כשהאדריכל הצעיר אלון אלכסנדרוני (35) ניגש לתכנן את בית מגוריו בנחלה המשפחתית במושב עין ורד בשרון, שאלות רבות עלו במוחו. השאלה המרכזית שעמדה לנגד עיניו הייתה כיצד ניתן להכניס חיים חדשים ומודרניים לחלקה שאינה משרתת עוד את ייעודה החקלאי, ומנגד לשמור על הסיפור המשפחתי ארוך השנים שקשור בעבודת האדמה. הרצון לשלב בין עבר והווה הוליד פרויקט משפחתי עדין ומרגש, שכלל את שיפוץ הבית המקורי שעמד בשטח משנות ה-30, ולצידו תכנון בית חדש לגמרי שמשקף את הרוח הכפרית של האזור. על האחרון הוא אף זכה לפני מספר חודשים במקום השלישי של "אות האדריכלות הישראלית" בקטגורית "מבנה מגורים בבנייה פרטית".
"מדובר בנחלה צרה וארוכה ששטחה בערך ארבעה דונם, כשבצמוד אליה יש שטחים חקלאיים נוספים. על פי מנהל מקרקעי ישראל מותר לבנות עד שתי יחידות דיור בשטח, ויחידה שלישית באישור מיוחד. ניצלנו את העובדה שאנחנו שלושה דורות בנחלה והוספנו עוד יחידת דיור", מסביר אלכסנדרוני. "מקורות הכנסה מחקלאות כיום הם מאוד בעייתיים, ונשאלה השאלה איך בכל זאת החקלאות נשארת בתוך הנחלה ובתוך הזהות שלנו. הפרויקט הזה מכניס אותה כסיפור והיא הופכת למשפחתית".
הבית הוותיק משנות ה-30 ניצב בקצה העליון של הנחלה המשופעת, ואילו המבנה החדש מוקם במרכזה, כשבין השניים חוצץ בוסתן עצי פרי בן 30 שנה. "סבא שלי ואני שתלנו את הבוסתן כשהייתי בן חמש ורצינו להשאיר אותו פה כפי שהוא היה. ברור שאפשר היה להרוס ולשתול בוסתן אחר, ואולי אפילו טוב יותר, אבל גם ב'טעויות' יש יופי והן חלק מהסיפור", הוא אומר. "אי אפשר למחוק ולהתחיל מחדש, וגם האדריכלות צריכה לבטא את ההתפתחות של המקום".
"סקיצה קמה לחיים"
בהתאם לפרופורציות של הנחלה, תוכנן הבית החדש כמלבן צר וארוך שבתוכו שתי יחידות מגורים. היחידה הגדולה ששטחה 157 מ"ר משרתת משפחה עם מספר ילדים, כשמעבר לקיר נמצאת יחידה קטנה יותר בת 54 מ"ר שבה מתגורר אלון יחד עם אשתו אלינור ובתם המשותפת. מדובר באחת מהעבודות הראשונות שלו בתור אדריכל עצמאי, ותכנון הבית נעשה בשיתוף עם גיסתו האדריכלית דניאל קלדרון, שהייתה אחראית גם לעיצוב הפנים.
"כשאתה גר בבית שתכננת בעצמך אתה רואה את כל הפאקים ואת כל החלומות שהתאהבת בהם התאהבות ראשונית ואיך הסקיצה קמה לחיים. לפעמים אתה קם בבוקר ורואה את הקיר, העמוד או התקרה ונזכר במה התאהבת", משתף אלכסנדרוני. "מצד שני אתה עובר גם איזושהי התפכחות ורואה איפה החלומות פוגשים את המציאות, וזה דבר חיובי".
במבט מבחוץ הנפח המלבני בעל שני הגגות האלכסוניים משווה לבית צללית אחידה ופשוטה. לדבריו הבחירה הצורנית נבעה מהתבוננות על הסביבה הקרובה לנחלה. "הלכנו על צורה שנראית כמו 'בית' שעל פניו היא הכי פשוטה אבל זה מאוד מזכיר את הלולים ומבני עזר חקלאיים שהיו פה. זאת צורה שהיא מאוד נפוצה במרחב הכפרי", הוא מתאר ומוסיף: "העושר של הבית מתגלה בחתך – כשיש מרפסת, גריעה מתוך המסה, גלריה או חלל כפול".
להכניס את החקלאות פנימה
על מנת להכניס את הנוף החקלאי אל הבית החדש מוקמו בקצותיו שני קירות מסך רחבים. הקיר הצפוני שמשויך ליחידת המגורים הקטנה בה מתגורר האדריכל פונה אל הבוסתן. "היחידה פתוחה לגמרי לבוסתן והחוץ הופך להיות חלק מהבית. יש פה עצים וממש גינה שנכנסת פנימה. זאת אולי יחידה של 54 מ"ר אבל היא מרגישה כמו מאה מטר".
31 צפייה בגלריה
"מרגישה כמו 100 מטר": קיר המסך בקצה הצפוני של יחידת המגורים החדשה
(צילום: אלון אלכסנדרוני)
קיר המסך הדרומי ששייך ליחידת המגורים הגדולה ופונה לכיוון השדה, קיבל התייחסות אדריכלית שונה – כששני קירות עשויים מבטון חשוף מצלים עליו. כך הבית מוגן מקרני השמש רוב שעות היום. הקירות בנויים בהתאמה לשיפוע הגג ובעלי טקסטורה של קרשי עץ אלכסוניים.
העיצוב הייחודי של קירות הבטון הופך אותם לאלמנט אדריכלי משמעותי ודומיננטי, ויחד עם זאת אינו מנותק מההקשר המקומי, כשהטקסטורה האלכסונית והגסה של הקרשים מזכירה את זו של השדה החרוש. "כשאנחנו מגיעים לשים בטון במרחב שהוא מאוד כפרי החשש שהוא יצא כבד ומונומנטלי ויהיה תלוש מהמציאות", מסביר אלון. "במקרה הזה הבטון משמש לסינון אור טבעי. הוא מדגיש את הצורה של הבית, והטקסטורה של הטפסנות (תבנית שלתוכה יוצקים את הבטון, ש"פ) הופכת אותו לקל מאוד. מתחושה של בטון זה נותן לו תחושה כמעט כמו של בד".
מפגש בין חומרים
השימוש בבטון מופיע גם בחלל הפנים של הבית, בדמות רשת של קורות חשופות שנושאות את קומת הגלריה. כמו קיר הבטון החיצוני, גם הקורות בעלות טקסטורה של עץ שנוצרה בעקבות תבנית היציקה. ניתן לראות שימוש נרחב בעץ בעיצוב הבית כמו למשל רצפת פרקט מאלון מבוקע, ארונות מעץ מלא מהוקצע וקורות עץ שנושאות את הגג. לצד אלו ישנן נגיעות עדינות של מתכת בגוון לבן במדרגות ובמעקות. המפגש בין החומרים, שלכל אחד מהם תכונות אחרות ודרישות משלו, הוא מקור הכוח של הפרויקט, בו ניכרת תשומת לב מיוחדת לפרטים הקטנים.
31 צפייה בגלריה
מתכת לבנה במעקות ובטון חשוף: מבט אל חלל הפנים של יחידת המגורים
(צילום: אלון אלכסנדרוני)
"יש משחק בין הבטון לעץ ולמתכת הלבנה. כל החומרים בצורה מאוד גולמית והעבודה היא עם הפרטים, כשאין מפגש ישיר של חומר עם חומר", אומר אלכסנדרוני. ניתן לראות את דבריו באים לידי ביטוי למשל בנקודה בבית בה קורות העץ של הגג הופכות לעמודים אנכיים שתוחמים חלונות עיליים. בהמשך עמודים אלו נכנסים לתוך קירות הבית, כל עמוד בתוך נישה ייעודית משלו.
"הקיר הבנוי עם גמר הטיח לא יכול סתם לגעת בעמוד העץ, אלא הוא צריך 'לקבל' אותו איכשהו. יש כאן מפגש עם הצורה הגולמית של החומר, ובאיזשהו מקום תחושה של מפגש עם האמת של החומר. אנחנו לא עובדים על עצמנו – זה החומר, אלו הדרישות והקשיים שלו, והקשיים האלו נכנסים לתוך הבית", הוא אומר. "הבית הזה הוא לחלוטין אקספרימנטלי. בגלל שאלת הזהות של המקום לא רצינו לייצר משהו גנרי. הנחלה הזאת היא כל כך ספציפית והיא למעשה סיפור משפחתי של 90 שנה. רצינו שגם הבית יבטא את זה".
להתאים למשפחה של היום
בדומה לתכנון הבית החדש, גם שיפוץ המבנה הוותיק מבקש לשמר את סיפור הנחלה. "הבית השני שואל את אותה שאלה של זהות ומה המקום של משפחה בתוך המרחב הכפרי, אבל הוא עונה עליה בדרך אחרת לגמרי", מתאר אלכסנדרוני.
מדובר במבנה חד-קומתי בשטח 110 מ"ר שנבנה על ידי מהנדס המים של המושב. "מבחינה פרוגרמתית הבית נועד לשרת משפחה בשנות ה-30 שיוצאים ממנו והולכים ללול, חולבים את העז ולצערי גם בסוף שוחטים את התרנגולת ואוכלים אותה, ולכן יש הרבה מרפסות שירות ומעט מאוד חללי מגורים", הוא מסביר. "היום אנחנו חיים במציאות שמשפחה צריכה חדרים לילדים ויותר מקום. פתאום יש מכונות כביסה שלא היו בעבר ואף אחד כבר לא שוחט תרנגולת בחצר. האתגר היה להתאים פרוגרמה של שנות ה-30 ושלד של מבנה ששירת משפחה באותה תקופה, למשפחה של היום".
31 צפייה בגלריה
חיפוי העץ ניתן לתוספות חדשות, ואילו חלקי המבנה המקוריים חופו בטיח
(צילום: אלון אלכסנדרוני)
במסגרת השיפוץ הורחבו חללי המגורים, חוזק שלד הבטון המקורי ונוספה מעטפת חדשה כדי להגביר את יכולות הבידוד של הבית. החלקים המקוריים משנות ה-30 חופו בטיח בזמן שתוספות משנים מאוחרות יותר חופו בעץ בהיר. "היה פה איזשהו שיקול כלכלי להשתמש בשלד אבל גם ככה היה צריך לחזק אותו אז זאת לא כזאת מציאה גדולה. השיקול היה שיש פה משהו שהוא הזדמנות, יש פה סיפור. כשאנחנו הורסים ובונים מחדש אז גם הורסים את הסיפור ובונים סיפור חדש ולא רצינו לעשות את זה", מספר אלון מדוע בחרו לשפץ את הבית משנות השלושים ולא לבנות חדש במקומו.
כמו בבית החדש, נראה שגם במקרה הזה ניתנה תשומת לב מיוחדת לפרטים. אחד האלמנטים הבולטים כשנכנסים פנימה הוא מרצפות צבעוניות בעלות דוגמאות גאומטריות. "זה ריצוף מקורי משנות ה-40 עם פיגמנט ממש על הבטון והיה לנו חשוב לשמור עליו. יצרנו קרניזים קשתיים בתקרה והעברנו דרכם את כל החשמל והתשתיות כדי לא לפגוע בריצוף. קיבלנו חלל מעניין מאוד שמתרחק מהמקור הוויזואלי שלו אבל משמר את האלמנטים שחשובים לנו", הוא אומר. "אין הפרדה בין הקיר לתקרה והחלל הופך לאחד. מבחינת האור שנכנס פנימה הוא מתחיל מהתקרה ולאט לאט הופך לקיר. זה יוצר חללים הרבה יותר נעימים וזורמים מבחינת תאורה טבעית".
31 צפייה בגלריה
הריצוף והנגרות הישנים בבית שומרו גם הם. קרניזים קשתיים בתקרה מכילים את התשתיות
(צילום: אלון אלכסנדרוני)
הקרניזים המעוגלים שנוצרו במטרה לשמר את הריצוף המצוייר בחללי המגורים, מקבלים פרשנות עיצובית שונה בחדר הרחצה. בכניסה מוקם קיר רפלקטיבי מנירוסטה שחלקו העליון מעוגל בדומה ליתר קירות הבית. כך השימוש בקווים מעוגלים יוצר רצף עיצובי בכל חלקי הבית, כשהבחירה בחומריות מתכתית, פלטת צבעים כהה ושילוב תאורה נסתרת מייצר אווירה עכשווית ואינטימית בחדר הרחצה.
אלמנט אחר שמושך את תשומת הלב הוא הפתחים החדשים שנוצרו בשלד הבטון המקורי. במקום לחפות אותם במשקופים סטנדרטיים ואטומים, חופו הפתחים במשקופי זכוכית מיוחדים שמאפשרים הצצה אל השלד המקורי של הבית, וכך גם להיסטוריה שלו. "כשחצבנו בבטון שיצקו בשנות ה-30 הוא היה כמעט בלי ברזלים אלא עם סלעי גיר. זה נקרא קיר 'דבש'. אמרנו שזה כל כך יפה ומיוחד, וחלק קוהרנטי מהבית שאנחנו חייבים לשמר את זה".
כל אחד מהבתים בנחלה, הישן והחדש, נוקט בגישה אדריכלית שונה ויכול לעמוד כיצירה אדריכלית בפני עצמה. עם זאת נראה שביחד הם מספרים סיפור גדול ושלם שנוגע בחקלאות ומשפחה, כפי שמעיד אלון: "לכל בית יש חיי חברה משלו והילדים מסתובבים באמצע בבוסתן וזה מה שיוצר את המשפחתיות בין שני הבתים".
