לבני: פעם אשה, תמיד אשה

ציפי לבני ושאול מופז מובילים את קמפיין הבחירות כששניהם עם הפנים קדימה, מכוונים לכבוש גם את הכיסא הבא – ראשות הממשלה. לבני מקפידה לשדר ניקיון, אחריות, זהירות, ממלכתיות, נעימות בצד תקיפות מדודה ועמידה על עקרונות. מופז מנסה לשדר מנהיגות, דרך, כוח. לבני רוצה מאוד שיתייחסו אליה ברצינות, כמו לכל מועמד אחר. מופז רוצה שיראו שהוא שונה מכולם.

עם פתיחת הקמפיין, העניקה לבני ראיונות לכמה כלי תקשורת, והתבקשה להתייחס בין השאר גם להיותה מועמדת אשה. היא הסבירה: "כשנכנסתי לפוליטיקה הבנתי שלעובדה שאני אשה יש משמעות. יש עוד אנשים, ואני משועשעת, שזה משנה להם. אני יודעת מה אני צריכה לעשות, אני מקווה שכל אחד יקבל את ההחלטות שלו, אני יודעת שיש ציבור שחרד ובצדק למה שיקרה למדינת ישראל, אבל המין לא משנה, אלא האדם".

ציפי לבני יקרה, כמה דברים לי אליך כאשה (כן, מה לעשות שתינו נשים), כשרה, כפוליטיקאית שהגיעה רחוק:

לצערי אין זו הפעם הראשונה שאת הודפת שאלות שנוגעות למגדר. חבל שאת תקועה אי-שם בשנות ה-70, בתחילתו של המאבק לשחרור האשה ולשוויון. התפיסה הרווחת אז קראה לשוויון בין גברים לנשים כי אין הבדל, כי גם אנחנו יכולות.

אבל הפמיניזם, הסוציולוגיה ועוד כמה תיאוריות ומחקרים, ובעיקר הפרקטיקה החברתית - קידמו אותנו ואיפשרו לנו לראות תמונה מורכבת. והתמונה היא שיש הבדל בין גברים ונשים. והם מלמדים אותנו שתמונת האי-שוויון לא נשענת על אפליית היחיד, כמו שאת נוטה בטעות לחשוב.

את יכולה לומר עד מחרתיים שעובדת היותך אשה לא מעניינת אותך, אבל מה לעשות, זה מעניין את כל האחרים. והראייה לכך היא שאת נשאלת על כך שוב ושוב. זו לא סתם היטפלות טרחנית. זו שאלה רלוונטית גם היום בשנת 2008.

לבני יקרה: האפליה בין נשים לגברים אינה אישית. זוהי אפליה קבוצתית. מפלים נשים משום שהן נשים. לא משום שקוראים להן שושנה או ציפורה. מפלים נשים משום שאנחנו חיים בחברה שובניסטית, שמדירה אותנו, הנשים, מתוכה.

קחי את מופז שמתמודד מולך כדוגמא. הוא לא מהסס להשתמש בגבריות שלו כדי לרכוש תומכים. הוא מדגיש את עובדת היותו גבר ומדגיש שלכן ניתן לסמוך עליו. "אחרי לביטחון", הסיסמא שבחר לקמפיין שלו, משדרת בעיקר גבריות. כי אחרי מי הולכים? אחרי המפקד. ומהו ביטחון ומיהו ביטחוניסט? כמובן הגבר המסוקס. אין אשה ביטחוניסטית, משום שהביטחון הוא לעולם גברי ולא נשי.

כמוני, גם את בוודאי שמת לב למחקר שפרסם מרכז אדווה לשוויון ולצדק חברתי לפני שבוע, והוכיח שוב את פערי השכר העצומים בין גברים ונשים – הפעם על פי יישובים. המחקר חשף פערים של עשרות אחוזים בשכר ממוצע. אז מתברר שיש הבדלים בין גברים ונשים, והם אפילו מעניינים.

לבני היקרה, את צריכה להבין שמגזר הנשים מופלה בכל קנה מידה. בכל מדד שתבחרי, בכל תחום שתבדקי. אם תביטי סביבך במשקפיים אחרים תבחיני בוודאי שברמת מקבלי ההחלטות יש רוב מכריע לגברים, תבחיני מי המזכירות ומי הבוסים. ואל תטעי לחשוב שפשוט אין מספיק נשים טובות.

אני רוצה להחזיר אותך לרגע לא נעים, כאשר כינסת מסיבת עיתונאים וקראת לאולמרט להתפטר על רקע כישלון מלחמת לבנון השנייה. את וודאי תיזכרי בהתקפה לה זכית אז מטובי העיתונאים. זכרי שההתקפה הייתה צבועה בצבע מגדרי מובהק. כינו אותך בכינויים מעליבים השמורים לנשים, אמרו שאת לא ראויה כי את אשה.

לבני יקרה, הגעת לאן שהגעת וזה מרשים. אבל אסור לך לדבוק בדעה הליברלית, השמרנית הרווחת והמסוכנת לפיה אם את הצלחת, גם האחרות יצליחו אם רק יתאמצו כמוך. הן לא. הן לא מצליחות – וכל העובדות מוכיחות זאת באופן מובהק. והן לא מצליחות לא משום שהן לא טובות, הן לא מצליחות משום שהן נשים. כדאי שתפנימי את העובדה הזאת. אסור לך להתבשם מהצלחתך המרשימה. אסור לך לחשוב שכולנו נמצאות שם מאחור משום שאנחנו לא טובות. את חייבת להבין שהצלחתך אינה נשענת רק על איכויותיך, מרשימות ככל שיהיו. הצלחתך נשענת גם על הבית שבו גדלת, על החינוך שקיבלת, שהתאפשר בין השאר בזכות מקום מגוריך. היא נשענת על המצב הכלכלי של הוריך, על המוצא שלך (מה לעשות, זה עדיין רלוונטי), ועל עוד כמה דברים שאין בינם ובין כישורים אישיים דבר וחצי דבר.

למרבה הצער לא כולנו זכינו להיוולד למשפחות כאלה, ולא כולנו זכינו להיות אשכנזיות, ולא כולנו זכינו לקבל חינוך טוב, ולא כולנו זכינו להתקבל ללימודים באוניברסיטה, משום שחלקנו נולד במקומות מנוחשלים ורחוקים, שבהם החינוך לא כל כך מצטיין, ולא לכולנו הייתה משפחה מרושתת היטב שנתנה לנו יתרון בקפיצה קדימה.

אנא, ציפי לבני, חשבי קצת על הדברים לפני שאת קופצת ואומרת שכל זה לא מעניין.

ענת סרגוסטי, עיתונאית