מה חושב אלי ברקת מ"בקווב" על ההיי-טק הישראלי

אם חשבתם להקים חברת סטארט-אפ בתחום האינטרנט על בסיס שיווקי - משהו בסגנון אמאזון- תשכחו מזה. כך, לפחות, טוען אלי ברקת, מייסד "בקווב" הישראלית, שהגיע השבוע לביקור מולדת, אומר: "בישראל יש תשתית טכנולוגית טובה, ולכן עיקר היזמות הישראלית היא בתחום הטכנולוגי. אני לא מכיר אפילו חברה ישראלית אחת שהצליחה בצורה פנומנלית כמו אמאזון".

לברקת, ממקימי חברת BRM, שהשקיעה בצ'ק פוינט והובילה אותה להנפקה ציבורית, יש הרבה מה לומר על היזמות הישראלית. לאור הרזומה שלו - כדאי גם להקשיב.

בגיל 38 הוא מנהל חברה ששוויה 600 מיליון דולר, עם מחזור מכירות של יותר מ-10 מיליון דולר וצפי מכירות לשנה הבאה (על-פי האנליסטים) של כ-45 מיליון דולר.

העדיף עבודה על פני לימודים

ברקת התחיל את דרכו הטכנולוגית כבר בתיכון, בלימודי מדעי המחשב. כשהתגייס לצה"ל, העדיף מסלול קרבי על פני מסלולים אקדמיים או טכנולוגיים ולכן הצטרף לצנחנים. לאחר הצבא הוא החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית, בחוג למדעי המחשב. "אף פעם לא הייתי מהפריקים שנולדו עם מחשב ביד", הוא מודה.

בתקופת הלימודים נפגש ברקת עם יובל רחבי, אותו הכיר בעבר בזכות קשרי חברות משפחתיים (האבות של שניהם הם פרופסורים לפיזיקה באוניברסיטה העברית).

לאחר שסיים את התואר הראשון, החליט ברקת לוותר על לימודי המשך. "לא רציתי להגיע לסטנפורד, כמו כל כוכבי ההיי-טק. זה לא מתאים לאופיי", הוא אומר ומוסיף בציניות, "אני מעדיף דיג".

כתוצאה מההחלטה הוא פנה לשוק העבודה. "באותה תקופה", הוא מסביר, "לא היה ביקוש לעובדי היי-טק כמו היום ולא היתה מודעות לחברות סטארט-אפ". למרות זאת, הצליח להתקבל לחברת "עורק", שנחשבה להיט בקרב אנשי ההיי-טק. כשעזב את עורק עבר לחברת "דייזי", ובשנת 1989 החליט יחד עם אחיו ניר ברקת, ועם עומרי מן ויובל רחבי, להקים את חברת BRM.

ללא משאבים יצרנו יש מאין

המוצר שפיתחה BRM היה תוכנת אנטי-וירוס, "באותה תקופה לא ניתן היה לגייס כסף לסטארט-אפ כמו היום, ויצרנו יש מאין. פיתחנו מוצר בלי משאבים, שיווק ומכירות ובזכות הסכמים שיווקיים מכרנו את התוכנה למפיצים שונים בעולם", מספר ברקת. "באיזשהו שלב, כשהמוצר קיבל תנופה, עשינו הסכם עם חברת 'המימד החמישי' ואז התחלנו למכור במיליוני דולרים".

את הכסף שהרוויחו מנהלי BRM מהמכירות, הם החליטו להשקיע בחברת הסטארט-אפ צ'ק פוינט, שיסד גיל שוויד. הנפקתה הציבורית של צ'ק פוינט הכניסה ל-BRM רווחים של מאות מיליוני דולרים, מה שהציב אותה בדילמה בנוגע להמשך דרכה: האם להמשיך להשקיע בחברות דוגמת צ'ק פוינט, או, "לקחת את הכסף ולנפוש בנואיבה", כדברי ברקת.

בסופו של דבר, לאחר ישיבת ממושכת, התקבלה החלטה בקרב השותפים - משקיעים בחברות חדשות, בניסיון להרוויח עוד. וכך, בשנת 1995 יזם ברקת רעיון, ו'חבורת הגנרלים' של BRM הקימה חברה שנייה - "בקווב".

חברת בקווב מפתחת טכנולוגיית דחיפה (PUSH) גם לאינטרנט וגם לשוק הסלולר. הטכנולוגיה שלה מאפשרת לחברות ולארגונים להעביר מידע עסקי דחוף ברחבי הארגון, דרך הרשת. כאשר נשלח מידע כלשהו, השולח יודע בוודאות מה קורה עם החומר ששלח - האם ומתי הגיע החומר ליעדו, האם מקבל המידע עבר על החומר וכו'. בנוסף, מתגברת טכנולוגיה זו על רוחב הפס, כלומר, קבצים כבדים כמו סרטי וידיאו למשל, מצליחים לעבור ללא עיכובים.

השוק הישראלי בפיגור

לבקווב לקוחות גדולים כמו "סיסקו", "קומפאק", "היולט-פקרד", ו"יבמ". החברה, הנחשבת למובילה בתחומה, הצליחה לגייס 70 מיליון דולר בהנפקה ציבורית, לפי שווי של 300 מיליון דולר. "ואולם", אומר ברקת, "הדרך לתהילה לא היתה קלה. לקח לנו הרבה זמן להתקדם עם הפיתוח שלנו, והיה לנו מזל, שרוב החברות שעסקו בטכנולוגיית הדחיפה פשטו רגל לאחר תקופה קצרה. בזכות BRM, שהשקיעה בנו ועזרה לנו בפיתוח העסקי, הצלחנו גם עם ההנפקה הציבורית".

ברקת חי כיום בעמק הסיליקון. לדבריו, משבר וול סטריט לפני כחצי שנה הכניס פרופורציות חדשות לשוק המשקיעים, בעיקר לקרנות הון סיכון.

"היום קשה מאוד לחברות סטארט-אפ בארה"ב לגייס כסף כפי שהיה לפני המפולת. התחושה שהשוק מתאושש ויש לקרנות הרבה כסף להשקיע, קיימת רק בישראל". הוא צופה כי בעוד כמה חודשים ירגיש גם השוק הישראלי את בעיית הגיוסים.

"ישראל נמצאת בפיגור אחרי הוואלי", הוא אומר. "למרבית חברות הסטארט-אפ בארה"ב נראית ההנפקה רחוקה עד מאוד, ולכן קרנות הון סיכון חייבות להמשיך לשמור כסף לחברות שהוקמו על ידן, כך שהן נמנעות מלהשקיע בחברות חדשות".

לבקווב, שרשומה כחברה ישראלית, יש 280 עובדים המועסקים במספר מרכזים בעולם: ישראל, ארה"ב-עמק הסיליקון, קנדה, אירופה ויפן.