אני בזה לך, אהבה. כולך סיסמאות וקלישאות
הניחי לי, עזבי אותי, תני לחיות חיים משעממים. תני חיים בלי שמחה גדולה ובלי כאב גדול. תני חיים בלי להט, תני לי חיי שיגרה. תני לי ללכת לעבודה, לנסוע באוטובוסים, תני לי לטייל ולנשום אוויר שדרה, בלי שהלב יתכווץ ויפרכס, תני לי שלווה
הניחי לי, עזבי אותי, תני לחיות חיים משעממים, מונוטוניים, רגילים. תני חיים בלי כאב גדול בלי עצב גדול בלי שמחה גדולה בלי תשוקה גדולה. תני חיים בלי להט, חיי שיגרה. תני ללכת לעבודה, לנסוע באוטובוסים, תני לטייל ולנשום אוויר שדרה בלי שהלב יתכווץ ויפרכס, תני דממה.
אני בזה לך, כמה את ריקה. מלאה בסיסמאות וקלישאות, מלאה במילים ובהבטחות אך מפירה את החוזה שוב ושוב, ואין תובעים אותך בבתי משפט או בערכאות הגבוהות, אין מפנים אלייך אצבע מאשימה. כי הרי את מילה, אולי הרגשה, אבל יותר מכל, את מיתוס של זה הלא קיים, לא עבורי לפחות. עבורי את כלום.
אם אי פעם אתקל בך שוב, אז ארוץ ישר ורחוק ולא אאמין לך, כי את מתחזה ואני כבר מזהה את קסמייך, את האסטרטגיות המפולפלות שלך, את הסוכנים שגייסת לצורך מלאכתך העגומה. אלו הבאים ואז הולכים, אלו המגיעים לביקור לילי ואז נעלמים, אלו החוזרים לנשותיהם, לבתיהם, למחוזות שאיני מכירה.
איני אומרת שאינך מתאימה כלל. ייתכן שבעולם מוזר אחר, שונה משלי, את חיה ואת איתנה מתמיד ויש לך תשואה. אבל לי אינך מתאימה. את נכשלת כל פעם מחדש ואת לא מתנצלת על שטעית, אולי, באיבחון המוקדם שעשית, על שמיד רצת למלאכה. מיד רצית לעשות, לבנות, לקשור, בלי לחשוב שאולי את לא נחוצה.
נמאס לי לאסוף את ההריסות, ללקט את השברים
אני בסדר בלעדייך. נמאס לי לאסוף את ההריסות, ללקט את השברים, לחכות שתגיחי שוב עם עוד איזו הבטחה כוזבת, שתגידי "הפעם יהיה בסדר, תאמיני, תאמיני, תאמיני". את יודעת מה? לא מאמינה.
בואי נסכים בינינו, קבל עם ועדה, שאליי את לא מתקרבת. לא רוצה לשמוע אותך, לא רוצה לראות אותך, לכי לחפש את הסיפוק החולני שלך במקומות אחרים , איפה שעוד לא עלו על הדרכים הזדוניות שלך. אני בטוחה שיש לך מספיק קליינטים בחוץ, אנשים מעוניינים, אז אותי שחררי, עזבי אותי, לא רוצה יותר.
אה, ועוד דבר אחרון: שתדעי לך שגם אף פעם לא ממש היית טובה במה שאת עושה. אני יודעת שכולם אומרים לך אחרת, שהכנסת אושר לחייהם, שנסכת בהם שלווה, שריגשת אותם. וואלה, מגניב. אז תודה לך על ההצעה, אבל אני מתרגשת מדברים אחרים. אני מתרגשת מספרים, טוב? מסדרות טובות בטלוויזיה. מהאחיינית שלי. ממוזיקה. אני מתרגשת כשאני הורגת ג'וק, מה יש לך להגיד על זה? אני מתרגשת מהעציץ שלי. הריגושים שלך לא מזיזים לי, לא מעניינים אותי, את יכולה לדחוף אותם עמוק לתוך המחילות האמוציונליות שלך.
נמאס לי ממך, אהבה. רוב הזמן בא לי להקיא לך בפרצוף, הפרצוף מדושן-העונג הזה שלך, שבטוח שהוא הציל עוד נפש חיה מחיים של אבדון.
אז תודה על תקופה מסעירה, תודה על זכרונות שגרמו לי לרצות למות, תודה על ההתעניינות האינסופית בשלומי, תודה ושלום. היה כיף חיים. עכשיו עופי לי מהפרצוף.
האימייל של אורלי
לפנייה לכתב/ת 
