בובה לילדה, כדור לילד: זה טבע או חינוך?

את יושבת בגן ילדים ומתבוננת בבנות משחקות ובבנים משתוללים וזה נראה ברור: ההבדלים מולדים. זה לא יכול להיות אחרת. הבנות יושבות במקום, מציירות, משוחחות, רגישות ועדינות. הבנים מתרוצצים, מתחרים, חסרי מנוחה, תוקפנים ורועשים. או שאת מתבוננת בבת שלך בבית ורואה אותה מתלהבת מבובה מתוקה בשמלה ורודה – את בטוחה שזה לא בא ממך. את יודעת שאת דווקא רצית שהיא תתעניין במשחק של כלי העבודה. כן, זה נראה לך ברור: היא נולדה "בת". זה בגנים שלה.

אלא שהמציאות, תודה לאל, מורכבת מעט יותר. "הרבה מחקרים מראים שהשונות בתוך המינים גדולה בהרבה מאשר השונות בין המינים", אומרת גליה גרנות, הרכזת הארצית של תוכנית נמ"ש (נערות מובילות שינוי) של שדולת הנשים ומשרד החינוך. כלומר, לשיטתה, כשאנחנו מניחים הבדלים מובהקים בין בנים ובנות אנחנו מעלימים מעינינו את המגוון שמתקיים הלכה למעשה. אנחנו בוחרים להוציא מחשבון, למשל, את כל הבנות הספורטיביות ואת כל הבנים העדינים ולהניח שהם יוצאים מן הכלל שמעידים עליו.

נמ"ש היא תוכנית של מפגשים עם תלמידי כיתות י' וי"א העוסקת בסטריאוטיפים מגדריים, ומבקשת "להרחיב את הספקטרום", כהגדרתה של גרנות – להרחיב את קשת ההגדרות של מה זה להיות בן או בת. גרנות מסכימה כי את השינוי בעניין הזה מוטב להנחיל מוקדם יותר, ומוטב כבר בבית עם התינוקות והילדים. נערות ונערים בתיכון בדרך כלל מגובשים כבר עד לזרא בתפקידי המגדר הנפרדים שלהם.

כך או כך הוויכוח "גנטיקה או תרבות?" נמשך לאין קץ. הד"ר אפי הרנוי, מומחה לחינוך לגיל הרך, כתב במאמרו "בנים ובנות – כדורגל או בובות", שהופיע באתרים שונים

 באינטרנט, בזכות החינוך השוויוני: "מחקר שבחן השפעת תוספת ציוד וחומרים לחצר גן הילדים על משחקם של הילדים", מספר הרנוי, "העלה כי כאשר לא הייתה התערבות חיצונית מצד הגננת והסייעת במשחקם של הילדים, שיחקו הבנות ב'משחקי בנים', כגון כדור, מלחמה ובנייה, והבנים שיחקו ב'משחקי בנות' כגון משפחה ומטבח". הרנוי מוסיף ומציין כי "הבנות חצו את הגבול בין המינים הרבה יותר מאשר הבנים. הדבר נבע כנראה מהעובדה שהחברה סובלנית יותר ופתוחה יותר לקבל בנות המתנהגות כ'בנים' מאשר בנים המתנהגים כ'בנות'".

ובאמת, באיזה אופן משפיעים הורים ומבוגרים אחרים על נטיות המשחק ובחירת הצעצועים של בנים ובנות? את הסוגיה הזאת בדקו בתשומת לב חוקרים קנדיים מאוניברסיטת לוריאר באונטריו. במאמר מרתק שהתפרסם בכתב העת האקדמי למדעי ההתנהגות "Sex Roles" ("תפקידי מגדר"), מציינים המחברים כי רק מיעוט של חוקרים מוצא שבנים ובנות מתוכנתים מלידה לבחור בצעצועים המתאימים מסורתית למין שלהם, ואילו רוב החוקרים מאמינים – ומראים זאת במחקריהם – שאירועים בילדות, ובמיוחד השפעה מוקדמת של ההורים על הילדים, היא שמובילה את נטיות המשחק המגדריות של הילדים. ככל שהאמהות והאבות שמרנים יותר, כך הם משדרים תפקידי מגדר קשיחים יותר לבנים ולבנות. הורים מסורתיים נוטים לעודד בנים למשחקי אסטרטגיה, מחשבה וספורט, ולהניא אותם מצעצועים וממשחקים של "בנות", וההיפך: ככל שההורים שמרנים יותר כך הם בוחרים בשביל הבנות שלהם יותר צעצועים מובהקים של בנות – בובה, ערכת מטבח, בית בובות וכיוצא באלה.

אבל לא זאת בלבד שההשפעה של ההורים גדולה, אלא שהחוקרים הקנדים מצביעים על שינויים שהתחוללו בשנים האחרונות בתפיסות המגדריות של הורים ושל ילדיהם, בהתאם לשינויים תרבותיים שהתרחשו בחברה הכללית.

צעצועים שנחשבו לפני עשרים שנה צעצועים מובהקים של בנות – כמו טלפון, למשל – נחשבים כיום לצעצועים ניטראליים מבחינה מגדרית, וגם בנים משחקים בהם בהתלהבות. החוקרים מסבירים: בעבר, הטלפון היה פריט לבנות, כי הוא סימל את המזכירה או המרכזנית, שהיו עבודות טיפוסיות של נשים, ואת הנטייה הנשית לשוחח ולרכל; כיום, הטלפון הסלולרי הוא פריט חובה לגברים ולנשים כאחד, והוא מסמל בין השאר חיים כלכליים פעילים.

צעצועים שנחשבו לפני עשרים שנה צעצועים מובהקים של בנים – כמו כדורסל - התגלו במחקר הנוכחי כצעצועים ניטראליים, שבהם גם בנות משחקות בשמחה (זה נכון במיוחד לקנדה ולאמריקה, שם ספורט הנשים התפתח מאוד ונעשה מקובל ומוערך למדי בחברה).

נסו, אם כן, לבדוק את התפיסות שלכם ביחס לבנים ולבנות: עד כמה אתם מצפים מהבנים להיות חזקים ומהבנות להיות רכות; עד כמה אתם מניחים מראש שבנים משתוללים ובנות מתגנדרות. האם אתם מדברים אליהם בשפה שונה, עם ציפיות שונות? האם אתם יכולים להרפות מעט מדעות קדומות?

• הכתבה המלאה מופיעה בגיליון השבוע של "לאשה"
• הקליקו כאן כדי לגלות מה עוד מחכה לכם בגיליון השבוע של "לאשה"