הבלש עוד מזמר

קרה לכם פעם שגיליתם אחרי שנים, שבעצם הזמינו אתכם למסיבות רק כי ריחמו עליכם? או שלא הייתם יפים ומקובלים כמו שחשבתם? או שהאיש המוזר שגר בבית בקצה הרחוב ודיבר במבטא כבד הוא לא מרגל? הגילויים האלו ואחרים כמותם, הם שעומדים בבסיס "כשהיינו יתומים", ספרו הנפלא של קאזואו אישיגורו, יליד יפן ואחד מהקולות החשובים בספרות האנגלית ("שארית היום").
ספרו של אישיגורו הוא לכאורה סיפור בלשי, במסורת המהוללת של שרלוק הולמס והרקול פוארו, אבל למעשה הוא סיפור על אדם שבולש לתוך עברו רק כדי למצוא כי המציאות שונה מאוד מהאופן בו הוא זוכר אותה. גיבור הספר, כריסטופר בנקס, בלש פרטי מהולל, הוא אנגלי שהתגורר בילדותו במושבה הבינלאומית בשנחאי, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא מחליט להיות לבלש לאחר העלמותם המסתורית של הוריו ומקדיש את חייו למציאתם.
הספר מתרחש בשני מישורים: זכרונות ילדותו של בנקס, וחקירתו בשנחאי שמובילה אותו בסופו של דבר לפתרון תעלומת חייו שלו. כבלש פרטי, בנקס מנסה למצוא היגיון וחוקיות בסובב אותו, רק כדי לגלות שאין חוקים. אישיגורו הופך את הפשע למשני ואת קדמת הבמה תופסת האובססיה של הבלש למיגור הרוע העולמי. רק שלאט לאט מתפורר אמונו של כריסטופר בכך שהוא אי פעם הבין את העולם סביבו, ובעודו פועל לכאורה למציאתם של הוריו, נפרשת לפנינו בגוף ראשון תמונתו של מי שחי את חייו כעיוור ושתפיסת המציאות שלו מעוותת.
בניגוד לספרי מתח בלשיים עכשוויים, כדוגמת ספריה של פטרישה קורנוול, הרומן הבלשי הקלאסי הוא ספרות לוגית שהתאימה לעולם בעל הגיון פנימי. ספרו של אישיגורו, בדומה ל"מועדון דיומא" של ארטורו פרס-רברטה, משתמש בחוקים של הבלש הקלאסי כדי לחשוף לא את הפשע ולא את מבצעיו, אלא את חוסר ההיגיון הפנימי שמאפיין את המאה ה-20, ואת אוזלת ידו של מי שמתבסס על חקירת העובדות בלבד.
אישיגורו, שכמו מהגרים רבים, כותב ספרות בריטית יותר מכל יליד בריטניה, צויד כאן בתרגומו המצוין של מאיר ויזלטיר, שמצליח ללכוד את הרוח הבריטית-קולוניאליסטית במיטבה, בתקופה שבה החלה השמש שוקעת על האימפריה, רגע לפני שהעולם הישן מפנה את מקומו למלחמת העולם השנייה, שנערכה בשם חוסר ההיגיון, והפכה את כולנו ליתומים, במידת מה.

כשהיינו יתומים", קאזואו אישיגורו. הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, מאנגלית: מאיר ויזלטיר, 277 עמ'