יושבים שבעה על מרים בת ה-8: "מלאך שנקטף"

12 שנה מפרידות בין מרים מונסונגו לבין אחותה הגדולה, הרביעית במשפחה. 12 שנה שבהן ניסו הוריה להביאה לעולם, ולאחר הרבה קשיים גם הצליחו במשימה. היום (ד'), כשהובאה למנוחות אחרי שנרצחה בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז על ידי מוחמד מראח, התקשו הקרובים להאמין כי היא איננה עוד.

מרים מונסונגו ז"ל. בת הזקונים של המשפחה

עוד בחדשות ynet:

• פרופ' היס במשפט דניאל מעוז: יותר מרוצח אחד?
• פיאד על המחבל מטולוז: די לסחור בשם פלסטין
  

מרים בת השמונה נורתה בראשה על ידי המחבל, שמתבצר מאז שעות הלילה בבניין בטולוז. מרחק מאות אלפי קילומטרים משם, ברחוב תורת חיים בירושלים, התכנסו בני משפחתה ללוותה למנוחת עולמים. "התחילו טלפונים של בני משפחה, ששאלו אותי אם שמעתי על הפיגוע ואם ייתכן שבני משפחה נפגעו בבית הספר", סיפר דודהּ, רפאל ממן, על השתלשלות העניינים. "יש בית ספר יהודי נוסף בטולוז וקיווינו לטוב. בינתיים, התחלתי ליצור קשר עם האחיות שלי בצרפת והן החלו בבירורים משלהן. כך נודע לנו שהפיגוע היה בבית הספר ושמרים הייתה שם בזמן הפיגוע. אחרי זה שמענו שהיא נפגעה קשה ובסוף נפטרה".

משפחת מונסונגו הגיעה לטולוז ובניה ייסדו שם את בית ספר היהודי "אוצר התורה", שכיום מונה מאות תלמידים שמתחנכים על אהבת עם ישראל. רוב בוגרי בית הספר עולים לארץ, ממשיכים ללימודים גבוהים ומקימים כאן משפחות. "היה ברור שהכיוון הוא ישראל וגם השליחות החינוכית שלהם הייתה למען ישראל, דרך רשת החינוך אוצר התורה בצרפת", מספר ממן. "המשפחה תכננה לחזור לארץ בקרוב והם היו כבר בתהליכים להקמת מרכז תרבות לעולי צרפת בירושלים בשיתוף עם עיריית ירושלים. יעקב, אביה של מרים, ניהל את בית הספר ואחותי יפה לימדה שם יהדות ועברית".

על מרים סיפר הדוד: "מדובר בילדה פקחית, מלאת חיים, חיננית ויפהפייה. זה פרח שנקטף, מלאך ממש. לא נתפס שדבר כזה קרה. אם יש לי מסר להעביר הוא שרק במדינת ישראל, במולדת שלנו, עם כל הצרות והפיגועים, רק כאן אנו מרגישים שיש מי שדואג לנו, ששומר עלינו, לביטחון שלנו. התרשמתי מהמילים של נשיא צרפת ושר החוץ הצרפתי, אך עדיין הבית הלאומי של עם ישראל זה כאן. אמנם אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היינו מגדלים אותה כאן היות ורק לפני זמן קצר חווינו פיגוע קשה באיתמר, בו נטבחה משפחה שלמה, כך שהדבר הקשה הזה יכול היה לתפוס אותנו בכל מקום".

ממן ציין בנוגע לרוצח מראח כי המשפחה מתמקדת באבלה ופחות בבקשת נקמה. "איני יודע אם יש עונש מוות בצרפת, לא חשבנו אם לבקש בקשה מיוחדת מהרשויות שם", אמר. "אני יודע שמכתרים את ביתו וממשלת צרפת לא רוצה להרוג אותו על מנת לתחקר אותו, לקבל מידע ממנו מאיפה הוא בא, מי המשלחים שלו ואם יש לו שיתוף פעולה עם גורמים נוספים. אנו פחות עסוקים כעת בכעס עליו ובנקמה אלא יותר באובדן ובהלם".

לא הרחק משם, בישיבת בית הלוי בירושלים, יושבים שבעה קרובי משפחת סנדלר, שאבי המשפחה יונתן נרצח אף הוא בפיגוע בטולוז יחד עם שני ילדיו אריה בן השש וגבריאל בן השלוש. "הכאב גדול, קשה לתאר וקשה להתמודד, אבל אנחנו מתמודדים עם האמונה שלנו", אומר ויקטור אלול, אביה של האלמנה אווה. "השם נתן, השם לקח. אם הקדוש ברוך הוא נתן ולקח הוא יודע מה הוא עושה. אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו לערער אחריו. אם יתפסו את הרוצח זו תהיה סוג של נחמה כי הוא לא יוכל לטבוח יותר ביהודים, אבל אנחנו לא מבקשים נקמה".

על חתנו יונתן שנרצח סיפר אלול: "הוא השקיע את כל גופו כדי לעזור ולקרב יהודים שנמצאים בגולה, זו הייתה העבודה שלו, בשביל הנשמה ולא בשביל כסף".

סמואל סנדלר, אביו של יונתן, סיפר שהילדים היו בחופשה לכמה שבועות בארץ, נהנו במהלכה מאוד, ואמר, "אני רואה אותם לנגד עיניי. יונתן היה איש של תורה, התפקיד שלו בעולם היה לקרב לבבות ויהודים,

הוא עשה את העבודה הזו בטולוז ובבורדו, הייתה לו אהבה לזולת והוא היה חף מאינטרסים. סיפרתי לנשיא סרקוזי שבן הדוד שלי נשלח מצרפת לאושוויץ, שם הוא נרצח ב-1943, ואמרתי לו שאני לא מאמין שגם היום נרצחים ילדים יהודים בצרפת".

ראש ישיבת בית הלוי, הרב אברהם בלוך, שבה למד יונתן, סיפר: "הכרתי אותו לפני עשור, כשלמד כאן במשך שלוש שנים, זו טרגדיה שאי אפשר לעכל את גודלה. ביום ראשון הקרוב בני הזוג היו צריכים לחגוג שבע שנות נישואים. תמיד נוהגים לומר שבחים על המת, אבל במקרה של יונתן אני לא מסוגל למצוא מילת גנאי אחת. הוא איש עדין נפש עם חוכמה אדירה, אדם שקט, רק כשדיבר גילית את עומק האישיות שלו".