ערוץ 10: הכתבים נגד הצופים

מפתיע עד כמה נימוקיהם של מגישים, כתבים ועורכים המתגייסים לטובת חבריהם בערוץ 10 שנמצא בסכנת סגירה, אינם ממן העניין, ואינם מתמודדים עם הסוגיה שעל הפרק, שיש לה חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה.

כמו בכל איגוד מקצועי, העיתונאים מתגייסים לטובת עצמם או לטובת חבריהם שסכנת פיטורים מרחפת על ראשם, ומוכיחים שאינם שונים מכל אותם אנשי מקצוע ופוליטיקאים שאותם הם תוקפים בקלות (לעתים בלתי נסבלת), ושלעתים קרובות אינם מאפשרים להם די הצורך להתגונן מאחר ש"זמננו עבר".

אכן, הסכנה שאלפי משפחות עלולות לאבד את פרנסתן שמשותפת למועסקים במדיה ולמועסקים במגזרים אחרים, היא אמיתית וכואבת. אך היא אינה רלבנטית לדיון במחויבותו של ערוץ 10 לציבור.

שנית, יש בין אנשי התקשורת כאלה התוקפים את עצם הדרישות של המחוקק מהערוץ לסוגות שהוא איננו מעוניין בהן, ותוך כדי כך חושפים עד היכן מגיעה הערכתם לציבור הצופים.

דוגמה בוטה לכך היא המתקפה של משה שלונסקי, עיתונאי מוערך ומנהל גל"צ לשעבר, שתקף בתוכניתו את עצם דרישת החוק מערוץ 10 להפיק מכסה מסוימת של מה שנקרא "סוגות עלית" – בעיקר הפקת דרמה מקורית ותוכניות דוקומנטריות. "מה לעשות", הסביר שלונסקי לחברו לתוכנית. "אנשים לא רוצים לראות דברים כמו דרמה, דוקומנטציה... הם מתאימים לערוץ נישה, לא לערוצים לצבור הרחב".

להזכירך, שלונסקי, הערוצים הנקראים אצלנו "מסחריים" הוקמו גם הם כערוצים שיש עליהם פיקוח ציבורי. ההבדל היחיד בין השניים הוא במקור המימון: המימון של ערוץ 2 ו-10 בא מהמפרסמים, ולא ממשלמי האגרה - הציבור. כלומר, גם על הערוצים הנקראים מסחריים יש פיקוח המיועד לדאוג לכך שהמטרה הבלעדית של הזכיין לא תהיה להגיע לאחוזי הצפייה הגבוהים ביותר. עליו גם לתת הזדמנות לצופים להיחשף לתוכניות שלא בהכרח יסחפו אחוזי שידור מירביים.

אסור לנו לשכוח שהמשמעות של 6% צפייה בתוכנית היא צפייה בסדר גודל של מאות אלפים, מספרים שאף הצגת תיאטרון מצליחה או רומן רב מכר לא יגיעו אליהם.

האמת, יש הרבה התנשאות בהתבטאויות של שלונסקי. אם יקבלו המחוקקים את דעתו, הרי שלא יהיה כל סיכוי לצופי ערוץ 2 ו-10 להיחשף ל"סוגות עלית" ולכן גם לא יהיה להם מושג מה הם מפסידים. למה לא לתת להם צ'אנס לגלות סוגה חדשה? מדוע שייחשפו לסוגות הללו רק צופי ה"נישה"?

דוגמא מפורסמת לכך שהצופים אכן מגלים עניין בסוגות "עלית" כשניתנת להם ההזדמנות, היא הרייטינג המפתיע של סדרה דוקומנטרית על מלחמת האזרחים ששודרה בערוץ הציבורי בארה"ב, המורגל לאחוז צפייה של 2%. הסדרה, שהתבססה כולה על צילומי סטילס, זכתה לצפייה של 12%.

ולא פחות חשוב: ללא השקעה של הזכיינים תדעך התעשייה המתפתחת של יוצרים ישראלים, המגלים כשרון יוצא דופן. תרומתם לתרבות הישראלית ולייצוגה בעולם היא קריטית.

פרופ' תמר ליבס, האוניברסיטה העברית