ערוץ 1 כבר לא לבד

היום, תחילת 2003, כבר ברור לחלוטין שערוץ 2 השפיע באופן מהותי ומכריע על החברה הישראלית. 25 שנה לאחר הקמת הטלוויזיה הישראלית, עלה הערוץ המסחרי לאוויר - ומאותו רגע החל השינוי. שנות ה-90 היו תקופת המהפך הגדול, ששינה את הצריכה הטלוויזיונית של הצופה בישראל. ב-1990 עדיין היה רק ערוץ אחד בודד בנוף. ב-1999 הכבלים והלוויין נמצאים ברוב בתי האב בישראל, ערוץ 2 הוא שחקן ראשי במגרש וחדשות מגיעות גם מסי.אן.אן, מסקאי ניוז ומבי.בי.סי.

סקאדים נופלים בשידור

בסוף שנת 90' עלה לכותרות עורך "מבט", רפיק חלבי, בעקבות שני מאמרים שפירסם ללא אישור בעיתונים "א-סינארה" ו"חדשות". חברי הוועד המנהל של רשות השידור החליטו להשעות את חלבי מתפקידו ו"מבט" קיצץ עצמו כאות מחאה לחצי. הוועד המנהל הואשם בהחדרת פוליטיקה לניהול הטלוויזיה.

תחילתו של העשור החדש במלחמת המפרץ. מחלקת החדשות עמדה בכוננות ושידרה במתכונת אולפן פתוח, כאשר במקרה אזעקה שודרו מאולפן החדשות התכנים לציבור. כתבי הרשתות הזרות דיווחו בשידור חי מהנעשה בארץ וכן במדינות המפרץ הנוספות המותקפות, וכך זכה הצופה לראות סקאדים נופלים על ישראל וגם על סעודיה. אחד הראיונות החדשותיים הזכורים מהמלחמה ההיא נערך עם בנימין נתניהו, ובמהלכו אירעה התקפת טילים על ישראל. הראיון נמשך תחת מסכות הגז באולפני הסי.אן.אן.

שידורי הניסיון של הערוץ השני, שדישדשו מ-86', הסתיימו עם בחירת שלוש זכייניות - "רשת", "קשת" ו"טלעד" - והקמת חברת חדשות שתשרת את שלושתן. כנראה שהיה צורך בתחרות חזקה כדי להעיר את מחלקת החדשות. חיים יבין יצר בייבי מחודש בדמותו, והמהדורה החדשה של "מבט" עלתה לאוויר ב-10 באוקטובר, באולפן כחול, גדול ומרהיב בירושלים, עם פתיח מרשים, מוספי ספורט, כלכלה ותרבות, ובאורך היסטרי של 50 דקות.

"מבט" הוזזה מהשעה המקודשת, 9 בערב, לשעה 8. עוד באותו יום איימו טכנאי הטלוויזיה בשביתה וחזרו לעבודה שעות ספורות לפני שידור המהדורה הראשונה, ללא חזרות. השידור לווה בתקלות רבות, בהאפלות מסך לא רלבנטיות ובקול שלא תאם לתמונה. חיים יבין הפך למגיש הבלעדי של "מבט", ללא דליה מזור, דניאל פאר ודוד גלבוע. הבמה כולה של מר טלוויזיה. גם שרי רז, שהגישה עם יבין את המהדורה הראשונה ב-68', נאלצה להיפרד מהכיסא אחרי 25 שנה והפכה לכתבת תרבות.

1993. המונופול נשבר

ב-4 בנובמבר קם ערוץ מסחרי בישראל, ואיתו נשבר מונופול החדשות. אלון שליו נבחר למנכ"ל הראשון, וצמד כוכבים חדש נולד, יעקב אילון ומיקי חיימוביץ'. פחות משנה עברה, ובמאי 94' גברה מהדורת החדשות הקצבית של ערוץ 2 במידרוג הכולל על זו של הערוץ הראשון.

בין הסכם זה או אחר על מדשאת הבית הלבן ובין לחיצות הידיים הנוצצות, נתגלה הצד השני של הסכמי השלום שיש לסקר. הפיגועים, המלווים אותנו זה כעשור עם הפוגות פה ושם, חייבו את מערכות החדשות של שני הערוצים להתארגן לשידורים ישירים מהירים מהשטח. ב-94' השידור היה כל כך מהיר, עד שנמתחה ביקורת ציבורית על מה שמותר ואסור בשידור. למשל, דקות ספורות לאחר הפיגוע הופיעו מצלמות הטלוויזיה ושידרו בשידור ישיר תמונות של גופות חרוכות, עוד לפני שלבני המשפחה נודע שיקירם נהרג בפיגוע. הרצון לנצח את הערוץ המתחרה בא על חשבונם של קורבנות תמימים, והחדשות המביאות מהשטח תמונות אובייקטיביות, לא ערוכות, זיעזעו ציבור שלם.

באותה שנה עזב כתב בכיר של הערוץ הראשון לטובת חברת החדשות. גדי סוקניק, כתב כלכלי ופוליטי, יעשה דרך ארוכה עד שיגיש את מהדורת החדשות המרכזית לצידה של חיימוביץ'.

במהלך שנות ה-90 שיתפו מערכות החדשות פעולה. השידור הישיר של הסכם השלום עם ירדן שודר במשותף, ושידור מסע ההלוויה של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הועבר בו זמנית בשני הערוצים. אבל בין שני אלה אף אחת ממערכות החדשות לא היתה מוכנה לליל ה-4 בנובמבר 95', כשרבין נרצח במהלך עצרת הזדהות עם תהליך השלום, שנערכה בכיכר מלכי ישראל במוצאי שבת. הרצח תפס את כתב חברת החדשות דב גילהר מרחק מטרים ספורים מהאירוע עצמו. גילהר היה לעיתונאי האחרון שזכה לראיון עם רבין. רוני דניאל ואהרן ברנע טיילו גם הם בכיכר וישבו בבית קפה, כשהגיעה ההודעה מגילהר למכשירי הזימונית שלהם. דקות לאחר מכן קיבלו כל כתבי חברת החדשות הודעה על נוהל חירום. בערוץ הראשון עולה גלעד עדין לשידור ומעביר מידע ראשוני מהשטח, בערוץ 2 מתחילים להילחץ. הקרב הזה יוכרע בדקות השידור הראשונות. דב גילהר מגיע לאולפן החדשות בתל אביב, גיא זהר עולה לשידור ומקרינים חומר לא ערוך שצילם גילהר. יעקב אילון כבר בדרך לאולפן בירושלים, ברנע משדר מאיכילוב, והלילה עוד ארוך.

לאחר המהומה הראשונה התאגדו זכייני ערוץ 2 וחברת החדשות והציעו למחלקת החדשות של הערוץ הראשון לאחד כוחות. מנכ"ל הרשות השנייה, נחמן שי, יוצר קשר עם מוטי קירשנבאום, והלה משיב לו בשלילה, "כל אחד יעשה את העבודה שלו". לאחר מספר שעות התברר שהסירוב של הערוץ הראשון עשה חסד גדול עם חברת החדשות, שהקימה ליין-אפ של מיטב שדרני הזכייניות. כמה הישגים חשובים, ביניהם הראיון שערך גידי גוב עם נכדיו של רבין, וכמובן קלטת הרצח שנקנתה על ידי חברת החדשות ושודרה בלעדית. הערוץ הראשון, שלקח לו זמן להתאושש, השיג ראיון בלעדי עם לאה רבין, לאחר בקשות חוזרות ונשנות.

אוטוטו בחירות, וזו הפעם הראשונה שיפיקו בחברת החדשות מישדר בחירות שיתחרה במישדר המיתולוגי של הערוץ הראשון. על ההכנות ניצח דוד גלבוע, מנהל מחלקת החדשות. בשעה 10 בערב בדיוק פורסמו תוצאות מדגמי הטלוויזיה של הערוצים הראשון והשני, כעשרים שנה מאז המדגם הראשון.

יבין הולך, יבין חוזר

המהלומה הגדולה ביותר שנחתה על הערוץ הראשון באותו עשור היתה עזיבתו של חיים יבין, לטובת הגשת תוכנית תעודה בערוץ 2. באוקטובר נפרד יבין מביתו במשך כשלושים שנה, וגאולה אבן הצעירה התיישבה על אחד הכיסאות החשובים בטלוויזיה, כמגישת "מבט".

ביקורות ותשבחות גם יחד הורעפו על המגישה, אך אחרי שנה אחת בלבד חזר יבין הביתה, לערוץ הראשון. המנכ"ל החדש-ישן, אורי פורת, מדיח את גאולה אבן ומחזיר בצעד דרמטי את "מבט" לתשע בערב. באפריל 99' עולה לאוויר "שבע וחצי". התוכנית עולה כמגזין בחירות בהגשת יבין, והיום ממשיכה במתכונת תוכנית אקטואליה המקדימה את החדשות, מתעמקת בנושאי היום ונוגסת מעט באחוזי הצפייה של מהדורת ערוץ 2. חברת החדשות התחילה להשיב מלחמה, אם כי מעט באיחור, בדמות המגזין "סדר עולמי" ב-19.30 בהגשת ערד ניר. בפעם השנייה יעמדו שוב בקרב פנים אל פנים מישדרי הבחירות ומדגמי הטלוויזיה.

לקראת סוף שנות ה-90 החלה מחלקת החדשות של הערוץ הראשון מזנבת בחברת החדשות. את העשור הזה היא סיימה בפיצוץ לא קטן באולפן ה"יומן" בין העיתונאי אמנון אברמוביץ' לעו"ד דן אבי יצחק. מלחמת מילים קשות בשידור חי, שהוציאה את המראיין אברמוביץ' משלוותו. היומן חוזר לסורו.

שלום קיטל: "חדשות נבחנות בשעות קשות"

שלום קיטל היה ממקימי חברת החדשות ב-1993, לאחר שהגיע אליה מ"קול ישראל", שם שירת במגוון תפקידים מאז 1970. קיטל היה כתב כלכלי, כתב מדיני, כתב בוושינגטון ומנהל מחלקת החדשות ב"קול ישראל". מ-95' הוא משמש כמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2.

- מה הדבר העיקרי שהבאתם למסך?

"אלטרנטיבה. קצב שונה של חדשות, יחד עם תכנים ופנים אחרות. המהדורה שהצענו לצופה היתה אחרת לגמרי. הנקודה היא לא איזו מהדורה יותר טובה, אלא שפתאום היתה אופציה. וכנראה שהאופציה שלנו יותר מוצלחת".

- המצאתם מודל חדש?

"בהחלט כן. לא הבאנו אף אחד מהערוץ הראשון וכך יצרנו את הבידול. גייסנו אנשים מהעיתונות ומהרדיו, כמו רוני דניאל, אהרן ברנע וערד ניר".

- מה היתה נקודת המפנה, לדעתך?

"כלי תקשורת נבחנים ברגעים קשים. לפני רצח רבין היינו במגמת עלייה והובלנו במידרוג, אך הסירוב של הערוץ הראשון לאחד שידורים היה טעות דרמטית מבחינתו. עשינו דברים חריגים, כמו ראיון עם לאה רבין ועם הנהג דמתי. שידרנו את קלטת תיעוד הרצח, דברים שלא נעשו בערוץ הממלכתי. בנוסף, התחלנו עוד בשבוע האבל לעסוק במחדלים".

- אתם הייתם חלוצים בשליחת כתבים לאזורי סיכסוך, דבר מסוכן שלא נעשה בעבר.

"נכון. איתי אנגל נסע עם דרכון זר לאפגניסטן ועכשיו הוא בכוויית. זה אומנם מסוכן, ואני לא רוצה אפילו לחשוב על מה שעלול לקרות, אבל הדרך הכי בטוחה היא לא לשלוח אף כתב לשום מקום. יורם בינור ברמאללה, רוני דניאל בעזה... יש בזה סיכון, אבל אנו לא כופים על אף כתב לנסוע למקום מסוים".

- מה דעתך על הסכומים שמשולמים למגישי חדשות? לא מדובר בחוסר פרופורציות?

"במהדורת חדשות תפקיד המגיש פחות מכריע מאשר בתוכניות אירוח ובידור, כי שם התוכנית מבוססת על האישיות של המגיש. מגיש חדשות הוא ציר מרכזי, אבל מהדורה מורכבת מכתבים, אנשי הפקה, עורכים ואנשי גרפיקה. כולם חשובים".

יעקב אילון: "אין הבדל בין עיתונאי לקריין חדשות"

שנה לפני פרוץ הערוץ השני, עוד עבד יעקב אילון הצעיר ב"תחנה מרכזית", מהדורת חדשות מקומיות של הכבלים, בהפקת "תבל". המהדורה הציעה אלטרנטיבה ראשונה ל"מבט", חדשות בקצב אחר, עם אנימציה, אולפן עדכני ועיסוק במגוון נושאים רחב יותר. "היה לי ברור שהשלב הבא הוא טלוויזיה מסחרית כלל ארצית", אומר אילון. "חיכיתי לזה בקוצר רוח".

- בעצם, התחלתם מאפס והצלחתם מאוד, תוך זמן קצר.

"באנו עם קונספט מדויק, שהתבסס על הטלוויזיה האמריקאית. שמנו דגש על האנשים והנושאים שמעניינים אותם. בהתחלה עלינו עם מבזקים, אחר כך הרחבנו למהדורות קצרות בנות 15-10 דקות, ולבסוף מהדורה מלאה".

- נקודת המפנה בחברת החדשות היתה רצח רבין?

"הרבה חושבים כך, בטעות. הרבה לפני כן עברנו במידרוג את המתחרים".

- זה היה הסקופ הכי גדול שלכם?

"אני לא יודע אם ההגדרה 'סקופ' נכונה בהקשר הזה. בטוח שהדבר הכי משמעותי היה הסרט שתיעד את הרצח וצולם בצורה חובבנית בידי רוני קמפלר. נכנסתי עם הסרט לחדר העריכה ובמשך 24 שעות ברציפות עבדתי עליו, פריים אחרי פריים, כדי להוציא ממנו חומר מתאים לשידור. הסרט הזה תיעד רגע דרמטי מאוד בתולדות המדינה. פעם אחר פעם אחר פעם הוא שודר וחשף את מחדל האבטחה הגדול".

- פעם אחר פעם אחר פעם... לא מיסחרתם את הרצח לטובת המידרוג?

"היה חשוב שכל אזרח יראה את זה. זה לא סרט קל וקשה להבין אותו בצפייה אחת. לא רק מבחינה נפשית, מבחינה טכנית. הכל היה חשוך והעברנו את הסרט טיפולי וידאו שונים, כדי להבהיר את התמונה, לחדד פרטים ולהוסיף סימונים גרפיים וחיצים".

- אתה עיתונאי או קריין?

"אין הבדל בין השניים. מגיש מהדורה מרכזית חייב להיות עיתונאי. למהדורת חדשות צריך להיות מגיש אחד אחראי. זה לא סידור עבודה".

- התאכזבת מתוצאות המכרז של ערוץ החדשות?

"לצערי, בגלל עניין טכני-משפטי הזכייה נלקחה מאיתנו. אם היו נותנים לנו את הזיכיון לידיים, היה לנו היום ערוץ חדשות מסחרי בישראל".

- יש בכלל מקום לארבע מהדורות פריים טיים?

"היום אני לא יודע, אבל אם היו מקימים ערוץ חדשות נכון ובזמן, אולי היה מקום. כרגע קשה לי לראות איך ערוץ כזה מתרומם".