שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: לע"מ, ארכיון מונוסון
    אחרי המלחמה ההיא
    הצצה נדירה אל מחנות העקורים בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה

    1946, מחנה הריכוז לשעבר עודנו מוקף גדר תיל, אך מן התופת נולדים חיים חדשים. מגורי האסירים הישנים הועלו באש, וכעת מתגוררים הניצולים בצריפים ששימשו את אנשי האס.אס, המוקפים ערוגות וחלקות דשא, בהם משחקים ילדים. כיום משמשים המבנים כמחנות עקורים, ובהם מתחילים הניצולים לנסות לשקם את חייהם: מתאהבים, מתחתנים, מעמידים דור חדש של צאצאים, חולמים לעזוב את אירופה המצולקת אל ארץ ישראל המובטחת. יותר מכל, הם מקווים לפגוש לפתע בין השבילים במחנה פרצוף מוכר של אם, אב, בעל, אישה, ילד או דוד שאבדו להם בשנות המלחמה האיומות.

     

    אל אותה מציאות מלאת סיוטים ותקווה חדשה מגיע מיודענו, הנדבן היהודי-אמריקאי פרד מונוסון, על מנת להנציח את המראות ובאמצעותם לשדל את יהודי ארה"ב לתרום מכיסם. לפניכם סרטון בן כמה דקות אותו צילם במחנות בהם ביקר.

      

    החיים במחנות העקורים באירופה. מתוך "אני הייתי שם בצבע", ערוץ 1. סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין.

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    על החיים במחנות העקורים

     

    ניצחון בעלות הברית על גרמניה באביב 1945 הביא לקצה של מלחמת העולם השנייה, אך עבור אסירי מחנות הריכוז הדרך לשיקום חייהם היתה עוד ארוכה. הניצולים היהודים חיפשו לשווא קרובי משפחה וחברים שנעלמו בשנות המלחמה, ורק מעטים מאוד הצליחו בכך. מצבם הבריאותי לאחר שנים במחנות הריכוז היה קשה, הבתים בהם התגוררו לפני המלחמה נתפסו או נהרסו ורכושם נגזל. במקומות רבים המשיכו היהודים לסבול מגילויי אנטישמיות, במיוחד בפולין. הפוגרום שפרץ בעיר קיילצה בקיץ 1946 גרם לשארית הפליטה במדינה להבין כי אפסה התקווה לחדש את חייהם בפולין, ורבים עזבו אותה במטרה להגיע לארץ ישראל. אך שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל סירב לקבלם, ולא נמצאו ארצות שייאותו לקלוט כמות כה גדולה של פליטים.

     

    כדי לפתור את בעיית הפליטים הקשה הקימו בנות הברית מחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. בשל מחסור בתשתית, חלק מהמחנות שכנו באותם מבנים ששימשו כמחנות ריכוז זמן קצר קודם לכן. כך נוצר מצב אבסורדי שבו הניצולים הוסיפו לחיות בצפיפות ובדוחק במחנות מהם שוחררו, מוקפים בגדרות תיל ובזיכרונותיהם הקשים, ולעתים גם בעקורים מלאומים אחרים שהתנכלו להם.

     

    מצבם של הפליטים השתפר לאחר פרסומו של דו"ח ועדת האריסון, שמינה הנשיא האמריקאי טרומן לבדיקת הנעשה במחנות הפליטים. ארל האריסון לא חסך בביקורת כלפי התנאים במחנות ויחס האמריקאים לניצולים. בהיעדר תעסוקה ופעילות מאורגנת לעזרה בשיקומם, כתב בחריפות, מתבוססים העקורים במחשבות קשות על עתידם הלא ברור וגורלם האומלל, ועורכים השוואות בין מצבם תחת השלטון הנאצי לחייהם הנוכחיים. "מעבר לידיעה כי אינם נמצאים יותר בסכנת תאי הגזים וצורות אחרות של מוות אלים, הם נוכחים כי רק מעט השתנה".

     

    על אף התנאים, אימי העבר והעתיד הלוטה בערפל, יצר החיים ניצח את הקשיים והעקורים החלו לבנות חיי תרבות וקהילה במחנות. חתונות רבות נערכו ושיעור הלידות היה גבוה במיוחד. הילדים הפכו למרכז החיים במחנות וסמל לתקווה ולהתחלה חדשה על פני הבדידות והכאב.

     

    במחנות הוקמו בתי ספר ותנועות נוער, נערכו מופעי תרבות, התקיימו מסיבות ריקודים ועיתונים הוצאו לאור. בעזרתו של ארגון הג'וינט זכו הניצולים להכשרה מקצועית וללימודי עברית. חלק גדול מהפעילות במחנות נסב סביב הדת היהודית – ייצור תשמישי קדושה, טליתות, כיפות ומאכלי חג, השגת אוכל כשר והקמת מקוואות. הרחובות והבתים כונו בשמות הקהילות מהן באו דייריהם ובשמות עבריים ציוניים, לצד שמות אמריקאים ("רוזוולט", "הבית הלבן", "וושינגטון") כמחווה לבעלות הברית שהקימו את המחנות. על אף הרצון להשתקם ולהביט קדימה, התעוררו בלילות לא אחת לקול זעקות של ניצולים שזוועות המלחמה שבו אליהם בחלומותיהם. כדי להתמודד עם האובדן ערכו העקורים פעולות הנצחה: קיימו ימי זיכרון, בנו אנדרטאות לזכר הנספים, והחלו לתעד את סיפוריהם מהשואה.

     

    בסוף הדו"ח שהגיש האריסון לנשיא כתב: "הפיתרון האמיתי היחיד לבעיה הוא פינויים של היהודים בגרמניה ובאוסטריה המעוניינים בכך לפלסטינה... העולם הנאור חייב לספק לקומץ הניצולים בית שבו יוכלו להתיישב ולהתחיל שוב את חייהם כבני אנוש". בשנים שלאחר המלחמה עזבו העקורים את המחנות בהדרגה, ועלו ברובם לארץ ישראל. בשנת 1957 נסגר מחנה העקורים האחרון באירופה.

     

    לכל כתבות "אני הייתי שם בצבע" - לחצו כאן .

     

    מי אתה פרד מונוסון?

    בשבועות הבאים נציג בפניכם סרטונים בלעדיים נוספים מתוך אוסף סרטיו של פרד מונוסון. מי היה מונוסון? באילו נסיבות צילם את האירועים החשובים ביותר בתולדות המדינה לפני הקמתה ובשני העשורים הראשונים שלה? כיצד ניצל ארכיון סרטיו ברגע האחרון מהשמדה? את התשובות לשאלות אלה ואחרות וחשיפה של סרטיו הצבעוניים הנדירים כינס הבימאי אבישי כפיר (מנהל ארכיון מונוסון) לכדי סרט תעודי בשם "אני הייתי שם בצבע" (סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין), שיוקרן באוקטובר בערוץ הראשון. מידע נוסף אודות הסרט.

     

     


     

    אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

     

                             לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet 


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אחרי המלחמה ההיא"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות ארכיון מונוסון
    מנוסון במחנה עקורים
    באדיבות ארכיון מונוסון
    פרד מונוסון
    באדיבות ארכיון מונוסון
    מומלצים