הוועדה למינוי שופטים בחרה שלושה שופטים חדשים לבית המשפט העליון - שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עוזי פוגלמן, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק עמית ושופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניל הנדל. פרשנים מתווכחים ביניהם מי ניצח, נשיאת בית המשפט העליון, או הפוליטיקאים חברי הוועדה, כולם אנשי מחנה הימין, המתנגדים לסמכויות הרחבות של בית המשפט העליון ולתורת המשפט האקטיביסטית מבית מדרשו של אהרן ברק. הנצחון, לדעתי, הוא של כולם או ליתר דיוק, נצחון השיטה.
שלושת השופטים שנבחרו הם בראש בראשונה משפטנים מעולים המתמחים בתחומים שונים ומגוונים של המשפט - משפט פרטי, מסחרי וציבורי. הם מייצגים אסכולות שונות במעט באשר לתפקידו של בית המשפט מול הרשויות האחרות, במסגרת מתחם הויכוח הלגיטימי והראוי בנושא. אף אחד מהם הוא לא בעל דעות שיפוטיות ומשפטיות-פוליטית קיצוניות, שלא כמו מועמדים אחרים ששמם נזרק לחלל האויר בחודשים האחרונים.
שיטת מינוי השופטים בישראל שמלווה אותנו מאז 1953 ועל כן הפכה לחלק מהחוקה המהותית שלנו מפקידה את מינויים של כל השופטים בישראל בידי ועדה המייצגת את שלושת רשויות השלטון וכן את הפרופסיה המשפטית, ועדה בה רוב החברים הם אנשי הפרופסיה המשפטית, אך יושב ראשה הוא פוליטיקאי, ועדה המאזנת יפה בין שיקולים פנים מקצועיים לשיקולים אידאולוגים.
התיקון המהותי והמבורך, לטעמי, שלבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה מתשעת חברי הוועדה, הביא לכך שגם בוועדה שבה הפוליטיקאים הם כולם מאותו מחנה, המינויים לבית המשפט העליון לא משקפים רק את עמדת אותו מחנה. התיקון, שיזם מחנה הימין הפוליטי, הביא למעשה לחסימת מחנה זה שנמצא בשלטון כיום מלהכתיב את האוריינטציה של בית המשפט העליון בשנים הבאות.
תוצאות דיוני הוועדה מוכיחות שניתן להגיע להחלטות טובות לא על פי כלל של רוב פשוט וגס אלא באמצעות קונסנזוס. התנהלות הוועדה, למעט מספר התבטאויות בודדות של כמה מחבריה, יכולה להוות מודל ראוי גם למתכונת קבלת החלטות ראויה בגופים שלטוניים נוספים ובראשם - הרשות המחוקקת.
פרופסור עלי זלצברגר הוא דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
