מוסדות ומתקנים של אונר"א,
סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם האחראית לטיפול בפליטים הפלסטינים, הותקפו מספר פעמים על-ידי צה"ל במהלך המלחמה בחמאס. גורמים צבאיים טענו, כי כוחות צה"ל ירו בתגובה לאש שנורתה
לעברם מתוך המתקנים או בסביבתם. תקריות אלה עוד ייחקרו, אולם ראוי להפנות את תשומת הלב להתפתחות מדאיגה שחלה בשנים האחרונות, ובמוקדה – תהליך השתלטות הדרגתי של ארגוני טרור פלסטיניים ובראשם חמאס על מוסדות אונר"א.
שישה חודשים בלבד לאחר שניצח חמאס בבחירות
הצליח הארגון להשיג רוב מוחץ באיגוד העובדים של אונר"א שנערכו ב-14 ביוני 2006. חמאס שם דגש על תחום החינוך כחלק מתפיסה ארוכת טווח החותרת באופן מוצהר ליצור "דור של אמונה" המעמיד את "המוות למען אללה כפסגת השאיפות", שיוכל להביא ל"התעוררות אסלאמית" ולהחייאתה של הח'ליפות.
סוהייל אל-הינדי, ראש מגזר המורים באונר"א ואישיות בכירה בחמאס, אינו מסתיר את זיקתו לארגון ונוטל חלק בפעילות פוליטית גלויה כנציגו. לאל-הינדי השפעה עצומה מתוקף תפקידו וכמפקח על מחנות קיץ של תלמידים, על מערכת החינוך של אונר"א ובכלל זה על התכנים הנלמדים בה.
ביולי 2001 השתתף אל-הינדי בטקס בבית ספר במחנה הפליטים ג'באליה יחד עם מנהיג חמאס אחמד יאסין.
בנאומו בפני תלמידים מצטיינים הוא דיבר בשבח המחבלים המתאבדים בוגרי מערכת החינוך הפלסטינית והסביר כי "הדרך לפלסטין עוברת דרך דם השאהידים. השאהידים התלמידים מעצבים את ההיסטוריה בחלקי גופם (המתפוצצים)". לא ייפלא אפוא, כי עיון בקורות חייהם של מחבלים מתאבדים מגלה שרבים מהם היו בוגרי מערכת החינוך של אונר"א.
מורה ומחנך נוסף בבתי הספר של אונר"א היה לא אחר משר הפנים בממשלת חמאס, סעיד סיאם
שחוסל לאחרונה. הוא היה אחראי להפעלת מנגנוני הביטחון והטרור של חמאס ואחד מאנשי סודו ומקורביו של חאלד משעל. במשך 23 שנה חינך סיאם, שנמנה עם הזרם הקיצוני בחמאס והזרוע הצבאית שלה, דורות של ילדים פלסטינים בבתי הספר של אונר"א.
בעקבות ההפיכה הצבאית במהלכה תפס חמאס את השלטון ברצועה, ביוני 2007, התקבלו דיווחים, גם מארגוני זכויות אדם פלסטינים, לפיהם כוחות חמושים של ממשלת חמאס השתלטו על מוסדות אונר"א ברצועה ואף שיכנו באחדים מהם כוחות של גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של התנועה. הורים לתלמידים הלומדים בבתי הספר של אונר"א שלחו לפני מספר חודשים מכתב לאישיות בכירה בארגון, וטענו כי עשרות מורים המשתייכים לגדודי אל-קסאם מלמדים בבתי הספר של סוכנות האו"ם. הם תבעו לקיים חקירה דחופה בנושא.
דוגמה בולטת נוספת הממחישה את היותו של אונר"א פונדקאי נוח לארגוני הטרור הפלסטינים, נחשפה בתקיפת חיל האוויר (30 באפריל 2008) שכוונה לעבר בית מלאכה לייצור כלי נשק ברפיח. בתקיפה זו נהרג עווד אל-קיק, מורה, מחנך ומנהל בבתי הספר של אונר"א ברפיח ששימש במקביל ראש יחידת ההנדסה וייצור אמצעי הלחימה של הג'יהאד האיסלאמי ברצועה.
אל-קיק היה אחד הפעילים הבכירים שהיו מופקדים על ייצור הרקטות ופיתוחן עבור הג'יהאד האיסלאמי, הכנת מטעני חבלה ואמצעי לחימה והכשיר דורות של "מהנדסים" על בסיס הידע שצבר. בקיץ 2006 ערך אל-קיק ביקור בסין במהלכו גילה עניין בכלי טיס קלים, יתכן שלצורך רכישה וייצור כדי לבצע פיגועים נגד ישראל.
פעילותו של אל-קיק בתחום הטרור נחשפה בספטמבר 2007, כשניצל מניסיון חיסול של ישראל. על אף זאת, הוא המשיך לשמש מורה, מחנך ומנהל בבתי הספר של אונר"א ולעסוק בחינוך ילדים ובני נוער במחנות קיץ. לא ברור מדוע לאחר שנחשפה פעילותו בתחום נמנעה אונר"א מלפטרו מכל תפקיד של הוראה וחינוך במוסדותיה.
השתלטות חמאס על מוסדות אונר"א וסגל העובדים של אונר"א ופרשת אל-קיק "המחנך הטרוריסט" צריכות להדליק נורה אדומה באשר לאפשרות שכספים שמעבירות המדינות התורמות (ובהן ארה"ב וקנדה) לארגון, עושים דרכם למימון משכורות של פעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי המחנכים את דורות של צאצאי הפליטים הפלסטינים על ערכי הג'יהאד נגד ישראל והכופרים בכלל. נושא זה דורש חקירה מיידית, ובכל מקרה ראוי שהמדינות התורמות יציבו תנאים להמשך הסיוע לאונר"א, שיכללו סילוק פעילי טרור ממוסדות סוכנות האו"ם והתחייבות של הארגון לפעול לפירוק מחנות הפליטים ולשיקום הפליטים ביישובים חדשים ומרווחים.
מעבר לסוגיית הטרור, אונר"א וההנהגה הפלסטינית מסייעים במדיניותם להנצחת בעיית הפליטים ואומללותם. הרשות ועתה גם ממשלת חמאס לא נקפו אצבע כדי לשקם את מחנות הפליטים. נהפוך הוא: ההנהגה הפלסטינית הבהירה כי בשטחי ההתנחלויות שפונו לא תיישב הממשלה את הפליטים, על-מנת לשמור על זכותם לשיבה.
אך זו טענה מופרכת. הטבת תנאיהם של הפליטים אינה גורעת מתביעת השיבה או הפיצויים, כפי שהיא נשמרת לפליטים פלסטינים המתגוררים כיום מחוץ למחנות (גם ליהודים שגורשו ממדינות ערב). נראה כי האינטרסים של ממשלת חמאס ואונר"א תואמים בעניין זה: למנוע את פירוק מחנות הפליטים למרות המצוקה הקשה המובילה לקיצוניות, כחלק מטיפוח חלום השיבה לפלסטין. במצב כזה, אין כל הצדקה להמשך קיומו של אונר"א אם הארגון רואה את כל ייעודו בשימור מסכנותם של הפליטים במחנות.
יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
ומנהל המחקר ב-Orient Research Group
