בעומק סנטימטר

עומק סנטימטר: "עשרת הדיברות", ערוץ 2, 21:45

אני לא אוהב את מה שקרה לרונאל פישר ("עו"ד רונאל פישר", כפי שהוא מקפיד לקרוא לעצמו בקרדיטים) – לשעבר עיתונאי חוקר מצוין ומשמעותי. הוא השמין, מכל הבחינות, בעיקר מחשיבות עצמית (לאחרונה, עם מותו של האנטר ס. תומפסון, חגג פישר באיזה מאמר את נצחונו על הכתיבה בנוסח תומפסון. ברכותיי, עו"ד פישר. ניצחת. הוא מת).

מהו פישר כיום? עורך דין יקר, לא יותר, לא פחות. הסוג הנפוץ. שעוני יוקרה וחולצות ב-200 דולר. עובד לפי שעה. הלב באיחסון. מנפנף שוב ושוב, לטובת האותנטיות, בעובדה כי הוא "דייג". יודע מה, פישר? ואני מגדל גרניום באדנית. מעניין אותך? לא מעניין. זו הסיבה שאני לא דש בזה כפי שאתה שולף את הדיג בכל הזדמנות.

"עשרת הדיברות" – בירור רלוונטי מאוד של קו התפר בין ישראל החילונית למקורותיה הדתיים והמוסריים – הוא רעיון מצוין (וגם פתיח נהדר) שקצת מתפזר אצל פישר. מלא בעצמו ועדיין מעורר הרבה אמפטיה, פישר הולך לפגוש בפרק הפתיחה את שולי רנד ומשפחתו. במקביל, הוא מגיע לטיפול מצולם אצל פסיכולוגית חילונית, לסידרת שיחות ברמת הוורדה רזיאל. "אני מזהה באישיות שלי חוסר יכולת להיות מאושר", הוא מייבב לה, וגם: "כל מה שאני זה פגם". ואילו היא משיבה לו בתמורה: "בשבילך, לצאת לדיג זה קודם כל לכבוש". זה מבוים, מלאכותי ושטוח כמו כל ניסיון לתעד פעילות נפשית שעצם קיומה מושתת על היותה אינטימית וסגורה. פישר לא באמת בא לעבור טיפול; הוא בא להעלות הצגה בשם "ממבו-ג'מבו פסיכולוגיסטי בגרוש". הצגה גרועה.

פרק הפתיחה דן בדיבר הראשון, "אנוכי ה' אלוהיך", ופישר דיבר עם רנד – הנהדר כרגיל – על בנו הסובל מתסמונת דאון, ועם הפסיכולוגית על הגימגום הקל שלו, כלומר על הסוגיה מדוע מטיל בנו אלוהינו פגמים. זו שאלה טובה, אבל פישר, לעיתים, מבלשט. בסצינת השיא יוצאים הוא ורנד – וצוות צילום, כמובן – ליער בשעת לילה כדי לתפוס דיבור עם השם יתברך. ושוב – כמו הטיפול הפסיכולוגי – זה מסוג המעמדים שמצלמה, מעצם נוכחותה בהם, מנטרלת אותם כליל ממשמעות ואמת. הסצינה אכן מלאכותית להביך, וניצלת לבסוף רק בזכות הכריזמה של רנד, שיודע לחלץ מתוכה בעדינות את האלמנט הקומי.

הפרק הבא שבו צפיתי – פרק 4 – עוסק ב"שמור את יום השבת" ומבצע את ההשוואה הנדושה בין שבת חילונית לדתית, תוך שהוא מביא למסך את אחת המשפחות היותר עסיסיות שתראו כאן בקרוב. כלומר: החומרים של "עשרת הדיברות" רלוונטיים, אקטואליים, נכונים, ההפקה אינטליגנטית, זה רק הטיפול בחומרים שסובל מיומרה המתנפצת אל סלעי הקלישאות. לא משעמם ב"עשרת הדיברות", אבל הבירור הפילוסופי וגם התיעוד, לפחות בפרקים בהם צפיתי, נותרים בעומק סנטימטר. הבעיה נעוצה בפישר; בשלב זה אין לו קייס, לא כדוקומנטריסט מקורי, לא כאישיות טלוויזיונית, לא כדייג. זה מה שקורה כשנותנים לעורך דין לעשות עבודה של עיתונאי.

מבחן ההקפצה: החסימה בנתיבי אילון, ערוצים 2 ו-10

הדרמה בנתיבי אילון התחוללה בין שבע לרבע לשמונה בערב. זו היתה חתיכת דרמה. אלפי נהגים, מן הסתם, נתקעו בחוסר תזוזה מוחלט בעקבות חסימת הכביש בידי מתנחלים. תנחשו מה? לערוץ 2 וגם לערוץ 10 יש משדרי חדשות המשודרים בדיוק בשעה הזו. הייתם מצפים לדיווחים ישירים שוטפים. אבל דיווח כזה קיבלתם בערוץ 10 בלבד, אצל לונדון וקירשנבאום, שעקבו בשידור חי אחר החסימה באמצעות מצלמת תנועה והכתב ינון מגל. בערוץ 2, "חדר חדשות", התייצבה דנה וייס, כולה חיוכים, עם "הסקר הקטן שלנו" ושלל אייטמים דחופים הרבה פחות.

העסק באיילון היה אקטואלי ומיידי לא פחות מכל התרחשות פלילית או חבלנית במרחב האזרחי. במבחן ההקפצה הקטנה הזו, ערוץ 2 כשל. מבחינת צופיו, האירוע כלל לא התקיים כמעט עד חדשות השעה 8.