מי שלא מכיר את המרכז הקהילתי היהודי ע"ש מיילס נדל (או בקיצור ה-MNJCC), כנראה שלא ממש מגיע לדאון טאון של טורונטו. המרכז הקהילתי, שהוא בחסות הפדרציה (ה-UJA), נמצא בצומת הרחובות של ספדינה ובלור. בין היתר, המרכז הוא גם בית ספר לכיתות א-ח, גם גן ילדים, גם מכון כושר וגם מרכז קהילתי גדוש באירועים שמכוונים לכלל האוכלוסיות. שם, באותה צומת של ספדינה ובלור, יושבת לה יעל פולנסקי (27) ומשמשת בתור "דייגת" (לדבריה) של הקהילה הישראלית בדאון טאון. יעל היא שליחה של הסוכנות היהודית (אחת מתוך שבע) עם שני תפקידים. האחד הוא להיות שליחה של תנועת הבונים דרור מחנה גשר (תנועת נוער ומחנה) והשניה היא להיות המתאמת של הקהילה הישראלית עם המרכז הקהילתי בפרט ועם הקהילה היהודית בכלל, כאשר המטרה היא לאתר את הצרכים של הקהילה הישראלית ולתת לה מענה הולם במסגרת המרכז הקהילתי. "באמת מה שעשיתי, בעיקר בשנה שעברה, השנה הראשונה של השליחות שלי, זה איתור הצרכים של הקהילה ומתן מענה. היה לדוגמא ביקוש לכדורסל ישראלי. אירגנו קבוצה, לו"ז ומקום במרכז הקהילתי. השנה אנחנו מתחילים עם יוגה בעברית וריקודי עם. כמובן שההרשמה פתוחה לכולם ולא רק לישראלים".

לפתח מנהיגות קהילתית. הרצאה במרכז

"יש הענות גדולה כי האירועים מתאימים לכל אחד מהפלחים: הסטודנטים והמשפחות הצעירות וגם החבר'ה המבוגרים יותר. לדוגמא, אנחנו מתחילים שנה שנייה של הרצאות תחת השם "סלון ישראלי". כל חודש מגיע מרצה (בהתנדבות) מהקהילה הישראלית ומעביר הרצאה בתחום שלו. היה לנו את פרופ' גידי קורן, שהעביר הרצאה על הרפואה הישראלית, הייתה שירין יחזקאל, שדיברה על הסברה ועכשיו היה לנו את הצלם גיא רביץ' שדיבר על צילום ואמנות בישראל. באוקטובר אנחנו מארחים את עינת דניאלי, שהיא קואצ'רית ומרפאת בעיסוק ופסיכולוגיה חיובית. היינו רוצים להגיע לעוד קהלי יעד ועוד משפחות וחוץ מזה גם לשמוע מהקהילה על מה הם רוצים לשמוע הרצאה, ולא רק מהחבר'ה שגרים בדאון טאון".

"המטרה היא לפתח מנהיגות קהילתית. שאנשים יפנו, יזמו, ישתתפו ויהיו חלק מזה. שנה שעברה הייתה ועדה של מתנדבים שישבה ותרמה מזמנה ועזרה לתכנן ולהפיק את אירועי יום העצמאות ובאמת היה אירוע ענק שנחשב לאחד המצליחים בשנים האחרונות. כי כשיושבת קבוצה של אנשים שיודעים מה הם היו רוצים לראות באירוע, הרבה יותר קל להבין את צרכי הקהילה. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות, כי זה נחמד שיש שליחה אבל אנחנו מעודדים יזמות ומנהיגות מתוך הקהילה שתפתח את עצמה. קהילה שמתפתחת ובונה את עצמה".

רוצים שהילדים ידברו עברית

כאמור, יעל היא שליחה של הסוכנות היהודית. הסוכנות כשהוקמה התרכזה בעיקר בסיוע לעלייה ולקליטה בארץ, וזו עד היום האסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו במשמע השם. אבל מזה זמן רב שהסוכנות לא עוסקת אך ורק בעידוד עלייה. כמובן שיש עדיין את שליחי העלייה, להם תכניות ופרויקטים לעידוד עלייה של חבר'ה צעירים במסגרות של גרעין וגיוס, אך לסוכנות עוד הרבה צדדים. האחד הוא חינוך והסברה, וזה שנים שהסוכנות תומכת בפרויקטים לעידוד הקהילה היהודית בתפוצות בכלל ושימור הקהילה הישראלית בפרט. "האג'נדה היא לחזק את הקשר לארץ ולא בהכרח על ידי עלייה. אנחנו מנסים להעביר את המסר של הזיקה גם ע"י חינוך להבנה של מה זה ישראל היום וגם ע"י ביקורים בארץ וגן ע"י תיקון עולם".

"יש לנו 14 ש"שנים (עושי שנת שירות). הם חבר'ה שסיימו תיכון ודחו את השירות הצבאי בשנה ובאו לעשות שנה של עבודה קהילתית בטורונטו. הם עובדים כרגע עם 17 מוסדות ברחבי העיר - בתי ספר, בתי כנסת, תנועות נוער, קייטנות ועוד, והם עובדים על החינוך וההסברה על ישראל, גם על הקונפליקט וההתמודדויות של הממשלה, החברה וחינוך בכלל. הם עובדים עם ילדים, בני נוער וסטודנטים ורואים את ההבדל שזה עושה בתפיסה על ישראל. חוץ מזה, אנחנו שבעה שליחים מבוגרים של הסוכנות היהודית. יש שליחה בהילל (אירגון הגג של הסטודנטים היהודים), בהסתדרות הציונית, השומר הצעיר, יש שליחת עלייה, שליחה לקהילה הרוסית, שליח קהילתי שנמצא בפדרציה ואני שליחה של הבונים-דרור".

"פסטיבל אושפיזין זה פסטיבל שהמרכז הקהילתי עורך השנה בפעם הראשונה וכל המהות שלו היא הנושא של אירוח. אנחנו כמרכז הקהילתי מאחדים בתוכנו את כל האירגונים השונים שקיימים בדאון טאון. יש מועצה קהילתית בראשות שרוני סיבוני, בה חברים כ-40 אירגונים שונים. "אנחנו עובדים על מיני פרויקטים גדולים שאי אפשר עוד ממש לפרסם פרטים עליהם. בגדול אנחנו מתכננים להביא תערוכה מאד גדולה מהארץ. אנחנו מתכננים גם טיולים לארץ וכמובן השנה זה יום העצמאות ה- 65 שזה אירוע מאד גדול והשנה אנחנו מתכננים לעשות אירוע מיוחד בשיתוף עם כל האירגונים היהודים. היינו רוצים להראות לכלל הקהילה היהודית מה זה יום עצמאות ישראלי ולחגוג בדרך שלנו ביחד עם כולם".

"יש תמיכה כלכלית של הפדרציה. יש מחלקה בראשות בריאן קשן, שם יושבת גליה סרנר, שמנהלת את כל הפרויקטים של כל הקהילה הישראלית. מן הסתם שהמרכז הקהילתי משקיע המון כספים כדי שהקהילה הישראלית תראה בו כמתנ"ס. אבל בסופו של דבר, כל הכסף הזה הוא לא כסף שמגיע משום מקום. הוא מגיע מתרומות של הקהילה היהודית הרחבה, ובכלל הפדרציה כולה בנויה על תרומות. המוצר הוא הפרויקטים והארועים וכל ההפקות בשביל שהקהילה תהיה עשירה תרבותית ומגובשת. והכסף הזה מגיע מתרומות. אני חושבת שהקהילה הישראלית צריכה לקחת את המושכות בעניין הזה ולהגיד וואלה, כל זה בשבילי, בשביל שאני אוכל לחגוג איך שאני רוצה ולהרגיש בבית ולשלוח את הילדים לחינוך בעברית וחינוך יהודי וכדי שלי תהיה קהילה. צריך לדעת לקחת ולתת גם בחזרה. לתת את התרומה המינימלית ביותר ולהגיד 'אני חלק מהקהילה - אני מקבל ממנה ואני גם נותן לה'. בסופו של יום, אם לא יהיה את הכסף, כל הפרויקטים האלה לא יתקיימו, כאשר הכוונה היא באמת להמשיך ולגדול ולא לצמצם באירועים כי אין תקציב. אין ספק שיש משבר כלכלי שמכה גלים וממשיך להדהד אבל יש פה קהילה של 200 אלף איש. אם כל אחד שם את המינימום, ואני לא מדברת על התורמים הגדולים, אם כל אחד באמת שם את המינימום של ח"י דולרים, את יודעת מה אפשר להרים פה? רוב האירועים שלנו הם בחינם – רק תבואו, תראו ותשתתפו. ובעצם למה לא כשאפשר כן? הישראלים שנמצאים פה הרי מחפשים את האירועים האלה ואת הקשר הזה לארץ. הם רוצים שהילדים ידברו עברית, הם רוצים לשמור בעצמם על העברית ועל התרבות. ואם אפשר – לנו יש את כל התנאים שיהיה אפשר. המרכז הקהילתי- רוצה. הפדרציה-רוצה. הביאו שליחה, והיא ברוך השם גם רוצה, וגם הקהילה רוצה. וזה אומר מנהיגות קהילתית, וזה אומר חינוך, וזה אומר גם לתת מעצמך, בין אם זה בשעות יוזמה והתנדבות או של הרצאה ולתת מהמומחיות שלך ובין אם זה התרומה של המינימום. נשמע קצת כמו פרסומת לאסם אבל זה הכל כדי שכולנו נרגיש בבית.

"זו השליחות השישית שלי. מה שנקרא, יש לי את חיידק השליחות. הייתי בהודו, פעמיים בארה"ב, בלרוס ואוקראינה ועכשיו אני פה. זה חלק ממה שאני ומה שאני עושה. אני עובדת בחינוך ציוני בארץ ובתפוצות ויש לי תואר בחינוך. עבדתי בתנועת נוער, הסוכנות היהודית, במסגרות קדם צבאיות – אני עובדת בזה 13 שנים, שיחסית לגילי הצעיר זה המון. בצבא הייתי מדריכת חי"ר וקצינת הדרכה ועוד בתיכון הייתי בשליחות. זה משהו שהוא חשוב לי, זה החינוך שלי. גדלתי על החשיבות של יחסי הגומלין בין יהדות התפוצות לזו שבארץ. מה הלאה? אני לא עושה תכניות. יש לי פה עוד שנה-שנתיים לפחות ומשם נראה. כנראה חזרה לארץ ועבודה בחינוך. תראי, לא תכננתי לעשות מליון שליחויות אבל אני שמחה על ההזדמנות שנפלה בחלקי".

כל השיחה עם יעל מלאה ברגש ורצון לתרום ולהפיק את המיטב ממה שיש. אפשר רק לקוות שהמסר, שלשמו היא עושה את הכל, יעבור ויחלחל לכלל הקהילה. ובעצם כשאפשר, אז למה לא?

לפרטים וליצירת קשר: YaelP@mnjcc.org