חושב שאתה מאוד רוחני? תהיה קודם כל בן אדם
פעם היו אומרים "פסיכולוגיה בגרוש" על כל עצה שהיתה נאמרת במסווה של חוכמה עמוקה ואמיתית, ובעצם החביאה מאחוריה חוסר הבנה אמיתית של הנושא המדובר. היום הביטוי החדש, בעיניי, צריך להיות "רוחניות בשקל". לא ידעתי כמה הרוחניות הזו מאיימת על הרוחניות האמיתית, עד שפגשתי בה פנים אל פנים
התחלנו לצאת, שבועיים שלמים בהם נפגשנו לא מעט. דיברנו המון, ואני למדתי שהוא בחור שעובד על עצמו, משתתף בשתי סדנאות שונות למודעות עצמית, ומהשיחות שלנו באמת הרגשתי שיש שם מישהו לדבר איתו. זה שימח אותי מאוד. אחד הדברים שקשה לי איתם כיום זה אנשים שלא מודעים לעצמם. אני עובדת על עצמי כבר כעשר שנים והדרך עוד ארוכה, כל יום אני לומדת על עצמי משהו חדש, ואני חושבת שעבודה עצמית ברמה כזו או אחרת עשויה להיטיב עם כל אחד מאיתנו.
אחרי שבועיים הוא הגיע למסקנה שזה לא זה. עד כאן הכל בסדר. אמנם קצת נעצבתי, מאחר שזה לא היה הדדי, אבל בסדר, זה מאוד לגיטימי. אני אתגבר. אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, שיחת הטלפון בה הוא נפרד ממני היתה פשוט חוויה מגעילה. הוא טרח לומר לי שמאז יום האתמול (היה בינינו ויכוח, בעיניי הוא היה קטן, שום דבר דרמטי לא נאמר, כריות לא נזרקו וצלחות לא הוטחו בזעם אל הרצפה), הוא ממש נתקף בתחושת גועל נפש, שהוא בקושי מסוגל לדבר איתי, שהוא לא ממש מבין למה אבל זה המצב, שבעצם הוא לא ממש היה בעניין מלכתחילה ועוד פנינים כאלו ואחרות - והכל בטון קשה ולא נחמד.
סגרתי את השיחה בתחושה קשה, אחרי שגם שאלתי אותו למה הוא מתייחס אלי ככה, הרי לא עשיתי לו שום דבר רע. הוא אמר שנכון, אבל פשוט ככה הוא מרגיש וזהו.
הוא לא חשב לרגע על איך אני מרגישה
אחרי שעבר עלי ערב קשה, בו בכיתי לא מעט, התחילו להתפזר ענני העלבון והבנתי משהו מאוד פשוט ומאוד עצוב : מדובר בבחור שחושב שהוא מודע לעצמו. בחור שעובד על עצמו. בחור שמקדיש זמן לא מועט מהזמן הפנוי שלו לסדנאות רוחניות. אבל בסופו של דבר, כשזה מגיע לבסיס של הבסיס, לאיך אתה מתייחס לאדם שמולך, ליחסים בין אדם לחברו, הוא לא חשב לרגע על איך אני מרגישה. הוא לא כיבד אותי ולא את הסיטואציה ולא כלום. הוא השליך עלי את כל החרא שלו והמשיך הלאה, יצא למסיבה עם חברים שלו כאילו כלום.
אז זו רוחניות בשקל. אנשים שעובדים על עצמם, בכל מיני סדנאות, והולכים ועושים תרגילים למיניהם וחושבים שהם מאוד מחוברים ליקום ולנשמה שלהם, אבל בסופו של דבר לא יודעים איך להתייחס לאנשים בכבוד המינימלי שמגיע להם, או גרוע מכך - לא מעניין אותם איך הם מתייחסים לאנשים.
אני חושבת שזה מאוד עצוב ומפספס את המטרה. וזה בעיקר לא מאפשר לרוחניות האמיתית להיכנס. ר' ימשיך להתנהל בחייו כאילו כלום, וכנראה עוד ימשיך לתרגל את המודעות שלו בסדנאות כאלו ואחרות, אבל לא יהיה באמת איכפת לו מאנשים. ובעיניי, בכל אופן, זה הדבר החשוב ביותר. כי אם אתה מסוגל לדבר למישהו ככה, ועוד בלי סיבה, צר לי, אבל אתה לא רוחני. ובזה שאתה מגדיר את עצמך רוחני, אתה גורם עוול לכל האנשים הבאמת רוחניים שם בחוץ, שעושים עבודה אמיתית על עצמם ולעולם, אבל לעולם לא ידברו לאנשים אחרים כך, ולא משנה מה, פשוט כי איכפת להם מספיק.
טוקבק כדורבנות:
מגרד בצ'קרה של הרקטום ומשחק עם הלינגום / אוהב את עצמו, גבעת-נרקיס
בתוך מדריך חממות שמגדל את עצמו מזה שנים אני מאמץ את מוחי העמוק מני-ים ואת כוחותיי האינטלקטואליים הנישאים כפסגות, וטרם הצלחתי להבין: מה בדיוק מייצרים בסדנאות לרוחניות? רוח? אדמה? אש? אוויר? השלמה פנימית? הרכבה חיצונית? פלגים, פלטינות, וישרים לראיית העולם, ורכיבי נפש שבלעדיהם לא ניסע לשום-מקום?
מה זה בדיוק רוחניות? מה שאני עושה עכשיו? מה שאת עושה אחר-כך? מה שלא נעשה אף-פעם?
אנא, הנחי אותי, הדריכי אותי, הובילי אותי בנתיב הזוהר של הקארמה עטור הילה נוגהת, פוקח עין שלישית, מגרד בצ'קרה של הרקטום ומשחק עם הלינגום.
צמא אני לדעת את עצמי. רעב אני לתודעה. מגהק אני אחרי פיצוחים.
השלמתי סוף סוף בין היקום הסובב סביבי בשלמות, לבין אני, כפרה עליי.
