הפרוייקט של שניידר
עידן רייכל הופיע בקונצרט שחגג 20 שנה למרכז שניידר, המרכז הרפואי היחיד בישראל ובמזרח התיכון שמתמקד אך ורק בילדים
"מהפעם הראשונה ששמעתי את עידן רייכל, לפני שנתיים, הרגשתי מיד שיש הקבלה עמוקה בין המסרים שלנו. שנינו מנסים לגשר ולחבר בין תרבויות שונות, הוא כדרך המוזיקה - אנחנו כדרך הרפואה. כשנפגשנו בתל אביב השנה, לשוחח על האפשרות של קונצרט, דיברנו שנינו על החלומות שלנו; אני על החלום של מרכז בריאות שמטפל באופן הוליסטי בילדים סביב לעולם, והוא על החלום של סדנא מוסיקלית בניו יורק, בה ישתתפו אמנים מסביב לעולם, גם ממדינות שלא ביחסים דיפלומטיים, שילמדו זה את זה את המסורות המוזיקליות שלהם. היום אנחנו חוגגים את ההתגשמות של החלומות שלנו".
מרכז הרפואי שניידר לילדים הוא היחיד בישראל, ובמזרח התיכון כולו, שמתמקד אך ורק בילדים, ומרכז את כל קשת תחומי הרפואה שנוגעים להם. רוברט סוקולוף, המנהל התפעולי של מרכז שניידר, מסביר: "יש מחלקות ילדים נפלאות גם בתל השומר, הדסה, או בית סבן; אבל ב-20 שנה לקיומו שניידר הוא היחיד בישראל שמוקדש כולו לילדים. בגלל ההתמקדות הזו, שניידר הפך למרכז המוביל בכל התת תחומים שנוגעים לילדים: השתלות מח-עצם ואברים, אונקולוגיה, סוכרת, מכון הלב, אימונולוגיה, כירורגיית ילדים, שרותי הדמייה ועוד". רבים מתחומי ההתמחיות הספציפיות האלה, כמו, לדוגמא, טיפול פסיכיאטרי בילדים, הוצגו למערכת הרפואית בישראל רק לאחר שמרכז שנידר החל להשתמש בהם, ודחף את קופות החולים ואת משרד הבריאות להכיר בהם באופן רשמי.
מרכז שניידר הוקם ב- 1991, על ידי זוג הפילנטרופים אירווינג שניידר והלן שניידר ז"ל, יחד עם בנותיהן, לין ומינדי. "אף אחד במשפחה הוא לא רופא, אבל כולנו במשפחה הקדשנו את עצמנו למאמצים פילנטרופיים בתחום הרפואה", מתארת לין שניידר. "אבי היה חבר במוצעת המנהלים של Long Island Jewish Medical Center, וברבות הימים הפך ליו"ר מועצת המנהלים של מה שהיה, עד לאחרונה, מרכז שניידר לילדים בלונג איילנד". (ב-2010 החליטה משפחת שניידר לרכז את מאמציה בישראל, ופרשה מניהול המרכז בלונג איילנד, שקרוי היום Cohen Children's Medical Center).
המרכז לילדים בלנוג איילנד מוכר כאחד מהטובים בארה"ב; לכן, כשבסוף שנות השמונים, קופת חולים כללית בישראל רצתה לבנות אגף מיוחד לילדים בבית חולים בלינסון, הם פנו לאירווינג שניידר לסיוע. "אבא סירב להצעתם, אבל שאל: 'תגידו, יש בישראל בית חולים מקיף לילדים'? התשובה היתה לא". המחקר ששנידר מימן בעקבות הפניה הזו גילה שאכן קיים צורך בישראל במרכז מקיף ואקסקלוסיבי לילדים.
הרעיון של בית חולים מקיף, מסבירה לין, שונה מזה של אגף או מחלקה לילדים. "נניח שילד חולה סרטן", היא מפרטת, "הוא עושה כימותרפיה ומאושפז במחלקה לילדים בבית חולים מסוים. אבל אולי הוא צריך פתאום גם רופא שיניים, או פסיכולוג, או שפיתח בעיות לוואי וזקוק גם לטיפול הורמונולי, או סריקת איברים - כל טיפול באחד מתת ההתתמחויות הספציפיות האלו יצריך ממנו העברה למוסד מתמחה אחר". בית חולים מקיף, לעומת זאת, ירכז את כל קשת ההתמחויות ותת ההתמחיות שקשורות לטיפול בילדים תחת קורת גג אחת.
"מרכז שניידר קודם כל מכיר בכך שילד הוא לא מבוגר קטן: ילד הוא ילד. זה נשמע בנאלי, אבל רוב הגופים הרפואיים מכוונים לטיפול במבוגרים, ונוטים להתייחס כילד כאל מבוגר קטן. כמוסד שמטפל אקסקולסיבית בילדים, שניידר מבוסס על ההכרה שילדים חווים את העולם אחרת ממבוגרים, הם מרגישים ומגיבים אחרת, ולכן צריך לטפל בהם אחרת". אומר רוברט. כחלק מראיית העולם הזו, מרכז שניידר נראה ומתפקד אחרת מבתי חולים אחרים: ללובי הבניין יש תקרת זכוכית - "זה כמו לעמוד בתוך מגדל של אור". בכל מקום יש מוביליים צבעוניים, חדרי משחקים, אנשים בתחפושות צבעונות. בדרנים וצוותי משוטטים במחלקות האונקולוגיות ובחדרי טיפול נמרץ, יושבים לצד הילדים מיטות הילדים ומעבירים איתם שעות במשחק ובשיחה. "זה יותר כמו כפר ילדים מאשר בית חולים. זה מקום שמח; ילדים מחלימים מהר יותר כשהם שמחים".
מעבר לנתינת מענה מקיף ובלעדי לילדים, החזון המקורי היה שבית החולים יהווה גשר לשלום בין ישראל ושכניה, כדרך טיפול שינתן בילדים מכל האומות, מבלי מחסומים של גת, גזע, פוליטיקה. המרכז נאמן לחזון שלו, מעיד רוברט. "רופאים שלנו מעניקים הכשרה וסיוע רפואיים למדינות בכל העולם, גם ל"מדינות שכנות" מהאזור - לפעמים, אם צריך, בחשאיות. מדינות רבות שלא נמצאות ביחסים דיפלומטיים עם ישראל באו איתה במגע ראשוני כדרך טיפול או הכשרה של רופאים ממרכז שניידר. זה קשר ראשוני חיובי מאד".
לאחר האסון בהאיטי, לדוגמא, כשצה"ל ארגן משלחת, אחד ההרופאים בצוות ההצלה היה ד"ר אלחנן בראון, ראש המחלקה האורתופדית בשניידר. היות והמשלחת התמודדה עם היה הרבה ילדים קבורים בהריסות והרבה עצמות שבורות, ד"ר אלחנן מילא תפקיד מפתח. המשלחת היתה של צה"ל, אומר רוברט, אבל הטיפול היה של מומחה משיינדר. באופן דומה, כמעט בכל משלחת או פרוייקט רפואי בישראל, שנוגע בצורה זו או אחרת לילדים, מרכז שניידר מעורב.
הדרך לא היתה קלה, מעירה לין. "היום מרכז שניידר כבר מוכר בכל העולם, וכולם מלאים שבחים עליו, אבל בזמנו זה לא היה ככה. היו רבים במערכת הרפאית והפוליטית בישראל שהתנגדו לחזון של אבי; מאמרים בעיתון קראו למרכז 'פיל לבן' , טענו שהוא רהבתני מידי, בזבזני, הוצאה מיותרת. לאורך כל שנות הבניה של ובימיו הראשונים המרכז, לפני שהספיק להוכיח את עצמו, אבי ספג הרבה ביקורת ותוכחה. אני עצמי נוכחתי כמה אמונה ועמידות רוח נדרשו ממנו כדי להוציא את החלום שלו לפועל".
שעה לתןך הקונצרט, עידן רייכל מוסיף: "אני עצמי לא יכול שהמופע הזה הוא התגשמות חלום שלי, כי כשלפני עשר שנים, כשהתחלתי עם הפרוייקט הזה, אפילו לא חלמתי שאי פעם אגיע מחוץ לגבולות כפר סבא". פיסת הענווה המופרזת הזו רק גורם לבנות בקהל לצרוח חזק יותר.
