שלום לחובט
הוא חצב בזיעה ובמאמץ מקום של כבוד, בכל משחק הוא הוציא מעצמו 150 אחוז ותמיד היה הראשון שהתנדב לפרק את היריב. עפר שלח מתכונן לפרידה מליאור ארדיטי
אם לא יקרה משהו לא צפוי, ליאור ארדיטי פורש. בגיל 33, ואחרי שלוש שנים בהן נעדר באופן חלקי או מלא מהמגרש, החובט הכי גדול בכדורסל הישראלי יגרור את הגוף החבוט שלו לפנסיה. לא צפוי משחק פרידה, לא תהיה מסיבת עיתונאים. איך שהוא, נדמה שלארדיטי מגיע יותר מאשר ללכת בשקט אל תוך הלילה.
הקריירה של ארדיטי עמדה בצל מסוים. הוא היה שחקן טוב, אפילו טוב מאוד, בתפקיד שבמשך השנים הטובות שלו היה העמוס ביותר בכדורסל הישראלי, ואחר כך יצא מהאופנה. בין מיקי ברקוביץ' לדורון ג'מצ'י לא נשאר הרבה מקום לדור שלם של סקנד גארדים, ואחר כך בישרו עדי גורדון, דורון שפר ועודד קטש את המעבר לגארדים רב-תכליתיים, שתפסו את מקומם של הרכז הטהור והקלע הטהור. שתי העונות הטובות של ארדיטי בבוסטון קולג' עמדו בצל עונת החלום של נדב הנפלד בקונטיקט. ההזדמנויות שלו לחזור למכבי ת"א, בה גדל ואת הספסל שלה קישט בתחילת הקריירה שלו, הוחמצו. אבל בין לבין, הוא חצב בזיעה ובמאמץ מקום של כבוד, כאיש שהוציא מעצמו 150 אחוז, עד שלא נשאר לו גוף לעמוד עליו.
ארדיטי היה מגן מעולה, מהסוג שהיריבים מפחדים ממנו. לא אחת האשימו אותו בברוטאליות, אבל היא נבעה בעיקר מהבולדוגיות שלו: נתת לו יריב והוא נצמד אליו עם השיניים ולא עזב. אם המחזה של שחקן הגנה מפרק חסימה של שני יריבים ומעיף אותם לכל עבר בדרך אל התוקף שלו הוא כוס התה שלכם (ואני אישית די מחבב את התה הזה), ארדיטי היה ארל גריי משובח. היתה לו יד מצויינת מבחוץ, ויכולת לשים כדור על הריצפה ולהגיע לסל, אם לא מסביב ליריב אז דרכו.
יותר מזה, הוא היה מסוגל לקחת קבוצה ולהוציא ממנה יותר משהיה בה. העונה הגדולה ביותר שלו היתה בהפועל ת"א המתפרקת, כשלקח חבורה של שחקנים שלא שילמו להם ונשא אותם בכוח רצונו עד לחצי גמר הפלייאוף. זו היתה העונה האחרונה שבה הפועל ניצחה בדרבי והיתה גורם בכדורסל, וזה קרה בזכות הקסם של אוסישקין והמנהיגות של ליאור. אפילו בעונה שעברה בגליל, על רגל אחת ובלי שום דבר מהיכולת של פעם, הנוכחות שלו על המגרש הספיקה כדי להרוויח כמה נצחונות לקבוצה שעשתה, כרגיל, יותר מהגודל שלה.
הכדורסל שלנו עושה מעט מאוד קטשים, שפרים וגורדונים. מספיק אולי כדי לגדל שחקן בולט או שניים בכל דור, אבל לא הרבה. הוא מייצר בעיקר שחקנים כמו ארדיטי – כשרון בינוני, שהשאלה מה עושים איתו. ארדיטי עשה איתו 15 שנים ברוטו של כדורסל, שנטו היו פחות בגלל פציעות, ולא היה בהן אפילו לילה אחד שבו לא השאיר על המגרש כל שיש לו. יש שחקנים הרבה יותר מוכשרים ממנו שהשיגו פחות. בשורה התחתונה, מעבר לתארים ולהישגים האישיים, שהם לעיתים קרובות תוצאה של כשרון וסיטואציה, שחקן לא יכול לבקש יותר מזה כשהוא תולה את הנעליים.
