ים המלח: האדמה רועדת ולאיש לא אכפת

הבולענים בים המלח שבו ועלו לכותרות לפני כשבועיים, כשצעירנפל לבולען ונפצע קשה. אלא שהם היו שם כל הזמן - כבר יותר משלושה עשורים - זו רק מדינת ישראל שלא ממש התייחסה אליהם ולים המלח שהולך ונעלם מהמפה.

דו"ח מבקר המדינה לשנת 2008 מותח ביקורת חריפה על משרדי הממשלה השונים - ובראשם משרד התיירות שהופקד על הטיפול בים המלח. המבקר כותב שבהתנהלות המשרדים נפלו ליקויים חמורים, "אשר הביאו לכך שקיימת סכנה ממשית לעתידו של ים המלח... (ו)אין להשלים עם המשך המצב".

המבקר מיקד את הביקורת במפלס ים המלח היורד בקצב קבוע ומדאיג, ובתופעם הבולענים שנגרמת בשל ירידת המפלס. קצב הירידה של המפלס הוא כמטר לשנה, בעיקר בגלל הטיית מי הירדן ומקורותיו בידי ישראל ושכנותיה. בקרקע היבשה נוצרים בולענים. משנות השבעים של המאה הקודמת נפערו לאורך חופי ים המלח כ-2,000 בולענים. הם נפערים בפתאומיות, בקצב הולך וגובר, מסכנים חיי אדם, פוגעים בתשתיות ומבנים, ומשבשים את אורח החיים התקין.

הולך ונסוג. האגן הצפוני של ים המלח (צילום: רויטרס)

התופעה אינה חדשה, אך מתברר שגם ההתעלמות של המדינה מהמצב נמשכת שנים רבות. התוצאה היא שהממשלה לא קבעה עד היום מדיניות ברורה בשאלה מה לעשות כדי לעצור את ירידת המפלס ואיך לטפל בבולענים, ולא החליטה כיצד ניתן להמשיך ולפתח את האזור - משאב טבע נדיר ומוקד משיכה לתיירים מרחבי העולם.

אחת הדוגמאות היא החלטת ממשלה משנת 2003 להקים צוות מקצועי שיבחן אפשרויות להתמודדות עם ירידת המפלס, ויכין מסמך מדיניות בנושא. אלא שהדו"ח הסופי שהגיש הצוות ביוני 2006 מתייחס לחלופה אחת בלבד: המשך המצב הקיים ללא נקיטת צעדים להעלאת המפלס או ייצובו. הגישה העומדת בבסיס המסמך היא שאין לפתח אזורים שקיים בהם חשש להיווצרות בולענים.

דוגמא נוספת להזנחה וההתעלמות מהנושא מוצא המבקר בפעילותו של צוות הנדסי שמינה משרד התשתיות הלאומיות, לשם מתן המלצות בדבר הדרך הטכנית-הנדסית לפעול באזורים מוכי בולענים. הצוות הפסיק לפעול מבלי לסיים את תפקידו.

גם תכנית מתאר ארצית לאזור ים המלח אינה קיימת למרות שהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה הורתה להכין כזו ב-2005. תוכנית כזו תהיה מוכנה רק בסוף השנה הנוכחית. יתרה מזאת: בתכנית המתאר הקיימת למחוז דרום נקבע קו גובה מזערי - 390.5 מטר מתחת לפני הים - אשר רק ממנו ומעלה מותר לבנות באזור ים המלח. קו גובה זה לא עודכן משנת 2000, אף שירידת המפלס נמשכת, ואין בו כלל התייחסות לנושא אי-יציבות הקרקע.

המשמעות בפועל היא, שאין שום יכולת לפתח את האזור, לבנות מבנים או להקים תשתיות. כמו כן מציין המבקר כי במועד סיום הביקורת טרם נקבע תקן ישראלי לתכנון ולבנייה באזור ים המלח, לא כל שכן באזור המועד להיווצרות בולענים. לפיכך מתקשים מאוד מוסדות התכנון השונים להחליט על מתן אישורי בנייה וגם אינו יודעים כיצד לפעול במידה ומתגלה בולען בשטח או למגן מבנים נגד התופעה. וכך מחזיקים הבולענים את האזור כולו כבן ערובה.

בולענים בים המלח (צילום: דפנה טלמון)

המבקר מותח ביקורת גם על כך שבמשך השנים לא ריכז גוף אחד את נושא ים המלח בכללותו . הטיפול בו היה מפוזר בין גופים שונים ודרגים שונים ללא תיאום ומאגר מידע משותף שהיה מסייע לטיפול מקיף בבעיות השונות. במרס 2007 החליטה הממשלה להטיל על משרד התיירות את הטיפול בכל הסוגיות הנוגעות לאזור ים המלח, ובכללן ירידת המפלס, תופעת הבולענים והגנת המלונות. אלא שגם אז לא טרח המשרד לפעול כדי לרכז את כל המידע הרלוונטי אצלו.

"בעוד שההידרדרות במצבו של ים המלח היא בעיקרה תוצאה של מעשה ידי אדם, הרי שטיפולם של משרדי הממשלה ושל הגופים הציבוריים בירידת מפלס ים המלח ובתופעת הבולענים מאופיין בחוסר מעש שנמשך שנים רבות. אי-מציאת פתרון ממשי בתחומים אלו עלולה לגרום לסיכון לחיי אדם, לפגיעה באוצר טבע חשוב וייחודי ולהמשך הפגיעה החמורה בפיתוח ההתיישבות והתיירות המתוכננים באזור ים המלח", כותב המבקר.