"אם אני באה, זה רק למטרות שינה, בלי סקס"
לא רק שאני משכנעת את עצמי בשטות הזאת, אני גם מחתימה אותו על הסכם שבעל פה. הוא טוען שגם הוא רק רוצה לישון איתי, שהוא ממש גמור מעייפות. משחק הכפיות
בשעה לא ממש ריאלית לשתיית משקה או לבילוי סתמי הוא מתקשר. למרות שהוא יודע שאני ערה תמיד בשעות הלילה המאוחרות, זה עדיין קצת מציק שהוא נזכר להתקשר אליי רק בשעה כל כך מאוחרת. אבל לא חולפת שנייה, ואני כבר עונה לו.
ועדיין, למרות שאני מחשיבה את עצמי בחורה הגיונית וגם קצת אינטליגנטית, בחרתי להשתכנע בעובדה שסקס לא יהיה בינינו, למרות שהכתובת היתה על הקיר, בענק. כן, בחור שרק רוצה לישון איתי, "כפיות נטולות סקס", יתלבש, ייצא מהבית שלו בשלוש לפנות בוקר, יתניע את הרכב, ייסע 20 דקות ויבוא לאסוף אותי מהבית??? אני צריכה לקבל מדליה על הזכייה בתואר המפוקפק: הנאיבית הגדולה בעיר.
אנחנו מנהלים את השיחה הקבועה, שבה הוא מבקש בלי הפסקה שאבוא אליו, ואני מסרבת, כי כל מה שמעניין אותי זה לישון במיטה המפנקת שלי, לבד.
השיחה הזו מתרחשת מידי פעם, ואני באופן עקבי מסרבת.
עמוק בתוך תוכי אני יודעת שאם אגיד לו כן, זה יוביל למסלול ידוע מראש של חום וחושניות. אבל מסיבה לא ברורה אני משכנעת את עצמי שאולי דווקא הלילה כלום לא יקרה. כבר נורא מאוחר, אני חושבת לעצמי. בטח סתם נירדם יחד כמו ידידים טובים. כן ברור! שנינו נשכב יחד במיטה בלי סקס. מאוד "הגיוני".
לא רק שאני משכנעת את עצמי בשטות הזאת, אני גם מחתימה אותו על הסכם שבעל פה: "אם אני באה אז זה רק למטרות שינה, בלי סקס, בלי שליחת ידיים, בלי נשיקות".
"ברור", הוא עונה, "אני רק רוצה לישון איתך, בא לי חיבוק כפיות, אם את לא רוצה סקס, אז לא יהיה סקס. חוץ מזה, גם אני ממש גמור מעייפות".
אני מאמינה לו ומחליטה לאשר את השתתפותי בלילה ה"תמים". טוב, לא באמת מאמינה, רק מעדיפה להיות עיוורת למציאות.
קלה להשגה? קלה לשכנוע? טיפשה? תבחרו אתם ההגדרה שמתארת אותי ברגע שאמרתי כן. אני לא טיפשה, למרות שבהתחשב בנסיבות אני יכולה להבין אם אתם חושבים שאני דווקא מלכת הטיפשות.
עוד מבט:
היה לו הכל, אבל הוא לא ידע לישון "כפיות"
ללי בלו
ריש היה חתיך. נורא חתיך. בטן מפוסלת, שיזוף במידה, עיניים שאפשר לטבוע בהן ופנים של יפיוף אמיתי, להביט ולהזיל דמעה. יותר מאחת, אם הוא במקרה עמד בנוף של שקיעה. ריש היה שלי ללילה אחד, וקלקל לי את כל אלה שבאו אחריו
הוא מגיע, נטול מדליה ומלא במבטי זימה.
כשאנחנו סופסוף שוכבים במיטה במטרה להירדם ולישון, אני חושבת שאולי הצלחנו. אולי צדקתי והלילה הזה נירדם כידידים. אחרי הכל אולי באמת לא יהיה פה סקס?
עשר דקות עוברות, חצי שעה, ואין שינה. שנינו מסתובבים מצד לצד, קצת מתחבקים, קצת מלטפים. אבל ממש לא משקיעים מאמצים בהירדמות.
הוא מסתובב אליי: "למה את לא נרדמת? אמרת שאת עייפה, מה קורה?"
"לא יודעת", אני עונה בלחישה, "אני לא מצליחה להירדם".
ואז, בלי אזהרה מוקדמת, הוא נשכב עליי ומבהיר לי בנשיקות בלתי פוסקות שהמיטה הזאת לא נועדה לחיבוקי כפיות, אלא לדבר האמיתי, סקס חושני ומהנה. וכך היה. לילה שלם של תשוקה.
מכירים את הצמרמורת הזאת שעוברת לכם בגוף כשאתם נזכרים לשנייה בסקס שעשיתם יום קודם? אני מרגישה את זה היום, אבל מנסה להדחיק. היה די טוב, אבל לא מושלם. למרות שבהתחשב בציפיות האפלטוניות שהיו לי מהלילה, החוויה היתה אדירה. מלבד דבר אחד, גדול מדי ובלתי נסלח בכלל.
הוא דיבר על כפיות, הרי זה היה המניע. אז איך זה שבשנייה ששנינו סיימנו להתענג הוא ברח לצד אחד של המיטה ואני נשארתי בצידו האחר? בשלב הפוסט-סקס לא קיבלתי כפית.
הוא לעומת זאת התפלל לסכין, לא, אל תדאגו, לא כדי לפגוע בי פיזית, אלא רק כדי לחתוך. סכין חד במיוחד, שיחתוך את המיטה לשניים ויפריד בינינו באופן מיידי ותמידי. על חלק אחד הוא יישאר, ואני על השני. ואם כבר פיצלנו את המיטה, אז עדיף להרחיק את שני החלקים. זהו, סיימנו, הוא השיג את מבוקשו והוא מוכן לשנת לילה נטולת חיבוקים, גילויי חיבה ושאר הפרעות. הבחורה עשתה את שלה, והבחורה יכולה ללכת.
אלא שאני לא יכולה ולא מוכנה ללכת. אני באתי במטרה לישון.
אז לילה טוב.
המחשבות לא מציקות לי. הן עולות רק בצהריים, כששנינו מתעוררים ואני מקבלת משבי קור שהיו יכולים להקפיא גם את הסהרה. ואתם יודעים מה? לגיטימי. כולנו עושים סטוצים שבבוקר אנחנו קצת מצטערים עליהם. אבל אני לא סתם בחורה מהרחוב, אני "ידידה" מספיק טובה שלו. הוא יודע בדיוק כמוני שקל מאוד לפגוע בי. אם הוא רק רוצה לשכב עם מישהי, יש עוד אלף שהוא יכול להשיג. אבל אני הנאיבית המצטיינת של השנה ולא מישהי אחרת.
זה לא תמיד ככה. אם הוא היה עם בחורה אחרת, טובה יותר ממני על פי הקריטריונים שלו, הוא היה מחבק, מנשק ולא רוצה להתנתק. אין מה לעשות, בלילה הזה זאת לא אני, וכנראה שאף פעם לא אהיה. אין סיכוי לזוגיות אמיתית בינינו.
מציק לי שכשבחור רוצה סקס, אין לו בעיה להתרפס ולהשתמש בכלים הכי מלוכלכים, כולל חיבוק הכפיות, כדי לגרום לבחורה להגיע. לי לעומת זאת יש איזה בעיית אגו שעוצרת אותי מהגעה למצב של התחננות. חרמנית ככל שאהיה, אף פעם לא אנסה שוב ושוב לשכנע מישהו לבוא אליי כדי לספק את יצריי. כזאת אני, מנסה לשמור על איפוק תמידי. אם הוא מבקש אולי אשתף פעולה, אבל אני לא אגיע למצב של בקשה. אני יכולה לפלרטט ולשלוח רמזים, אבל להתחנן כמו שמר כפית התחנן? אין סיכוי.
אני רומנטיקנית שבאמת מאמינה בכפיות. למרות שזאת לא הפעם הראשונה ואני בטוחה שגם לא האחרונה שאני מקבלת במקום שתי כפיות סכין אחד חד ופוצע מאוד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
