שתף קטע נבחר

"דמאסקוס" - אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון

ריצ'רד בירד כתב רומן מרתק, העוקב אחר יום בחייהם של גיבוריו

"כולם", אומר ויליאם ולסבי, אחת הדמויות הראשיות ב"דמאסקוס" של ריצ'ארד בירד, "ספנסר והייזל והאיש הזר הזה, כולם רוצים להאמין נואשות ברגע האחד שמשנה הכל, בדמאסקוס בן רגע שכל החולמים נתלים בו. שום דבר שתעשה לא ישנה את זה, כי כולם כבר תלויים בהבטחות הדמאסקוס שפוזרו על ימין ועל שמאל בדבר הכוח המהפכני של אהבה או דת, סמים או אמנות."

יום גורלי אחד

אין דרך טובה יותר להציג את הרומן המרתק שכתב בירד ושיצא לא מזמן בתרגום עברי בהוצאת בבל. כל האירועים בדמאסקוס מתרחשים ביום גורלי אחד, שיכול להיות כל יום בעצם, משום שכל הדמויות במרדף אחרי הרגע ששינה את חייהם. ספנסר קלי הוא מחסנאי, הייזל ברנס היא מורה ללמידה מרחוק. הם נפגשו פעם אחת או אולי פעמיים בחייהם ומאז הפגישה ניהלו קשר טלפוני קרוב. בליל הראשון לנובמבר 1993, יום איחוד אירופה על פי הסכם מאסטריכט, הם נפגשים שוב ללילה שאמור לשנות את חייהם, אבל רק מוסיף ללבטים שלהם.
ספנסר עובד כשומר האחוזה של לורד אובריין וולסבי וכמטפל של אחיו של הלורד, שסובל מאגורפוביה (בעת חוץ). הנרי מיסטוי הוא תלמידה של הייזל המתאהב בה דרך הטלפון ומחליט למצוא אותה בכל דרך אפשרית. ספנסר, הייזל והנרי מחפשים שלושתם אחר הרגע שיאיר את חייהם, שיבהיר להם מה הם החיים שאותם הם אמורים לחיות. הרגע מכונה בפי ספנסר "דמאסקוס", והכינוי מתייחס לסיפורו של פאולוס מן הברית החדשה, שלעג לישו בשעה שהיה חי, אך כאשר עשה את דרכו מישראל אל סוריה לאחר צליבתו של ישו, נגלה אליו ישו והפך אותו לאחד משליחיו.

מציאות של דיווח עיתונאי

הרומן מתרחש כולו ב-1.11.93. העבר של הדמויות, ובעיקר של הייזל וספנסר נדחס אל יום אחד, והפרקים המשמעותיים של חייהם מתרחשים במקביל. כמעט כל שמות העצם המופיעים ברומן, להוציא שניים-עשר, לקוחים מגיליון הטיימס של אותו יום. ההחלטה לכתוב ספר שכשמעט כל שמות העצם מרכיבים גם את גיליון הלונדון טיימס מן התאריך שבו מתרחש הרומן כולו, היא יותר מהצבת מגבלה שרירותית. בירד לא מתיימר אפילו לשקף את המציאות מיד ראשונה. הוא לוקח מציאות יד שניה, מציאות של דיווח עיתונאי, של הרהורים רגעיים, של פורמט שמכריז על עצמו שהוא חלק קטן מן החים האמיתיים, וכותב בעצב ובשעשוע על חיפוש אחר החיים האמיתיים.

הכלאה בין פלפל לעגבנייה

כל האירועים בספר מדווחים מנקודת מבט כפולה. אפשר לקרוא אותם מן הצד העצוב שלהם וניתן לחוות אותם מן האספקט המשעשע. שתי הדמויות שמגלמות בעצמם במידה הגדולה ביותר את שני הקטבים של הרומן, הן מטבע הדברים, שתי הדמויות הקיצוניות ביותר שמופיעות בו; ויליאם והנרי. ויליאם פוחד לצאת החוצה כי הוא מצפה לקלוט את כל המציאות בבת אחת, המציאות שמסתערת עליו בדרך כלל מן העיתונים והטלוויזיה. במקום זה הוא יושב בצריף שלו ומנסה לפתח צמח בשם "פלפניה", הכלאה בין פלפל ועגבנייה, פיתוח שיביא לו תהילת עולם והון עתק. הנרי מתגונן בפני המציאות בצורה אחרת: הוא דוחה את כל החלקים שלה שאינם מסתדרים עם רצונותיו. הוא חווה את המציאות בפועל דרך העיתון, והאנשים ברחובות לונדון הם דמויות מתוך גליונות הטיימס שקרמו עור וגידים.

החיים הולכים לאיבוד

ריצ'רד בירד הוא סופר מתוחכם, ולמרות החזות הפשוטה והזורמת של הפרוזה שלו, יש לקרוא את דמאסקוס באיטיות ובזהירות. על ידי השימוש בהיסטוריה הבו-זמנית הוא יוצר אצל הקורא מודעות ליחס המעוות שמתקיים ביו סיפור ובין המציאות שעליה הוא מדווח, וגם לעובדה שהוא אמנם מספר על חיים שלמים שמתרחשים במהלך יום אחד, אבל מצריכים מתיחה מחודשת של הזמן שעליו מסופר.
המודעות היא שמשנה הכל, משום שבסופו של דבר "דמאסקוס" הוא רומן על מודעות; מודעות לזמן, לחיים ולחיפוש הגדול אחריהם, שבעורפו הזמן נושף ללא הרף. יש הבדל גדול בין רגע הדמאסקוס של פאולוס ורגע הדמאסקוס שהדמויות בספר מחכות לו, והוא לא נעוץ בכך שרגע הדמאסקוס של פאולוס היה רגע של התגלות ששינה את מהלך ההיסטוריה אלא במודעות אליו; פאולוס לא ידע שחייו עתידים להתהפך לחלוטין. דמאסקוס הוא ספר עצוב ומשעשע כאחת, משום שהוא מדגים, בניגוד לאופטימיזם הרווח בהקשרה של המודעות, את הכאב והעיוורון שכל מודעות מביאה עמה. מרוב שהדמויות, ובעיקר ספנסר, מודעות לקיומו של הרגע הנכסף מחכות שיקרה, הן לא מבינות שהחיים שלהם הולכים לאיבוד בציפייה הזו, ושבעצם ההחלטה על שעבוד החיים לציפייה, הרגע הגורלי כבר אירע.

"דמאסקוס", ריצ'ארד בירד, מאנגלית: מיכל פורת, הוצאת "בבל".


לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עטיפת הספר
דמאסקוס. חיפוש אחר החיים
צילום: עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים