם.
רדו לערוץ הנחל אל בריכה טבעית שנסכרה בקיר מלאכותי. כאן מקום הנביעה העליונה. המשיכו לאורך הנחל בגדתו השמאלית. בצד שמאל תבחינו במצוק שלמרגלותיו בנוי קיר. מעבר לקיר נובע עין חמד, שמימיו נקווים לבריכה קטנה. מי המעיין נשפכים אל בריכה נוספת במורד – הבריכה הגדולה.
עברו לגדתו הימנית של הנחל ולכו לעבר המבצר הצלבני. שימו לב לצמחייה המלווה את המסלול. במדרון המזרחי נותרה חלקה טבעית של חורש ים תיכוני, שנציגיו כאן הם האלון המצוי, אשחר ארצישראלי ומטפסי יער שונים. כמו כן, בסמוך למבצר צומח כרם זיתים, ובו כמה עצים קשישים ומרשימים במיוחד. אל תתנו גם לפרטים הקטנים ביותר להתחמק מכם: שימו לב, למשל, לעלי השלכת שאתם דורכים עליהם. אלו עצי הדולב שנשרו עם בוא הסתיו.
זהו הגעתם אל המבצר. המבנה נבנה על ידי הצלבנים שיצאו למסע הצלב הראשון לכיבוש ארץ הקודש ב-1096, כבשו אותה ושלטו בה כ-200 שנה. צאו מהמבצר דרך האולם המזרחי, שבו יש שרידי בית בד. חלקו הדרומי של המבצר גובל בבית קברות מוסלמי עתיק, המשרת גם כיום את הכפרים הערביים עין רפא ועין נקובא. אחד הקברים בבית הקברות הוא של השיח' עבדאללה, ובזכותו, כך אומרים, התקדשו עצי האלון שבסביבתו, שהם מהגבוהים שבעצי האלון בהרי יהודה. שטח האלונים הוכרז כשמורת טבע.
כעת שובו אל נקודת המוצא ואל המכוניות ועלו שוב על כביש מספר 1. סעו עד מחלף הראל ופנו למבשרת ציון. ברמזור הראשון פנו ימינה וברמזור השני המשיכו ישר ואז פנו ימינה ברחוב הראשון, ושוב ימינה על פי שילוט כתום, המכוון לגן לאומי הקסטל. החנו את הרכב בחניה וסיירו בגן ברגל.
הקסטל שוכן על גבעה בולטת, שבראשה מצויים שרידי מבצר רומי בשם קסטליום, שעל שמו נקרא המקום וששימש לאבטחת הדרך הרומית שעלתה לירושלים מאמאוס שבשפלה. על שרידי המבצר הרומי בנו הצלבנים במאה ה-12 מבצר נוסף, שהיה חוליה בשרשרת ביצורים שהוקמו בהרי ירושלים.
במלחמת העצמאות התנהלו קרבות עזים על כיבוש הקסטל, ששלט על קטע קריטי בכביש ירושלים-תל אביב, והוא עבר מספר פעמים מיד ליד. בלילה שבין ה-8 ל-9 באפריל 1948, נכבש הקסטל סופית בידי לוחמי הראל, והדרך לירושלים נפתחה.
הכותבת היא פקחיות תשתיות ברשות הטבע והגנים בהרי יהודה.
רקפות
פריחת הרקפות מתחילה זמן קצר לפני החנוכה ונמשכת עד לאחר הפסח. בנוף פרחי הבר בארץ, הרקפת נמצאת בשלישייה המובילה, ובתקופה זו היא מכסה חלקים ניכרים מהרי ישראל. הרקפת נפוצה מאוד. ריחה נעים וצבעיה נעים מלבן עד ורוד עז.
יש בארץ שני מינים של רקפות: רקפת מצויה, הנפוצה יותר, ורקפת יוונית, שנמצאת בשטחים מוגבלים בישראל - בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון. לרקפת היוונית פרח קטן יותר, ושיא פריחתה בחודש ינואר.
לרקפת פקעת בעלת גוון סגול, עליה דמויי לב, והם מעוטרים בדגמים שונים של ירוק בהיר על רקע ירוק כהה. לכל פרח גבעול נפרד, שראשו כפוף כלפי מטה, כך שחזית הפרח פונה ארצה ולא כלפי השמים. צורתו צורת כתר בשל עלי הכותרת הפונים מעלה ויוצרים מבנה הפוך. מבנה הפוך זה נועד כנראה למנוע פגיעה והשחתה של איברי מינו של הפרח על ידי גשמי החורף, שהם מועד פריחת הרקפות.
הרקפת זכתה לעושר רב של שמות, במיוחד בשפה הערבית, שבה יש לה למעלה מעשרה שמות שונים. בעברית זכתה הרקפת לשירים רבים.
לרקפת גם שימושים רבים ברפואה העממית וברפואה המודרנית. כיום מנסים להפיק מן הפקעת שלה חומר אנטי-סרטני - לאחר שנתגלה לאחרונה כי בפקעת הרקפת קיימים חומרים שמעכבים סוגים מסוימים של תאים סרטניים בתנאי מעבדה.
נרקיס מצוי
ראשו הלבן של הנרקיס המצוי מעוטר בכתר זהב והא פורח מתחילת נובמבר עד פברואר, בשטחים סלעיים בהרים, באזורים לחים ובביצות.
גובה הגבעול מגיע עד 40 ס"מ והוא נושא 3-10 פרחים בעלי שישה עלי כותרת לבנים. עטרת הנרקיס היא בצבע צהוב חלמוני בצורת קערית, כשבמרכז – הכותרת הלבנה.
הנרקיס הוא מן הידועים שבפרחי מדינת ישראל, ובעבר הוא גם היה מן הנפוצים שביניהם. ריחו הנעים והחזק הפך אותו לאחד הפרחים המבוקשים והנקטפים ביותר בארץ, וזו אחת הסיבות להתמעטותו. לכך יש להוסיף את השימוש בטכניקות חדשות של עיבוד קרקע ואת צמצום השטחים הפתוחים: ייבוש הביצות והשטחים הלחים שהם בית חיותו העיקרי של הנרקיס המצוי. כל אלה הביאו להתרוקנות שטחים נרחבים, שהיו בעבר לבנים מפרחי נרקיס ומשכרים בניחוחו המיוחד.
אתר הקישון הוא בין האתרים האחרונים של נרקיסי הביצה בארצנו. גם עליו איימה סכנת הכחדה, אך ביוזמה משותפת של רשות הטבע והגנים, והחברה להגנת הטבע וחברת החשמל, מסתיים בימים אלה מבצע הצלה רחב, שבו מועתקים בצלי שדה של הנרקיסים ליד הקישון לשטח דומה בתנאיו באזור קיבוץ יגור.
מרוות ירושלים
צמח רב-שנתי בעל עלי שושנת גדולים מאוד, שאורכם 15-40 ס"מ והוא שייך למשפחת השפתניים. בישראל ובשכנותיה נפוצים כ-39 מיני מרווה, כמו למשל המרווה הארץ ישראלית, מרוות יהודה, מרווה דגולה, מרווה משולשת ועוד.
בחורף גדלים עלי הצמח, צבעם ירוק כהה והם מכוסים בגבשושיות קטנטנות. בחודש מארס מתפתח מאמצע שושנת העלים עמוד תפרחת מרובע. גבעול מרובע הוא אחד ממאפייני משפחת השפתניים.
הכפריים נוהגים לאסוף את עלי מרוות ירושלים בחורף, עוד לפני התפתחות עמוד התפרחת, כדי להכין ממולאים.
עמוד התפרחת של מרוות ירושלים דומה למנורת בית המקדש בעלת שבעת הקנים. בחנוכה רואים את עלי המרווה בתחילת צמיחתם ובפסח יופיע עמוד התפרחת בשיא יופיו והדרו.
