שנתיים אחרי שיאו של משבר הקורונה, נראה שמערכת היחסים של האדם עם סביבתו - האורבנית והטבעית כאחד - מעסיקה את עולם העיצוב והאדריכלות יותר מתמיד. תקן הבנייה הירוקה שהפך למחייב; השימוש הנרחב בעץ כאלטרנטיבה לבטון; ומשרדי אדריכלות בולטים שעוסקים בטביעת הרגל האקולוגית של מבניהם - כל אלה הם רק חלק ממגמה רחבה, שעיקרה באחריות הסביבתית והחברתית שאדריכלים ומעצבים לוקחים על עצמם.
30 צפייה בגלריה
מתכננים עתיד אחר: פרויקטי הגמר שמבקשים לשנות את הסביבה
(יובל יחילביץ, טלי קרט, דניאל סברלו)
שאלות דומות מעסיקות מטבע הדברים גם את בוגרי בתי הספר לאדריכלות ולעיצוב פנים בארץ, שמסיימים בימים אלה את לימודיהם. ערים מצופפות, מהפכת התחבורה, ההתפשטות התעשייתית והשפעת תעשיית הבנייה על הטבע: עבודות הגמר הבאות מתמקדות בסוגיות הבוערות, בתקווה שאלה יהוו השראה מחוץ לכותלי האקדמיה.
1. מאזור תעשייה לפנינה לרווחת הציבור
עבודתן של רבקה לוי ואלישבע ממן, בוגרות המחלקה לארכיטקטורה בשלוחה החרדית של "בצלאל", תחת השם "ל(ה)עי(י)ר את הטבע", מתמקדת, כפי שהשם מרמז, ביחסי הגומלין שבין הטבע לעיר. השתיים הציעו פרויקט פיתוח אקולוגי באזור התעשייה והתעסוקה קריית אריה שבפתח תקווה, המשדך בחן בין החלקים הבנויים לבין הטבע הפראי והגולמי. הן חקרו את נקודת הממשק של הטבע עם המתועש, כפי שמתבטאת במיקום הנבחר, עם נחל הירקון מצפון, לצד שטחי חקלאות וחורשות טבעיות שנמצאים בסמוך למוסכים מזהמים ולמבנים מוזנחים. השתיים זיהו "איומים" בדמות זיהום אוויר והצפות ממי גשמים, שלא היה להם לאן לחלחל בשל חיפוי הבטון המסיבי.
התעמקות בתוכנית המתאר לאזור ובחינת מבני התעשייה הקיימים והנטושים הובילה את הסטודנטיות להציע תוכנית שתיטיב עם האזור ועם התושבים. בין השאר להרחיב את השטחים הפתוחים, להותיר אדמה גלויה שתספוג את מי הגשמים, לחלק מבני תעשייה גדולים מדי לכמה מבנים, לטובת אוורור, לשמר חלק מהמבנים שמיועדים להריסה, לטובת הוזלת עלויות בנייה וצמצום הזיהום, להשקיע בשדה החקלאי המוזנח, לשמר זני פרחי וצמחיה שנעלמו ולשלב אגני ניקוז, בריכות חורף ובתי גידול, לצד מרכזי הסברה, גלריות אמנות ושאר אזורי בילוי ופנאי. באופן זה הן מקוות למתן ולאזן בין הטבע לעיר, בין המתועש לטבעי, ולהפוך את הסביבה לבטוחה ולבריאה יותר, עם מקומות בילוי שישמשו גם בשעות החשיכה.
2. ריאה ירוקה בעיר הצפופה
לא מדובר אמנם באזור תעשייה, אך זהו שטח צפוף ומפויח כמעט באופן דומה: חני פרנקל, ילידת בני ברק שמתגוררת בעיר, גם היא בוגרת המחלקה לארכיטקטורה בשלוחה החרדית של "בצלאל", ומציעה להפוך את עירה למופת של טבע עירוני. עבודת הגמר שלה, בסימן "צעד ירוק לעתיד ורוד", הסתמכה על מצוקת המרחב בעיר, שתושביה נעזרים כמעט באופן בלעדי בתחבורה הציבורית.
פרנקל לקחה בחשבון את שני המאפיינים הללו וביקשה לצמצם את השטחים המבוזבזים, לטובת הכלל. במחקר שערכה בחנה את סוגי הכבישים, את צירי התנועה, העומסים וסוגי המשתמשים, והציעה לסגור כבישים מסוימים, וכן מגרשי חניה בקומת האפס בבניינים, אשר נותרו שוממים וריקים. את האחרונים הסבה לטובת שטחי מסחר או אזורים התומכים בתפעול שטחי החקלאות באזור, ואילו את הכבישים הסבה לשטחים ירוקים ומלבלבים, שבהם שלל שימושים. החל משטחי חקלאות המשמשים לטובת הקהילה, שבהם נטועים עצי דקלים שיכולים לשמש כסכך וכלולב, שיחי הדס, ועד פינות ישיבה ומרגוע טובלים בירק.
3. ניצול הרווח שבין הבניינים
גם הפרויקט של יובל בן עובדיה, בוגרת לימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי HIT , מתמקד בעיר הצפופה בני ברק, ובמרחבים ה-"בין-בנייניים" בחברה החרדית. MIND THE GAP, היא מבקשת, מתוך מטרה למקסם את השטח שבין שני בניינים סטנדרטיים בעיר. בן עובדיה, שגדלה דווקא בבית חילוני בתל אביב, מעידה כי למעט האהבה למסורת היהודית, היא רחוקה מהדת, אך הסתקרנה רבות מאורח החיים החרדי.
בפרויקט הגמר שלה היא חקרה את המנטליות, את המנהגים ואת חיי היומיום של הקהילה החרדית, והתוודעה לתוספות הבניה שאינן חוקיות (או בטיחותיות), שבוצעו כמענה למטראז' המצומצם. כפתרון יצירתי היא תכננה קונסטרוקציות שעשויות ממוטות ברזל ומפלטות עץ, שהופכות ליחידות שעומדות במרחב, בין שני בניינים, ומשרתות את הדיירים.
ההשראה לפרויקט, לדבריה של בן עובדיה, הגיעה מפרויקט ה-High Line בניו יורק, שבו הפך קו רכבת נטוש שעובר דרך בנייני האזור לפארק עירוני לרווחת התושבים. הקונסטרוקציה שתכננה עתידה, כך היא מקווה, להחליף אלתורים מחתרתיים ולהפוך לבטוחה לשימוש. היא ייעדה אותה לשלושה שימושים עיקריים: שינה, מכירה וחגיגה. הראשון, כאשר בני משפחה שמגיעים לשבת מבקשים ללון בקרבת מקום. ערכת השינה משמשת כמלונית ומציעה פתרון שינה לאורחים, קרוב לבית המשפחה. ערכת המכירה מאפשרת לנשות המשפחה העצמאיות המפרנסות לעבוד בקרבת המגורים, וגם לפתוח חנויות אלטרנטיביות להקלת הקניות, ואילו ערכת החגיגה מאפשרת למשפחה המורחבת לבוא להתארח במועדים ובאירועים שונים, לשבת סביב שולחן גדול וליהנות מבילוי בצוותא.
4. מכפר לעיר, תוך שימור העבר והמסורת
אמליה ראבי, ילידת כפר קאסם ובוגרת המסלול לאדריכלות באוניברסיטת אריאל, מציעה להצעיד את המקום שבו גדלה לשלב הבא, להפוך אותו למודרני ולשיתופי יותר. זאת בעזרת יציאה ממבנים מקובעים ומסורתיים, ושיפור פני הרחוב. "בעבר רוב היישובים נבנו ככפרים. אנשים בנו את ביתם לרוב ליד מקום קדוש כמו מסגד, וסביב מקור מים", היא מסבירה.
ראבי מציינת כי בשמירה על הגבולות הפרטיים נזנח המרחב הציבורי, ואיתו גם ערכי הקהילה. בעבודת הגמר שלה היא התמקדה בשיפור חזות החוץ, באופן שישנה את ההרגלים שהתקבעו, לטובת מרחבי מחייה טובים יותר. היא מציינת כדוגמה את ה"דיוואנים" המסורתיים שפרחו בשנות ה-70 וה-80 – מבנים סגורים שמשמשים להתכנסות בני משפחה ואורחים.
בגלגולם החדש, פותחת ראבי את גבולות המבנה והופכת אותו למזמין ואינטראקטיבי, לצדו מבנים ציבוריים לרווחת הכלל ותוספות בנייה למבנים קיימים לטובת משפחות נוספות. "היה לי חשוב לשמור על הצביון, לכבד את המורשת, את התרבות ואת העבר, אבל לתת גם פתח לעתיד אחר", היא מציינת. "לשמור על השורשים, אך לפתח ולהצמיח אותם גם לכיוונים אחרים".
5. טשטוש הפערים וחיבור בין קהילות
ג'סר א-זרקא הוא אחד היישובים העניים ביותר בארץ, שבו רוב ערבי. ממוקם לחוף ימה של ישראל, היישוב מגלם ניגודיות קוטבית לשכנתו העשירה והמרווחת, קיסריה, שממוקמת מדרום (ומצפון קיבוץ מעגן מיכאל). סוללת עפר גבוהה ורחבה שנוצרה כשטח מפורז לצורך הפרדה, אשר מתחילה בכביש החוף ומסתיימת בחוף הים, מנתקת אותו פיזית מהישובים השכנים לו ומנציחה את הפערים.
30 צפייה בגלריה
קו התפר יהפוך למבנה עירוני שגגו הוא גג סולארי לייצור אנרגיה ירוקה
(עבד אל סאלם חאג' עיסא)
עבד אל סאלם חאג' עיסא, בוגר החוג לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה, הקדיש את פרויקט הגמר שלו לקו התפר שבין קיסריה לג'סר א-זרקא, והציע להקים בו מבנה עירוני שיחבר בין שני הישובים. הרצון לשחרר את ג׳סר א-זרקא מההסגר הפיזי הכפוי ולאפשר לה לקחת חלק בפוטנציאל התיירותי של אזור קיסריה, הוביל את חאג' עיסא לתכנן שוק שיכלול חנויות ובתי עסק שיופעלו על ידי תושבי ג’סר, במטרה לחזק את מצבם הכלכלי והתעסוקתי, וכן מוסדות ציבור ותרבות, מסעדות ובתי קפה. כמחווה סביבתית ותעסוקתית הוא מציע לשלב במבנה גם שטחים חקלאים וחממות, לצד גג סולארי ענק שייצר אנרגיה ירוקה לטובת שני היישובים גם יחד.
6. מפיגים את הבדידות בעיר הגדולה
המעבר לעיר הגדולה היה בבחינת החלטה משמעותית עבור המושבניקית נועה טייטל, בוגרת המסלול לעיצוב פנים במכללה למינהל. כאשר העתיקה את מגוריה מהנגב לתל אביב לפני כ-6 שנים, חשה על בשרה את המחסור במרחב ובטבע, לצד בדידות רבה שבה לא הייתה מורגלת במושב הידידותי והמשפחתי שבו גדלה.
החוויה הזו הובילה אותה לעבודת הגמר שלה, שהתמקדה ביצירת מתחם מגורים שיתופי במרכז תל אביב. את המתחם, שאותו תכננה כמעין "מושב", מוקף בצמחים ירוקים וטובל בירק, בעצים ובפרחים, היא ייעדה לטובת השכרת דירות ליחידים, לזוגות, למשפחות או לשותפים. אלה מוזמנים להתגורר בו, לעבוד, ליהנות מקניות בשוק החקלאי, לשחק וללמוד.
7. תחנות האוטובוס שתרצו לחכות בהן
ואם בעיר הגדולה עסקינן, אי אפשר להימנע מעבודות בניית הרכבת הקלה שמשתלטות על העיר ועתידות להסתיים רק בעוד כחמש שנים, לקראת 2027 - חמש שנים שבמהלכן צפויים התושבים להמשיך לחיות באי-נוחות יומיומית בשל חסימת דרכים, רחובות וכבישים. בהתאם לזאת, תכננה בוגרת המסלול לעיצוב פנים ותקשורת חזותית במרחב במכללה למינהל, טלי קרט, מתחם אינטראקטיבי של תחנות אוטובוס בתל אביב, תחת השם BAUS, הכלאה בין המילים אוטובוס לבאוהאוס.
מתוך ההבנה שזמן רב מתבזבז ללא תכלית בהמתנה בתחנות אוטובוס, ביקשה קרט להפוך אותן לחוויה נעימה יותר. בהתאם, היא מציעה ליצור תחנות על טהרת הצבע הלבן, כהומאז' לסגנון הבאוהאוס הנקי, ולרתום את קירות התחנה כמסכים שקופים שעליהן יוקרנו סרטונים מתחלפים, החל ממצב מזג האוויר ועד עדכונים בנוגע לקווים שעומדים לעצור בקרוב בתחנה ושאר חדשות. התחנות יעוצבו בהלימה לרחוב, ויתכתבו עם הנוף האורבני, וכן ישובצו בהן ספסלים רחבים, נדנדות, ושאר אלמנטים לפעילויות אינטראקטיביות במרחב, שאינן כוללות את השימוש המנוכר בנייד.
8. ערכי קהילה ושיתוף במגדלים
עוד בנושא הקהילה והמרחב הפרטי לעומת המרחב הציבורי, בעבודת הגמר של יעל פרנקה, בוגרת בית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. פרנקה חקרה את תופעת המגדלים שצצים מכל עבר והופכים למנוכרים, וגורמים לאינטראקציה מנוכרת בין שנים ולשטחים רחבים בקומת הכניסה שנותרים שוממים וריקים. במקום זאת היא מציעה לרכך את הגבולות, לשנות את טיפולוגית הבינוי בקרבת המגדלים ולהפוך את הסביבה ליותר מזמינה ומשולבת במרקם האורבני.
ממש כמו ניסיונות היזמים ליצור קהילה שמתפרסת לגובה הבניין, עם שלל פעילויות שקושרות את הדיירים בשטחי הלובי הציבוריים ובשטח הגג, פרנקה מתמקדת דווקא בשטח הלובי ובמרחב האופקי, במטרה להנגיש אותם לכולם. במקום שחלל הלובי יישאר סגור ותחום, עם רהיטים מעוצבים שמשמשים בעיקר ליופי, וילונות לשמירה על פרטיות ושומר, היא ביקשה להפוך אותם למאווררים ולשיתופיים במהותם עם שטחי מסחר, כמו בתי קפה, שולחנות ישיבה, ספסלים, גינות, מדרחוב ואלמנטים נוספים שמזמינים עוברי אורח ודיירים לפעילות ביחד או לחוד. היתרונות: עיבוי וגיוון התנועה במפלס הרחוב, תוך שמירה על מאפיינים עירוניים, לצד איזון וחלוקה אורגנית בין אזורים פרטיים לציבוריים.
9. מאי נוחות לנוחיות
דניאל ריי סברלו, בוגרת תואר בעיצוב פנים ותקשורת חזותית במרחב במכללה למינהל, התייחסה לבעיית האיפוק הנדרש במרחב העירוני ויצרה שירותים ציבוריים חכמים ואקולוגיים. אלה נועדו לא רק לפתור את בעיית זמינות השירותים במרחב הציבורי, אלא לייצר גם ממד חווייתי, בבחינת אטרקציה. "מתי בפעם האחרונה עליתם לשירותים בגובה 20 מטר ונשקף בפניכם הנוף של העיר?", היא שואלת.
כך, פרויקט הגמר שלה, תחת השם Toi, נוצר בעקבות חוויה אישית שלה, שבה הסתובבה בעיר ונאלצה להתחנן לחסדי בעלי עסקים כמו מסעדות ובתי קפה להיעזר בשירותים שלהם. הרעיון שלה מבקש, לדבריה, לשחרר את המבוכה מעוברי האורח, ולהציע להם בנוסף גם הנאה מנקודת תצפית על המרחב האורבני.
התכנון של ריי סברלו מיושם בעזרת אפליקציה אשר מכוונת אל תא השירותים הקרוב, ומאפשרת, בנוסף, לשלוט בגובה האסלה, במוזיקה ובתאורה. הערך "הירוק" מיושם על ידי שימוש בפטנט שירותי וואקום, שחוסכים במים וצורכים רק כחצי ליטר מים, לעומת פעולת הדחה באסלה רגילה, שבה מתבזבזים בין 7-9 ליטרים של מים.
10. מה שצבע יכול לעשות
עוד חוויה אישית שסטודנטית ביקשה להפוך למעין "תיקון". רותם אברהמוף, שגדלה בחולון בקרבת שכונת ג'סי כהן, ידעה משך כל ילדותה שלא כדאי לה להתקרב לשם בשל המוניטין המפוקפק של השכונה שנודעה כאזור מצוקה ופשע. מתוך אכפתיות וחיבור לילדים ולנוער ביקשה אברהמוף, בוגרת לימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי HIT, ליצור מסגרת תומכת עבורם ועבור כלל תושבי השכונה. את פרויקט הגמר שלה הקדישה לתכנון מרכז חינוכי-טיפולי-מסחרי בשם "ג'סי כאן", מתוך אמונה כי בכוחם של עיצוב ותכנון נכונים להשפיע לטובה על הרגלי התנהגות, בין השאר.
הרעיון למרכז התבסס על מרכז מסחרי קיים וסמי-נטוש שממוקם בלב השכונה. "זה מבנה פתוח משנות ה-50 שפונה לרחוב, חלק מהחנויות שבו פעילות וכמה נטושות", היא מסבירה. החייאתו של המקום, לפי החזון של אברהמוף, תתבצע בכמה שלבים, האחד תוך שימוש בחומרים תעשייתיים בטוויסט צבעוני וססגוני, באופן שיהפוך את המבנה הישן ולמזמין ולמסקרן, מתוך מטרה למשוך אליו בני נוער המשוטטים חסרי תכלית ברחובות. השלב השני כולל יצירת מקומות עבודה שבהם יכולים להשתלב אנשי מקצוע מהשכונה, שיסייעו להכשרת בני הנוער בתחומים מגוונים ויאפשרו להם למצוא תעסוקה מתאימה במקום – החל מעבודות מטבח במסעדה, מלצרות ועבודה בבר ועד להשתתפות בסדנת עץ ולימודי נגרות, מכירת התוצרים ועוד.
חלקו העליון של המבנה עתיד לשמש כסביבת מגורים וכמרכז תמיכה, בדמות מכולות שישמשו כיחידות דיור, וחלקן כחדרי שיח, בשיתוף עובדים סוציאליים ומדריכי נוער. הדבר אמור לסייע בידם של בני הנוער להתערות בחברה ובשוק העבודה. "מתוך מחשבה על עצמאות כלכלית, התנהלות עצמאית ותחושה שהם בעלי ערך ותועלת. ערכים שחשוב לי להנגיש עבורם", מסכמת אברהמוף.
