בנובמבר 2005 הבטיח ראש הממשלה אריאל שרון, כי כל עוד הוא מכהן
- התוכנית המקיפה לפיתוח הנגב תיושם. חודשיים לאחר מכן לקה בשבץ
- ונראה שגם התוכנית נכנסה לתרדמת: מבקר המדינה טוען כי התוכנית האסטרטגית לפיתוח הנגב - לטווח של עשר שנים ובהשקעה של 17 מיליארד שקלים - נשארה, ברובה הגדול, על הנייר.
המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוקם לפני כארבע שנים
כדי להניע תהליך של שינוי אסטרטגי בשני האזורים. בנובמבר 2005 אישרה הממשלה את תוכנית "נגב 2015",
| איפה הכסף? |
|
| לאן נעלם תקציב פיתוח הכבישים בפריפריה? / שחר הזלקורן |
|
|
המדינה רוצה שתעברו לגור בפריפריה, אבל לא מתכוונת להשקיע בפיתוח תשתיות שיקלו עליכם את המעבר - כפי שעולה מקיצוץ של יותר משני מיליארד שקלים מתקציב פיתוח הנגב והגליל |
| לכתבה המלאה
|
| | |
עם ארבעה יעדים אסטרטגיים: הגדלת האוכלוסייה בנגב, העלאת מספר המועסקים, צמצום פערי שכר והשוואת שיעור הסטודנטים מקרב תושבי האזור לממוצע הארצי.
ההיקף הכספי של התוכנית הועמד כאמור על 17 מיליארד שקל, מתוכם היו אמורים להיכלל בתקציב 2006 מיליארד שקלים. אולם המבקר, מיכה לינדנשטראוס, מצא כי בשנה האמורה - התוכנית לא תוקצבה כלל, והמשרד סייע במימון פרויקטים מתקציבו השוטף.
כך או כך, התוכנית לא שרדה לאורך זמן: בנובמבר 2006 קיבלה ממשלת אולמרט החלטה חדשה, שמתייחסת לשלושה תחומים: חינוך; פיתוח כלכלי ותעסוקתי; ואיכות חיים, תשתיות וקהילה. לתוכנית הוקצבו 400 מיליון שקלים לשנה. אבל גם הסכום הזה לא הושקע במלואו בנגב: המבקר מצא כי נכון לסוף שנת 2007, נוצלו רק 60 מיליון שקלים. ב-2007 המצב היה טוב יותר: מתוך 400 מיליון שקלים שהוקצו, נוצלו 255 מיליון שקלים למען הנגב. בשנת 2008 הוקצו לנגב 139 מיליון שקלים.
פרס ושרון מכריזים על תוכנית נגב 2015. נובמבר 2005 (צילום: AFP)
אפרת דובדבני, שכיהנה כמנכ"לית המשרד בזמן ששמעון פרס כיהן כשר, טענה בתגובה לטענות לגבי התקציב לשנת 2007, שנתיים לאחר שהמשרד הוקם: "המשרד אינו משרד ביצועי המוציא לפועל את ההחלטות, ולא ניתן לתלות בו את האשם. הביצוע החסר לשנת 2007, נובע בראש ובראשונה ממגבלת הביצוע של המשרדים השונים". היא הוסיפה כי בשנה זו נבנתה התשתית לניצול התקציב.
מבקר המדינה סבור כי ההתייחסות אל המשרד לפיתוח הנגב והגליל הייתה כאל משרד בעל אופן ארעי. כתוצאה מכך, הוא טוען, פעל המשרד באופן שונה מהמקובל במשרדי ממשלה אחרים, שכן למשל - לא הוקמו בו מנגנוני ההקצאה והבקרה הדרושים. כך, במידה רבה נוצרו הליקויים הנוגעים להתנהלותו, שעיקרם בא לידי ביטוי בהקצאה לפרויקטים שלא בדרך המחייבת משרדי ממשלה ובבקרה לא נאותה על ענייני התקציב.
עוד מצא המבקר כי ההקצאה המקורית לפיתוח הנגב התבססה על עבודה מעמיקה שהוכנה לגבי צורכי הנגב. ההפחתה המשמעותית בהקצאת המשאבים לפיתוח הנגב לא לוותה בהתווית דרכי פעולה אסטרטגיות ממשיות. מכאן, טוען המבקר, שהעדיפות שניתנה לפיתוח הנגב פחתה משמעותית.
לדעת משרד מבקר המדינה, על הממשלה לשקול להכין תוכניות מפורטות, מקיפות ורב-שנתיות על-מנת לתת לנגב ולגליל את העדיפות שעליה החליטה, ולהביא למימוש המטרות שלשמן הוקם המשרד. יש לציין כי הביקורת מתייחסת לזמן בו כיהנו שמעון פרס ויעקב אדרי כשרים לפיתוח הנגב והגליל.
מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל נמסר: "העובדה המצוינת בדו"ח מבקר המדינה, על פיה המשרד לפיתוח הנגב והגליל לא ניצל את התקציב המיועד לתוכנית לפיתוח הנגב, אינה מבוססת על נתונים עדכניים. אחוז הניצול הנמוך של תקציב התוכנית היה נכון לשנת 2007 בלבד, ונבע מן הצורך לתכנן באופן מפורט כל אחד מן הפרויקטים ולקבל את כל האישורים הנדרשים מכל משרדי הממשלה המעורבים. ממחצית שנת 2007, ולאחר כניסתו של השר לשעבר יעקב אדרי לתפקיד, אחוז הניצול התקציבי של התוכנית הלך וגדל בהדרגה. בשנת 2008 יישומם של מספר פרויקטים הושלם לחלוטין. נכון להיום קרוב ל-90% מן הפרויקטים נמצאים בשלבי ביצוע מתקדמים".
ועוד בנגב: לפי דו"ח המבקר, בישראל מצויים כמאה-אלף מבנים בלתי חוקיים, כ-64% ביניהם בדרום הארץ. בנושא המאבק נגד הבנייה הבלתי חוקית, העלתה הביקורת כי חלקים משמעותיים של החלטות הממשלה לא קוימו. בנוסף נמצאו ליקויים של ממש בפעילותם של גופי הפיקוח.
למשל, נמצא כי בשטחים המיועדים לבסיסי צה"ל ולאימונים בנגב, קיימת תופעה נרחבת של בנייה לא-חוקית, והיא עלולה להקשות על יישום התוכניות להעברת בסיסים לדרום ועל אימוני צה"ל. עוד מתברר שהצבא אינו פועל בעצמו לפינוי שטחים המיועדים לו, או המשמשים כשטחי אש.
כדוגמה הביא המבקר את שטחי בסיס נבטים: בתחילת שנות השמונים ולאחר תהליך משא-ומתן, פונו הבדואים שהתגוררו במקום, לאחר שרובם קיבלו פיצוי כספי או קרקע חליפית.
עם השלמת הפינוי הקים משרד הביטחון גדר היקפית סביב השטח שיועד לתכנון עתידי.
במהלך השנים פלשו בדואים לשטח מחדש, ובמועד הביקורת, יולי 2008, התגוררו במקום כ-220-250 משפחות של בדואים בכ-800 מבנים - מתוכם 167 מבני אבן. בשנת 2004 היו במקום 680 מבנים - 109 מבני אבן. בין השנים 2004 ל-2008 חל גידול של כ-53% במספר מבני האבן בשטח זה. בנוסף מצא המבקר כי קיימת בנייה בשטחי אש של צה"ל בדרום, אך כמעט דבר לא נעשה כדי לפנות את הפולשים.
