כ-200 בלוגרים יהודים, מכל מיני קצוות תבל והקשת הפוליטית (אומנם עם נטייה חזקה לימין) ובכל הגילאים האפשריים, הציפו אתמול את ירושלים לרגל כנס בנושא בלוגים, יהדות וציונות שאירגן ארגון "נפש בנפש",
שעוסק בעידוד עליה לישראל מארה"ב, קנדה ובריטניה בעיקר.
עם שמות כמו West Bank Mama,
Jewlicious
ו-Israpundit,
גברים ונשים ברמת אדיקות דתית שונה, פטריוטים במידה האופיינית למי שלא מתגורר בישראל, הם נפגשו לראשונה מחוץ לגבולות הרשת, בה הם בדרך כלל מתעדים את חייהם, בוועידה הבינלאומית הראשונה לבלוגרים יהודים. 600 כותבי בלוגים נוספים שלא יכלו להגיע צפו בארוע בשידור חי באינטרנט.
יחד עם הבלוגרים עלו על המטוסים 240 עולים חדשים, במטרה להשתקע בארץ. ארגון נפש בנפש, מספרת רננה לווין שנמנית על מארגני הכנס, הוקם לפני שש שנים, במהלכן העלה כ-15,000 איש לישראל. בראש הארגון עומדים טוני גלברט והרב יהושע פס, לצדם מכהן השגריר לשעבר בוושינגטון, דני אילון, כיושב ראש משותף. הארגון מנסה להקל על העולים את העימות הבלתי-נמנע על הביורוקרטיה הישראלית המתישה, מסייע בהשגת אישורים, מציאת עבודה וכדומה, ואף מקיים סמינרים.
שיתוף הפעולה עם הבלוגספירה היהודית נולד כשבארגון גילו כי אין אמצעי שיווק יעיל יותר לישראל מבלוגרים, אנשים רגילים ולא עובדי הסוכנות היהודית או גוף רשמי אחר, שמנהלים יומן רשת ובו מתארים חיים רגילים נטולי מטענים מתפוצצים על
|
 |
Treppenwitz |
 |
|
סף כל דלת ואמצעי תחבורה בעלי דבשות, ללא אווירת תעמולה.
"יש מקרים של אנשים שמספרים שעלו ארצה בזכות בלוגים, ואני יכולה לציין את הבלוג של בנג'י לוויט, What Warzone,
שניפץ כמה מיתוסים על גמלים ומלחמה תמידית ברחוב. רק בזכותו, הגיעו לפחות שלושה עולים שידוע לי עליהם לארץ", אומרת לווין.
קהילת הבלוגים היהודית, שכותבת באנגלית, נפרדת מקהילת הבלוגים הישראלית-עברית כמעט לחלוטין. בעוד הבלוגרים הישראלים מתרכזים בעיקר באתרים כמו תפוז וישראבלוג, יהודי התפוצות משתמשים בפלטפורמות המותאמות לקהל הבינלאומי, כמו LiveJournal,
BlogPost
ו-Wordpress, מה שיוצר ניתוק מסויים.
במסגרת הזו הם מתדיינים בנושאים כמו יהדות מודרנית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואיך משיגים יותר רייטינג לפוסטים שהם כותבים, המתובלים בסלנג יידיש עתיק לצד 1337 (שפת הרחוב של האינטרנט, leet, קיצור של המילה elite). קיימים כמה אגרגטורים כמו JBlog Central
ו-JRants,
אתרים שמרכזים טקסטים מבלוגים בנושא יהדות. רבים מציינים שהם קוראים את המגזין הטרנדי Heeb
(קיצור של Hebrew, עברי בסלנג).
"אומרים שכדי להיות יהודי מודרני וקולי צריך לזנוח את היהדות המסורתית ולזלזל בישראל. אני אני לא רואה את עצמי ככזה, ופתחתי בלוג שמראה שאפשר אחרת", אומר דייויד, שמנהל את הבלוג הקבוצתי Jewlicious, חממה שמארחת מספר כותבים. "ב-Jewlicious ניסינו לתת מנה יומית של תרבות פופ יהודית, לשכנע אנשים להתייחס ליהדות שלהם ולהגיע לישראל. האינטרנט הוא דמוקרטיה שבה סתם 'שמנדריק' כמוני יכול לקדם את הרעיונות שהוא מימן בהם ולהשיג כמות נכבדת של קוראים ללא הוצאה כספית גדולה".
בין הבלוגרים שנאמו בכנס היה גם ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שמפרסם
פוסטים ברשיון האינטרנטי החופשי CC, כלומר מציע את התכנים שהוא מפרסם לשימוש חופשי על-ידי אחרים. "פתחתי בלוג ומצאתי שזה מדיום נהדר, אבל הבעיה היא שהוא דורש יותר מדי זמן פנוי או כותבי צללים", מודה נתניהו. לדבריו, בתקופת כהונתו כראש
ממשלה לא נעשה ניצול מקסימלי של הרשת כאמצעי לשיווק ישראל בקרב יהודי התפוצות, כי "לאינטרנט עוד לא היתה השפעה נרחבת כל-כך. אבל כבר אז היה ברור שמדובר בתהליך שיחבר אינטראקטיבית את המין האנושי כולו".
"תעשו עלייה, זו הארץ שלכם והעיר שלכם – והיא תישאר כזו", הטיף נתניהו וזכה לכפיים סוערות מהציונים בשלט רחוק. אבל רוב הבלוגרים שהתארחו בכנס הגיעו לצורך ביקור שורשים, מפגשים חברתיים או פוסט מוצלח נוסף, ואינם כאן כדי להישאר ולוותר על חיי הנוחות של ארה"ב.
"כששואלים אותי אם אני עושה עלייה אני עונה בעברית 'עוד לא', כי אני מרגישה שזו התשובה הנכונה בינתיים", אומרת אסתר קוסטנוביץ, מעצמת בלוגינג אמריקנית עם מבטא ניו-יורקי וחיתוך דיבור מהיר, שמנהלת את הבלוג My Urban Kvetch,
JDaters Anonymous
ועוד כמה. "אני מאוד בעד עלייה, אבל אני מרגישה שאני כותבת הרבה על ישראל ומתעניינת בישראל לא מעט בזכות העובדה שאני עדיין לא גרה כאן".
מי שכן חי בישראל ומתקיים בבלוגוספירה היהודית-אמריקנית הוא דייויד בוגנר, איש שיווק ובעל הבלוג Treppenwitz,
שעלה ארצה ב-2003 מארה"ב ומועסק כיום בתעשייה אווירית. בוגנר מצטרף לסטטיסטיקות התעסוקה המעודדות של "נפש בנפש": 94 אחוז מהעולים שהארגון מסייע להביא לישראל הם אזרחים עובדים.
"מקור השם Trepenwitz הוא בגרמנית – 'חוכמת מדרגות' בתרגום חופשי", אומר בוגנר. "Treppenwitz זה כשאתה יורד במדרגות ונזכר במשהו חכם שהיית צריך לומר קודם לכן במהלך וויכוח סוער. זה סיפור החיים שלי וזו הסיבה שהחלטתי לנהל בלוג", אומר בוגנר.
"כשעשינו עלייה, הדבר היחיד שלא רציתי הוא הטרטור של שמירה על קשר עם המשפחה והחברים, לעדכן את כולם כל הזמן. פתחתי את הבלוג כדי שאוכל להפנות אותם לשם, וכולם יוכלו להיכנס ולקרוא, ולעזוב אותי בשקט", הוא מתלוצץ.
