פער השכר הכי גדול בין גברים ונשים: דווקא בסביון

היישוב סביון, פרוור וילות ירוק שנמצא בבקעת אונו במרכזה של ישראל, הוא היישוב האמיד ביותר במדינה. יש בו כאלף משקי בית ומתגוררים בו כ-4,500 תושבים ותושבות (בכלל זה תושבי היישוב גני יהודה, שאוחד ב-2004 עם סביון לכדי מועצה מקומית אחת). סביון הוא מהיישובים המרווחים במדינה – הצפיפות בו נאמדת ב-881 אנשים לקמ"ר (לשם השוואה: הצפיפות בתל אביב היא של 7,423 אנשים לקמ"ר ובבני ברק 20,142 אנשים לקמ"ר). והעיקר: השכר הממוצע של עובדים המתגוררים בסביון הוא הגבוה בישראל: 24,303 שקלים בחודש (הרבה יותר מן השכר הממוצע בישראל כולה: 7,771 שקלים בחודש). וכך, סביון הוא בישראל הסמל והאתר של "החיים הטובים" – מרחבים, שלווה ועושר.

אבל הנה, מעניין לגלות: בכל הקשור לפערים בין גברים ונשים בישראל, סביון הוא דווקא המקום הגרוע ביותר. כפי שהתברר בדו"ח של מרכז אדווה על "מקום מגורים ורמת שכר בישראל – 2005", שהתפרסם באחרונה, הפער בשכר בין גברים ונשים בסביון הוא הגדול במדינה: גברים בסביון משתכרים בממוצע 34,342 שקלים בחודש – כ-200% יותר מהנשים בסביון, שמשתכרות בממוצע 11,630 שקלים בחודש. ולא זאת בלבד אלא שהפער בין גברים ונשים בסביון רק עולה בהתמדה. ב-2004 גברים בסביון השתכרו בממוצע 29,695 שקלים בחודש. כעבור שנה שכרם עלה ריאלית ב-15.6%. שכר הנשים במשך אותה שנה לא זז בשקל.

כמובן, כשחושבים על הקיפוח של נשי סביון צריך לזכור כי במידה רבה מדובר ב"צרות של עשירות". בכל היישובים בישראל – בכפרים ערביים, בעיירות פיתוח, בערים הגדולות וביישובים אמידים – נשים משתכרות פחות מגברים. שכר הגברים הממוצע הנמוך בישראל נמצא במג'ד אל שמס – 4,560 שקלים בחודש. שכר הנשים הממוצע הנמוך בישראל נמצא במועצה המקומית הערבית עילוט בצפון המדינה - 2,391 שקלים בחודש. אין ספק שמצבן של נשים בישראל הוא הרע ביותר בשכבות ההכנסה הנמוכות. כשליש מהעובדים בישראל משתכרים שכר מינימום ופחות מכך, וכשני שלישים מתוכם הן נשים.

ובכל זאת מעניין להתבונן בפער העצום שבין שכר הגברים והנשים בסביון. אתי קונור אטיאס, רכזת המחקר של מרכז אדווה (שחיברה את הדו"ח יחד עם טטיאנה קולובוב), אומרת שכיום קשה להסביר בדיוק את הפערים האלה, משום שלא נאספים מספיק פרטים על ההבדלים בין גברים ונשים בתחומי העבודה ובאופני ההשתכרות.

לדבריה, הנתונים בדו"ח מתייחסים לשכר חודשי. "כלומר, יכול להיות שנשים בסביון משתכרות משכורות גבוהות אבל עובדות במשרות חלקיות", היא אומרת ומוסיפה: "גברים רבים בסביון, אפשר לשער, עובדים בתפקידי ניהול באחת הדרגות הבכירות במגזר הפרטי – מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהל כספים. נשים בדרך כלל לא מגיעות לדרגות האלה".

לדברי קונור אטיאס, אפשר לצייר טיפוס של אשה בסביון המשתכרת שכר גבוה יחסית במשק: היא מנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק, או מנהלת שיווק בחברה גדולה, או עובדת בכירה בשירותים הציבוריים. שני שלישים מסך העובדים בשירותים הציבוריים הם נשים, וגם הבכירות בהן אינן מגיעות לקרסוליהם של הגברים בסביון מבחינת השכר. וממילא בתחומי עבודה רבים במשק הישראלי מתקיימת תופעת תקרת הזכוכית: נשים עולות במדרגות השכר עד לדרגה מסוימת, בינונית, שבה הן נעצרות. זה משפיע גם על הנשים בסביון.

כך או כך, כל אלה הם רק השערות מלומדות. כדי להבין לעומק וביתר דיוק את פערי השכר בסביון, נאלץ לחכות שייושם התיקון לחוק הסטטיסטיקה, שעבר לפני כחודשיים בכנסת. התיקון, שקודם בידי פורום הנשים לתקציב הוגן, מחייב את הגופים הממשלתיים לאסוף נתונים ולעבד אותם בהקשרים מגדריים. כיום ידוע שבממוצע שכרן החודשי של נשים הוא כ-60% משכר הגברים. והשכר לשעה של נשים עומד בממוצע על 80% משכר הגברים. כשמוסדות המדינה יתחילו לפלח במונחים מגדריים את הנתונים הנאספים על הכנסה, עבודה ומשפחות בישראל – נוכל אולי לדעת בצורה בהירה יותר איך זה קורה: במה בדיוק עובדות נשי סביון, עד כמה הן מתקדמות בתחום העבודה שלהן, כמה שעות ביום הן מקדישות לעבודה בשכר וכמה לעבודות הבית. ובסך הכל: מה חוסם את דרכן של הנשים בסביון לפסגת ההכנסה הישראלית, השמורה לגברים ביישובן.

• הקטע מתפרסם במדור "חדר משלך" בעיתון לאשה
• הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע