מה, עוד לא עשית ביטוח מפני פדיחות?
כמו ששוק המחשבים הביא לפריחת שוק התוכנות, שוק הפדיחות הניב שלל פתרונות. נשים עושות ביטוח פדיחות כל הזמן ("אני מה-זה גרועה בחניות"). אבל לגברים, ביטוח פדיחה זה פדיחה בפני עצמה. מתוך הספר החדש "קציצות"
אף אחד לא רץ ברחוב. אף אחד. גם אם הוא רואה את האוטובוס עוצר בתחנה והוא רחוק ממנו 50 מטר - לא, הוא לא ירוץ ריצה מהירה ונחושה ורציפה. לא. רק ריצת דילוגים הוא ירוץ. כאילו הוא רץ ולא רץ. רץ, לא רץ. אפילו איש קשה יום החוזר מעבודתו, לא תראו אותו רץ אחוז אמוק אחרי אוטובוס. ואתה תשאל, ממה הוא מתפדח? ממה יש לו להתפדח? הרי הוא לא מתיימר להיות רן דנקר או נוחי דנקנר. אז ממה? אבל הוא עדיין מתפדח. הוא רץ, מפסיק לרוץ; רץ, מפסיק לרוץ. יש לו סטייל. לא משנה שיהיה איזה מקריחן מבוגר עם שקיות ניילון ביד, או נער בחטיבה - כולם אותו דבר. קולטים את האוטובוס, כמה צעדים של ספרינט, ואז... הליכה מהירה. מה קרה? עד לאן יגיע הפחד מפדיחה?
גבר לא יכול לומר על עצמו "אני מה זה גרוע בעבודות ידיים, אין לי שום מושג איך לקדוח, אין לי שום יכולת לפרנס". הגורילה הקלאסית יודעת לעשות הכל. הכל. כל גבר, שיהיה המגעילן, הדפ"ר וחסר האונים הגדול בתבל - הוא יודע הכל. הכל. גם כשהוא נתקל במצב שהוא לא יודע, וברור לכולם שהוא לא יודע, וגם הוא יודע שהוא לא יודע - הוא איכשהו עדיין יודע. ואם הוא כשל במשימה כלשהי, זה בכלל לא הוא כשל בה. הוא מבחינתו ביצע את המשימה בהצלחה. פשוט היה זה, וקרה זה, וההוא לא עשה... והיא בכלל אשמה וירד פתאום גשם. הוא כאילו לא מפנים את אי ההצלחה שלו, לא מכיר בה, הוא פשוט כל כך מטומטם שאין מה לומר יותר בעניין.
מתוך הספר "קציצות" מאת אילן הייטנר (הוצאת מודן)זה מזכיר לי שפעם, כשיצאתי עם אחת עקומה, אבל באמת עקומה - יסלח לי אלוהים שכך אני מתאר נשמה טובה, מה לעשות שהיא באמת נכנסה לגוף עקום - אז הייתי כל כך חרמן, שאחרי שהיא סירבה לבוא אלי במונית, למרות שאמרתי לה שאני אשלם, נכנעתי והצעתי שאני אביא אותה.
היא היתה חייבת להרגיש שאני משקיע משהו לפני שהיא מוסרת לי את גופה. בצדק מבחינתה; היא קלטה את חוסר רצינותי לגבי בניית קשר כלשהו בינינו ורצתה להרגיש קצת יותר טוב לפני שהיא מפשקת את רגליה כדי לזכות בביטחון כוזב. אז באתי לקחת אותה, ואני זוכר שהפחד הכי גדול שלי היה שתהיה תאונה ושנינו נמות ואז למחרת יפרסמו תמונה של שנינו בעיתון זה לצד זה וכולם ישאלו מה עשיתי איתה. ובבדיקת המכון הפתולוגי ימצאו שאריות זרע שלי בגרונה... פשוט אסון.
שוק הפדיחות יצר שוק נוסף של מוצרים נלווים: שוק ביטוחי הפדיחות. כמו ששוק המחשבים הביא לפריחת שוק התוכנות, כך גם שוק הפדיחות הביא איתו שוק של פתרונות שיקלו, שיעזרו להתמודד, שיעזרו לחיות עם הפדיחה. אנשים עושים ביטוח פדיחות כל הזמן.
למה בנות תמיד מספרות על עצמן בפגישות הראשונות "אני מה זה קלמזית, אני נתקעת בכל דבר", אם לא כדי שכשתחבוט ראשה באיזה משקוף בכניסה לאיזה בר חשוך ביפו היא תמיד תוכל לומר לך "אתה רואה, אמרתי לך, אני נתקעת בכל דבר!"
אה נכון, אמרת. אז לא קרה כלום.
"אני מה זה גרועה בחניות", היא אומרת כבר בדייט הראשון כשאתה מחנה את האוטו, כדי שבדייט הבא, כשהיא אולי תנהג ותיאלץ להחנות, היא תוכל לשלוף את הביטוח.
"פעם ראשונה שאני עושה את המתכון הזה", היא גם תאמר לך כשתגיש לך את העוגה שכבר הכינה מאות פעמים.
"כל הבנות אומרות את זה", אתה עונה לה. כולן אומרות שהן קלמזיות, וכולן אומרות שהן גרועות בחניה, וכולן אומרות שזו הפעם הראשונה שאפו את העוגה הזאת.
"כן, אבל אני באמת", היא עונה.
ככה עושים ביטוח פדיחה.
עם זאת, לבנים, לגורילות, אין ביטוחי פדיחות. לבנים, ביטוח פדיחה זה פדיחה.
עוד מבט:
"לפחות הוא כן איתך". תודה רבה באמת
הדס פרידמן
כמו בתוכנית "הפוליגרף", בה המשתתפים עונים על שאלות שמביכות את יקיריהם רק בשביל הכסף, נראה שאנשים לפעמים מנפנפים בכנות הזאת בלי לחשוב מה זה עושה לאחרים, רק כדי לספק לעצמם אליבי עתידי במצבים מביכים
מי הם שיעצרו אותי מהשגת אשת חלומותיי?
והנה אני רץ אחוז אמוק, ללא פוליסה. אין ביטוח אין כלום. לא סופר אותם, את הבוהים בי עכשיו בעיניים פלאות, את כל הנטלים האלה שחיים לצד החיים, אורחים בחיים של עצמם, אנשים שכבר הפסיקו לחלום, אנשים עם מדבקה של חברה ליד המכל דלק שלהם, אנשים עצובים שמפצים את עצמם בצעצועים יקרים, אנשים תאבי יצר, עצבניים, מבוהלים, עם פס קקי בתחתונים, מי הם כל האגואיסטים רעי הלב וצרי המוחין האלה, מהנדסי הטמטום ואוחזי האשליות - מי הם בכלל שיעצרו אותי מהשגת אשת חלומותיי?
אני הולך ומתקרב אל האוטובוס, שמתחיל להאט לקראת הרמזור. ליבי נמלא תקווה, הנה עוד רגע אני מניף את ידי לאותת לה שאני כאן, שלא עזבתי אותה, אך מייד תקפה את מוחי מחשבה מורידת מוטיבציה ביותר - רגע, אולי זו פדיחה?
אולי יש לה חבר?
אולי היא נשואה?
אולי היא תזלזל בי בשל הריצה הנואשת הזו?
למה איך יהיה הסיפור לנכדים? הכרנו בג'יידייט?
בן־רגע הפיק מוחי מחשבה חדשה - נכון שאסור בשום פנים ואופן להתנהג כך כשאתה רוצה להתחיל עם בחורה, בשום פנים ואופן. אבל זה לא תופס אם היא אהבת חייך. במקרה של אהבת חייך, לא רק שזה תופס, זה חובה שזה יהיה ככה. למה איך יהיה הסיפור לנכדים? הכרנו בג'יידייט?
זה מזכיר לי שהרצון הזה להתאהב, ולא רק להתאהב, אלא להתאהב בדרך מגניבה - הוא הגורם מספר אחת לרווקוּת. זה בדיוק מה שמשאיר את האומללים בבית עם מקרר ריק וכלב שהם מעריצים. הפנטזיה של ההיכרות המדהימה, והפרפרים, וטירוף החושים, ואיבוד התיאבון, אלו אויבי החתונה האמיתיים. מילא אויבי החתונה, אלו אויבי האהבה האמיתיים.
בגלל שקראת כמה ספרים אידיוטיים וראית כמה סרטים מפגרים ושמעת כמה אגדות על איך אמורה להיראות הפגישה שלך עם בחירת ליבך, ואיך הלב הזה שלך אמור להתנהג בחודשים הראשונים, אתה היום רווק. כי אתה רוצה גם. גם אתה רוצה להתאהב ככה. ואם אתה לא מתאהב ככה, זה בטח לא זה. מה, אתה שכל החיים דמיינת את הפגישה הרומנטית וסוחפת הלב עם האשה המדהימה בתבל, ככה במקרה, בהפתעה, באירוע שבכלל לא היית צריך לבוא אליו אבל ברגע האחרון הגעת, והנה היא בשמלה לבנה עומדת ומדברת עם חברתה, והיא צוחקת ברכות ומביטה בך, שולחת את ידה לסדר קצת את שערה, ואתם נפגשים בבר ומחייכים, ואז מפתחים שיחה משעשעת וחכמה, ואז יוצאים מהמסיבה עם פרפרים בבטן, ואתם אוחזים ידיים ומטיילים לאורך חוף הים בזמן השקיעה הקסומה. אז אתה! אתה! אתה הוא זה שייצא לבליינד דייט דרך ג'יידייט? תעשה לי טובה. אתה?!
לא אתה. זה טוב בשביל מישהו אחר. אתה תחכה עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, עד שזה יקרה. כי אתה מיוחד, ואנשים מיוחדים מתאהבים בדרך מיוחדת. ודרך מיוחדת זה כמו בסרטים ובספרים ובאגדות. ובינתיים אתה הולך ומתכופף, הולך ומזדקן, הולך ומתמרמר, הולך ונהיה קשה ודעתני ואגואיסט.
יום אחד הפסיכולוג שלי אף הלך רחוק יותר והיכה אותי עם המשפט הבא: "אם אתה מתאהב במישהי, אז תדע שזה לא זה", אמר.
"איך זה יכול להיות? הרי זה בדיוק הפוך!" עניתי לו בגיחוך.
"לא, זה בדיוק ככה. אתה מתאהב ממקום של שריטה, של כאב, של רצון לא מודע להמשיך את הפנטזיה. בגלל זה אתה תמיד מתאהב בבחורות הלא נכונות, הבחורות שהכי לא מתאימות לך, ואז או שאתה לא משיג אותן בכלל, וממשיך עם הפנטזיה, או שברגע שאתה משיג אותן אתה מיד מבין בעצמך שאין לך מה לחפש איתן, ואז נפרד מהן וממשיך שוב עם הפנטזיה".
"אז אם אני מתאהב במישהי פשוט לברוח?"
"בהחלט".
הפסקתי את הטיפול תכף ומיד. אין גבול לטמטום של הפסיכולוגים האלה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
