גני יהושע נגד סנטרל פארק

היריעה קצרה כאן מלתאר את כל הקרב ולכן ניגש ישר לתוצאות. הסנטרל פארק מנצח, אבל בנקודות. הירקון שלנו אינו נופל בנוק-אאוט ובהחלט מציג כמה חבטות החזרה מעניינות. ובהן נתמקד להלן.

השיפור הגדול ביותר בפארק הירקון אירע בכלל מחוצה לו. מנקודות רבות בפאר נשקף, מכיוון דרום-מערב, קו הרקיע החדש והמודרני למדי של מרכז נתיבי איילון. הגוש המתגבה של הבורסה (עם המגדל השווה הצומח בו בימים אלה) והמובלעות הקטנות ממערב (בתל אביב עצמה), ההולכות ומתעבות ומציגות מחזה דומה – כל אלה נשקפים נהדר מהמדשאות המטופחות של פארק הירקון.

ראית נכון. מטופחות. שני ביקורים נערכו בפארק בשבתות האחרונות ובשניהם היה העומס האנושי על הפארק גדול מאוד. המדשאות קלטו את ההמונים ללא קושי ולא נראו בהן קרחות מהמוני השבת הקודמת. חובתו הראשונית של הפארק לאנושות היא אספקה איכותית של מרחבים מדושאים היטב, ובמשימה זו עומד הפארק בכבוד רב. גם השבילים החוצים את המדשאות זוכים כאן לציון "טוב". לעומת זאת, מה שחסר בפארק הוא גודש של אטרקציות. יש כמה אטרקציות קבועות (האגם והסירות, הגן הטרופי וגן האבנים, אזורי המשחק הבינוניים לילדים), אבל כל עוד יהיה הפארק שלנו בלתי נגיש להולכי הרגל - הוא לא יוכל להיחשב לפארק עירוני של ממש. כזה שאנשים הולכים אליו ומוצאים בו בכל יום להטוטן רחוב אחר או להקת רקדנים נודדת.

פארק הירקון גם איננו מקום המרעיף טוב על הקיבה. השמועות טוענות כי בית הקפה השוכן אי שם, בקצה הצפון-מערבי של הפארק בבניין של "ארץ ישראל טובה", שווה משהו. אבל הוא לא היה פתוח בשתי השבתות ולכן, מבחינתנו, הוא לא שווה כלום. בשטח הפארק עצמו יש מזנון בסיסי ומעט עמדות ארטיק-תירס, אבל בית קפה או מסעדה של ממש אין, והדבר חמור.

כפלטפורמה לפיקניקים, מספק הפארק את הסחורה. למרות שבשני הביקורים שלנו היה מגרש החניה עמוס למדי (וזה לא כולל את הקמצנים שחונים על כביש רוקח) – ספג הפארק בקלילות את כולם והותיר מספיק אזורים להתבודד בהם. לא בידוד ויזואלי אמנם, אך שקט וללא ריחות בשר נצלה. למצב הבריא הזה תורמת השאיפה הטבעית של רוב המנגלאים, לעבור במהירות המקסימלית ממצב של ישיבה באוטו למצב של נגיסה בפיתה. מסיבה זו מתרכזים רובם באזור הצפוני של המדשאות, ליד החניה. תחזוקת הניקיון של הפארק בכללותו משביעת רצון.

האטרקציות של הפארק אינן בדיוק "אטרקציות", במובן זה שאין בהן ברק, חידושים טכנולוגיים או ריגושים פיזיים. יש לונה-פארק ופארק שעשועי מים בתשלום בסמוך, ולכן הפארק נטל על עצמו להשביח את הנתונים הטבעיים והשקטים שלו. כל מה שצריך לעשות כדי ליהנות מהשיאים הבוטניים והעיצוביים של פארק הירקון הוא להיפרד מעשרה שקלים ולבקר ב"גן הטרופי" וב"גן האבנים". הכרטיס ניתן לחלוקה, כך שאפשר להיכנס למקום אחד ולאחר בביקור הבא. עשרה שקלים? זה נשמע חצוף בהתחלה, אבל לאחר הסיור שלנו בפנים הוסר הספק – שווה דולר ורבע.

שני הגנים הפנימיים מתרכזים אמנם בנושאים ייחודיים, אך הם נבדלים משאר הפארק גם בעובדה שהם מטופחים ומושקעים ממש. השבילים, תכנון הנוף והבוטניקה בולטים לעין ומשפרים בהחלט את החוויה הפארקית הכוללת. בקשר לנושאים עצמם – זהו כבר עניין אישי. הסיור ב"גן הסלעים" נפתח בתצוגת סלעי ארצנו, המסודרים לאורך מסלול הליכה כבוש. גן עדן לבני בגין ולחבריו הגיאולוגים ומקום נחמד וחביב לשאר האדם. לאחר כמה עליות וירידות מוביל השביל לאזור פחות צחיח, שבו הולכים ומוקמים גנים בוטניים שמסודרים בצורות גיאומטריות מרתקות. עדיין לא גני טוליירי או הצילומים ב"חוזה השרטט", אבל גנים מעוצבים ומושקעים.

גם ה"גן הטרופי" עושה את העבודה לא רע בשביל דולר ורבע. כמו בכל מקום שמבקש לשחזר באופן מלאכותי חוויה של מקום אחר, גם הגן הטרופי אינו מתיימר לאפוף אתכם בניחוחות הג'ונגל. הם גם לא משמיעים קולות של ציפורים מרמקולים חבויים, אבל יש מסלול עץ תלוי העובר בתוך פסבדו-סבך ויש אגמון חביב ששוחים בו ברווזים. אפשר לעמוד על הגשר ולזרוק להם במבה.

וביציאה, כפי שהבטחנו, מקבלים בחינם את מראה הבניינים הגבוהים, המזדקרים מעבר לגבול הפארק. היינו רוצים ללכת לשם ברגל ולצאת בפינת רחוב 57, ישר אל החנות של האחים וורנר. במקום זה חצינו את חגורת המנגלאים בדרך למגרש החניה, נכנסנו למכונית ונבלענו בנתיבי איילון.