שתף קטע נבחר

סערה איסלנדית

חברי להקת MUM כמעט שכחו בהופעתם בתל-אביב את שיריהם הענוגים והעדיפו להפציץ עם תופים שהשתלטו על הסאונד והקהל. אמיר בוגן ניסה לזקק כמה רגעים קסומים ב"בארבי"

איסלנד היא ארץ הנופים הארקטים. אי מבודד שהשמש לא מרבה לזרוח בו. ארץ קרה מאוד מבחוץ ומבעבעת וגועשת מבפנים - זכר לפעילות הוולקנית תחתיה. ארץ שאנשיה נחשבים לייצירתיים, כשרוניים ודכאוניים, אפילו אובדניים - היום אפילו יותר מתמיד, אחרי הקריסה הכלכלית במדינה.


מום בהופעה. הרוק האגרסיבי חיסל את האינטימיות (צילומים: עופר עמרם)

 

התנאים הסביבתיים באיסלנד משפיעים על היצירה המוזיקלית הפורה של ביורק, סיגור רוס ורבים אחרים, אולם בעוד אלה שרים אל המרחבים, חברי להקת מום מעדיפים להישאר בתוך איגלו, עטופים באינטימיות. לשיר בצוותא ואחד לשני. אולי גם לכם.

 

לפני היותם מוזיקאים מחוננים ומגוונים, שבעת חברי מום הם ילדים מופנמים, עם נטייה בולטת לאוטיזם. נערי מקהלה מבית הספר לנגינה של ריקיאוויק, בעלי הכשרה מוזיקלית קלאסית  עם סאונד מלטף, לוחש, לעתים מצמרר, כזה שמזמין אותך להאזין להם ולצפות בהם משתעשעים עם הצעצועים שלהם - הרמוניקות, גיטרות מיניאטוריות, משרוקיות ומפוחיות.

 

חלון למזרח התיכון

מום מקסימים, ענוגים, ולכמה עשרות מעריצים היתה הזדמנות נדירה להכיר אותם יותר מקרוב בהופעה אמש (ו') בתל-אביב, אבל מום מצדם - לא הרגישו בבית. במקום לארח אותנו בסלון שלהם, ניסו לרצות את הקהל המקומי. מוּם היא להקת חימום עדינה, ספוגת סאבטקסט מוזיקלי שהרבה ממנו אבד בעיבוד רוק אגרסיבי מדי. במקום להמיס את הדופן החיצוני של קירות האיגלו שלהם באמצעות החמימות האינטימית שלהם, ניסו לסדוק אותו בכוח ולפתוח חלון למזרח התיכון.


גם הכלים המגוונים נכנעו לתופים הדורסניים

 

חברי הלהקה הם לא פרפורמרים, ולא רוקיסטים גדולים. המוזיקה שלהם ניזונה מניואנסים, מרעיונות ילדותיים וממגוון הכלים בהם הם משתמשים. בהופעה ב"בארבי" היו אלו התופים שהשתלטו על החלל באופן דומיננטי מדי שטשטש את הדקויות שעושות את מום למעניינים ומיוחדים כל כך.

 

מי שציפה לשואו - לא קיבל אותו. חבורת האיסלנדים החיוורים ביישנים, נייחים, חולמניים ולא יודעים איך לקיים אינטראקציה עם הקהל, אלא אם כן כך אתם רוצים לקרוא למחוות האפילפטיות של הסולנית סילה גיסלדוטיר. זר הפרחים שקיבלה בעיצומה של ההופעה הותיר אותה נבוכה וסמוקה. "Thank you so much" אמרה בתגובה, ממש כמו אחרי כל שיר ושיר - עשרים כאלה היו הלילה לאורך שעתיים של הופעה.

 

אחרי פתיחה מבטיחה עם שירים מוכרים ואהובים כמו "Marmalade Fires" ו-"Blessed Brambles", אותם ניצל המתופף סאמולי קוסמינן (הפיני שבחבורה) לחימום, החל רצף של שירים מהאלבום החדש. "If I Was a Fish" נשמע משעשע, עולץ וחברותי גם למי שלא מכיר את מום, "Last Shapes of Never" העצבובי הזכיר את האיכויות מהאלבומים הקודמים - איטי ועמוס ניואנסים מוזיקלים.


נקודת המפנה החיובית הגיעה לקראת סיום ההופעה

 

"A Little Bit Sometimes", גם הוא מהאלבום החדש, היה שיא שלילי בהופעה. איריקור אורי אולאפסון - הפעם עם החצוצרה נשף, התאמץ, האדים והקהל לא שמע אותו מול התופים המשתלטים. משחק הכסאות המוזיקלים המשיך בשיר הבא, כשאורבור סמארסון נטש את ההרמוניקה שלו לטובת הפסנתר בקטע התזזיתי "The Smell Of Today Is Sweet Like Breastmilk In The Wind". קשה להגיד שמישהו הבין למה זה היה נדרש, והתופים העלימו גם אותו.

 

בעיות בחדר המשחקים

עם שוך הלמותיו של קוסמינן, הגיעה הפוגה קסומה בדמות שלושה שירים שקטים - "Show Me", "Nighly cares" ו-"Moon Pulls" המינימליסטי והמרגש שהביאו את מום בגרסא מזוקקת.

כלומר, אלה הם מום. נקודת המפנה החיובית הזאת הובילה אחריה עוד קטעים מוכרים כמו "Dancing Behind My Eyelids" ו-"They Made Frogs Smoke Until They Exploded" על משרוקיותיו, צפצופיו ורעשיו. בלאגן במשחקיה.

 

איפשהו לקראת 02:00 הם ירדו מהבמה. לקול קריאות הקהל, שבו כצפוי להדרן. הם היו חייבים. אם יש דבר כזה "להיטים של מום", הם לא הושמעו עד כה. התאכזבתי מאוד מכך ששירם שירם הטוב ביותר לטעמי "Map of a Piano" המאלחש הושמט מהליינאפ, אולם שני הקטעים שסגרו את ההופעה "Green Grass of Tunnel" ו-"I'm 9 Today" החצי-אינסטרומנטלים עמדו בציפיות. אלה הם החומרים מהם בנויה הופעה ייצוגית של מום, כזו שלא פונה החוצה, אלא מוליכה פנימה. לחדר המשחקים שלהם. שם חמים, נעים, נוגע ועדין. לו רק היו משאירים את הסערות בחוץ.

 

לכל כתבות המדור לחצו כאן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הסולנית גיסלדוטיר. נבוכה וסמוקה
צילום: עופר עמרם
צילום: עופר עמרם
גם הכינורות נעלמו בהופעה
צילום: עופר עמרם
לאתר ההטבות
מומלצים