שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: index open
    איזה קרב?
    על תאוריית האבולוציה, עיצוב תבוני ודמגוגיה. ד"ר עמנואל לוטם, העורך המדעי של אנציקלופדיה ynet, עושה סדר

    שוב עולה לכותרות ויכוח ישן נושן, שמצא ביטוי במאמרו של מר דורון קורן, "הקרב בין התנ"ך לאבולוציה". איזה קרב? התנ"ך הוא ספר דת, האבולוציה היא תיאוריה מדעית. איך יכולים השניים להיפגש בכלל, קל וחומר לנהל קרב? ובכל זאת, הקרב מתנהל מאז הופיעה לראשונה תיאוריית האבולוציה, לפני 150 שנה, ומתלקח מחדש מפעם לפעם. שני הצדדים חוזרים על טענותיהם לעייפה, ואלמלא היה זה כל כך עצוב, זה היה נורא מצחיק.

     

    אז קודם כול, העובדות לגבי האבולוציה, לכל הסבורים כי האבולוציה אינה תיאוריה מדעית: תיאוריית האבולוציה היא תיאוריה מדעית במלוא מובן המילה: היא מאגדת את כל העובדות הידועות בתחום עיסוקה, מקשרת ביניהן ומסבירה אותן, ומאפשרת ניסוח ניבויים שאפשר לאמתם או להפריכם בניסוי ובתצפית. זהו מבחנה של כל תיאוריה, ועד היום, כל ניבוייה הרבים מספור של תיאוריית האבולוציה עמדו במבחן. ראו את ניבויו של צ'רלס דרווין בכבודו ובעצמו, למראה סחלב בשם Angræcum sesquipedale שנמצא במדגסקר, ולו צוּפָנים ארוכים ביותר (30 ס"מ). דרווין ניבא, על סמך התיאוריה שלו, שחייב להתקיים רפרף בעל חדק באורך דומה, אף ששום יצור כזה לא היה ידוע בזמנו. הרפרף נתגלה כעבור שנים (אחרי מות דרווין), ושמו נקרא Xanthopan morgani prædicta – פירוש המילה האחרונה הוא "המנוּבּא". וזו רק טיפה מתוך ים של אימותי תצפית וניסוי לתיאוריית האבולוציה.

     

    מה עושים כשהראיות נגדך? פונים לדמגוגיה. למשל, אפשר להציג את המדע כסקר דעת קהל, ולהסביר כמה אנשים תומכים בדעתך וכמה – בדעה המנוגדת. שטויות. בשנת 1543, רק אדם אחד בכל הציוויליזציה המערבית האמין שכדור הארץ מקיף את השמש. כל השאר חשבו שההפך הוא הנכון, ואף הציגו ראיה משכנעת – "שמש בגבעון דום". אבל קופרניקוס (שהיה, אגב, כומר קתולי אדוק) פרסם את ספרו, ומי שקראו אותו השתכנעו מהראיות שהביא.

     

    שיטה דמגוגית אחרת היא הוצאת ציטטות מהקשרן וקטיעתן, כדי לשים בפי אנשים דברים שלא אמרו ולא חשבו לומר. לדוגמה: אם תחזרו לתחילת הפִּסקה השנייה של מאמר זה, תמצאו שם את המילים "האבולוציה אינה תיאוריה מדעית"; כמה קל לתלוש אותן משם ולצטט את עבדכם הנאמן כמי שאמר זאת. אז בסדר, אני הקטן לא נחשב; אבל לעשות דבר כזה לסטיבן ג'יי גולד, כפי שעשה מר קורן, זו בושה וחרפה.

     

    גולד עסק במשך כל הקריירה שלו בקידום תיאוריית האבולוציה, גם במחקר מדעי וגם בכתיבה פופולרית. תרומתו החשובה לביולוגיה האבולוציונית היא תיאוריית שיווי המשקל המקוטע שפיתח עם נילס אולדרידג' (המצוטט במסולף גם הוא אצל מר קורן). השניים חולקים על עמדת דרווין כי אבולוציה מכוח ברירה טבעית מתנהלת בקצב הדרגתי מתון, ומציעים תחתיה תקופות ממושכות של יציבות אבולוציונית, הנקטעות בפרקי זמן קצרים של התפתחות מהירה. זה דינן של תיאוריות מדעיות: תמיד אפשר להוסיף ולשכלל אותן, ותיאוריית האבולוציה עברה אבולוציה משלה, מאז ניסוחה הראשון לפני 150 שנה; במיוחד, נוסף לה נדבך חשוב בדמות תיאוריית התורשה של גרגור מנדל (עוד כומר קתולי אדוק), וכיום היא נקראת הסינתזה הניאו-דרווינית.

     

    הצגת המחלוקות הפנימיות במסגרת פיתוחה ההולך ונמשך של תיאוריית האבולוציה, כאילו הן מקעקעות את יסודות התיאוריה, היא סילוף מנקר עיניים. אבל מה על "תיאוריית" העיצוב התבוני מיסודו של מייקל ביהי? תשאלו. ובכן, זו אינה תיאוריה מדעית. נקודת המוצא שלה היא שהמורכבות של תופעות טבעיות מסוימות היא כה גדולה, עד שלא מתקבל על הדעת שהן הופיעו בדרך של אבולוציה מכוח ברירה טבעית. ולכן חייב להיות "מעצב נבון" – הם נזהרים שלא לזהותו, או לתהות מי ומה הוא, וכבר בכך הם שוללים מהשקפתם את הזכות להיקרא "תיאוריה", או אפילו "השערה". מעבר לכך, הדוגמאות שמציגים ביהי, דמבסקי ותומכיהם הופרכו כולן אחת לאחת בספרים כמו Unintelligent Design by Mark Perakh, ועוד רבים אחרים.

     

    זאת ועוד, המסקנה המתבקשת מטענותיהם של אנשי העיצוב התבוני היא שהואיל ותיאוריית האבולוציה אינה מסוגלת להסביר את מנגנון קרישת הדם, למשל, אין מנוס מהמסקנה שגורם תבוני כלשהו אחראי להיווצרותו. זהו כשל לוגי ממדרגה ראשונה: אם אני טוען שתופעה נצפית נוצרה בדרך א', ומר קורן טוען שהיא נוצרה בדרך ה', וגם מצליח להוכיח באותות ובמופתים שדרך א' אינה אפשרית בשום פנים, אין זאת אומרת שדרך ה' היא האמיתית בהכרח. ייתכנו גם דרכים ב', ג' או ד', וזה שאיש טרם הציע אותן, אינו אומר שהן לא יתגלו כנכונות משיוצגו. רצונו של ד"ר גבריאל אביטל, כפי שצוטט ב"הארץ" (21.2.2010), "שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו אתן," מגוחך לגמרי. אילו אמר שהוא רוצה כי התלמידים ייחשפו לתיאוריות אחרות, ניחא. אבל ברור לו כנראה שאין בנמצא תיאוריות אחרות, ולכן הוא מדבר על "דעות": "יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה היא נכונה." עיין ערך קופרניקוס.

     

    מה הלאה? יש עוד שינויים שצריך להכניס בספרי הלימוד, אם עלינו לטהרם מ"יסודות לא-אמוניים", כלשונו של ד"ר אביטל. ראו לדוגמה ויקרא י"א, פסוקים י"ג – י"ט: "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזנייה... ואת הדוכיפת ואת העטלף." כלומר, העטלף הוא עוף, ולכן יש לתקן את כל ספרי הלימוד המציבים אותו במחלקת היונקים ולהעבירו למחלקת העופות. בדומה לכך, באותו פרק, פסוקים ד' – ו': "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל... ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם. ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם." קדימה, מחברי ספרי הלימוד בביולוגיה: הוציאו את הארנבת מסדרת הארנבאים בעל-סדרת הפרסתנים והעבירו אותה לסדרת מכפילי-פרסה, תת-סדרת מעלי-גרה. ובהזדמנות זו, קחו את השפן מסדרת השפנאים והעבירו גם אותו לשם. ואם ימצאו התלמידים אמפירית שיש לשניים האלה רק קיבה אחת ולא ארבע, כמתחייב מהכתוב, השיבו להם "במופלא מכם אל תדרשו."

     

    אבל למה להסתפק בביולוגיה? למה ייגרע חלקה של המתמטיקה? ראו את מעשה המקדש (מל"א ז' כ"ג): "ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלושים באמה יסוב אותו סביב." יש לנו כאן כלי עגול שקוטרו 10 אמות והיקפו 30, ומכאן שהיחס בין היקף לקוטר, שנהוג לסמנו באות היוונית פי, הוא 3.0 בדיוק, ולא ...3.1415 כפי שהוטעו התלמידים לחשוב עד היום. מעניין לאן היה ד"ר גבריאל אביטל מגיע בעבודתו באלביט ובטכניון, אילו ביסס את חישוביו על פי=3.0. ומעניין לאן הייתה מגיעה אמונתו הדתית, אילו קיבל את התנ"ך כספר-עזר למהנדסים ומצא בו שגיאה כה בוטה.

     

    אגב אבולוציה - בעמוד האנציקלופדיה בפייסבוק כבר ביקרתם?

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "איזה קרב?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים