משקפיים, צרכי ישיבה, ניקוי יבש, קן הקוקיה

בשנת 1262 גילה רוג'ר בייקון את יכולת ההגדלה של עדשות, וטען שניתן להשתמש בהן לשיפור הראייה. אבל, רק 20 שנה מאוחר יותר יוּצר זוג המשקפיים הראשון שניתן היה להרכיב אותו.

מה שמדהים הוא, שזה לקח עוד שלוש-מאות שנה של משקפופריות, עד שיוהנס קפלר הצליח להסביר איך המשקפיים עובדים, זאת אומרת, איך העין מתמקדת בעזרת עדשות.

המסגרת במשקפיים הקדמוניים הייתה עשויה מעצם, מתכת או אפילו עור. לא היו להם ידיות לתמיכה מעל האוזניים, והמשקפיים אוּזנו על גשר האף בלבד.

האמת, שמרגע המצאתם, הבעיה המרכזית עם המשקפיים הייתה איך לשמור שהם לא יפלו מהאף. עד היום המשקפיים הם דוגמא לתכנון אומלל – כי יציבותם תלויה באפים, שמשתנים בגודל וצורה, ואוזניים, שמשתנות במיקומן.

מזל שהמציאו את עדשות המגע.

על איזו המצאה של ג'והן הרינגטון אנחנו יושבים כמעט כל יום?

בית השימוש הומצא על-ידי ג'ורג' הרינגטון, סיר ג'ורג' הרינגטון בשבילכם, כבר במאה ה-16, עבור המלכה אליזבת. אמנם הפריט השימושי ממשיך להיות מומצא מחדש ולהשתנות כבר 500 שנה, אבל הרינגטון היה הממציא הראשון של שירותים עם מנגנון הדחה.

בימיו קראו להמצאה "ארון מים", Water Closet, מה שמסביר למה עד היום מסמנים שירותים באותיות WC. אבל בני תקופתו של הממציא התייחסו לחידוש כאל בדיחה, והוא לא נקלט.

מאתיים שנה אחר-כך, אלכסנדר קאמינגס המציא מחדש את ארון המים. הפעם השירות החשוב הזה הובן, והעולם שמח לאמץ אותו אל חיקו. היו עוד כמה שינויים באינסטלציה בדרך לשירותים המוכרים לנו כיום, אבל החשוב שבהם, בדרך להפיכתם לנוחיות, קרה בתחילת המאה התשע עשרה. אז הוכנסו בתי השימוש מהחצרות אל הבתים.

מי המציא את הניקוי היבש, מתי, ועל מה הוא הוציא את הכסף?

כבר כמעט מאתיים שנה שאנחנו יכולים לנקות בגדים בלי מים, בזכות תומס ג'נינגס האמריקאי, שרשם על הניקוי היבש פטנט במרץ 1821. הוא קרא לתהליך dry scouring (קרצוף יבש). את הרווח שעשה מהמצאתו ניצל לא כדי לקנות יאכטה או לנסוע לחו"ל. הוא השתמש בכסף לקנות את חירותם של בני משפחתו שהיו עבדים, ולתמוך בביטול העבדות. חוץ מהפטנט שלו, ג'נינגס מחזיק גם בעוד רישום היסטורי: הוא האדם השחור הראשון שרשם פטנט בארצות הברית.

מהי לובוטומיה, ומה היא עשתה לג'ק ניקולסון?

לובוטומיה היא ניתוח באונה הקדמית, שנהג לשמש לטיפול בהפרעות נפשיות.

לובוטומיה (lobe = אונה, tomy = חיתוך) היא ניתוח פולשני לאונה הקדמית במוח, שמטרתו לנתק מספר מסלולים עצביים. בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים נהגו להשתמש בטכניקה הזו בכדי לטפל בהפרעות נפשיות כמו דיכאון, מניה-דיפרסיה, וחרדה. זוכרים את ג'ק ניקולסון ב"קן הקוקיה"? זה מה שעשו לו.

הניסיונות הראשונים בשיטה נעשו בסוף המאה התשע-עשרה. זה קרה בעקבות תאונת עבודה איומה, בה מוט ברזל חדר למוחו של עובד רכבות אירי ושינה לחלוטין את אישיותו.

אלא שלובוטומיה אינה פותרת את הבעיה הנפשית, אלא פשוט הופכת את המנותח לאפאתי. זאת הסיבה שכיום כמעט ולא משתמשים בשיטה המחרידה הזו לפתרון בעיות נפשיות. בכל זאת, נודעה ללובוטומיה חשיבות, בכך שהכירה כי אפשר לשנות מצבים נפשיים באמצעים פיזיים.