נשיקה ישראלית

בחורף 1957, במהלך טיסת אל על לכיוון אחד, ארצות־הברית, חיים וייץ שם קץ לחייו הקצרים. 54 שנים אחרי, הוא מגיע לישראל בשם ובמעמד בו מכיר אותו שאר העולם - לא כולל אמא, שעדיין קוראת לו חיימק'ה שלי.

עכשיו הוא עומד במטבח המשוכלל שלו, בתוך הטירה בבוורלי־הילס, מול המקרר שיכול להאכיל בלי בעיה 20 פלוגות שחורציאניטיסים. אין קוטג', אבל יש מלא חומוס. סימונס עוצר שנייה, ואחרי שהוא מסיים להעמיס את היוגורט פצפוצי שוקולד אחד אחוז, הוא מכחכח: "זה נראה מובן מאליו, הדבר הזה. המקרר, הבית, ההצלחה. אבל אני אף פעם לא שוכח מאיפה באתי. בוא נאמר שאני יכול להכין לך חביתה מכמה ביצים שתרצה, ואני עדיין זוכר היטב את התור לצרכנייה בשיכון רק בשביל לקבל אבקת ביצים תמורת תלושים".

גם כשהוא שווה לפחות 300 מיליון דולר, עם 24 אלבומי זהב על הקירות, אלפי הופעות מפוצצות באיצטדיונים ברחבי העולם, סדרת הטלוויזיה 'מתחת לאיפור' שרצה כבר שבע עונות ותשעה קבין של השפעה על עולם הרוק, הסיפור של ג'ין סימונס הוא לפני הכל סיפור על שואה ותקומה. לא עוד עלילת רוקנרול מברוקלין פינת סיאטל, אלא סיפור על הילד שהיה חייב לגמור הכל מהצלחת.

חיימקה ואמא'לה בשנות ה-50 בחיפה

פלורה קליין הייתה נערה הונגרייה שנשלחה למחנה ריכוז. היא ראתה את אמה וסבתה מובלות לתאי הגזים, וניצלה רק בזכות העובדה שלמדה בבית ספר ליופי. הנאצים הבינו שאין כמו הפריזורה שפלורה בת ה־14 יודעת לעשות, ובזכות הכישורים המיוחדים האלה מינו אותה לספרית האישית של אשת מפקד המחנה. בתמורה הרשו לה לאכול את דברי המזון שהשליכו לפח הזבל. כך שרדה את השואה.

אחרי המלחמה פגשה בנגר הגבוה והשרמנטי יחיאל וייץ. הם התחתנו ועלו לישראל. ואדי ג'מל, השיכון העממי בחיפה, דירה קטנה, תקוות גדולות. החיים במדינה שרק הוקמה לא היו פשוטים, אבל הם לפחות היו. באוגוסט 1949 נולד לזוג הדי־מאושר בן בכור: חיים. זמן קצר אחרי, השניים הפכו להרבה פחות שמחים, וככל שהדלות העמיקה בפתח הדלת, האהבה חמקה אל תוככי הבוידעם. "אני זוכר אותם רבים בלילה", משחזר סימונס, "מנסה להבין מה קורה, מפחד שיקרה משהו רע, מתקשה להירדם ואמא בוכה הרבה. עד שיום אחד, נראה לי שהייתי בערך בן שבע, אבא עזב".

פלורה וחיים עברו לדירה קטנטנה בטירת הכרמל, והבן, שהבין שאמא חייבת להישאר יותר שעות בעבודה, החליט לעשות מעשה. "היה לי ברור שאני צריך להכניס כסף הביתה, להראות לאמא שאני אוהב אותה. ביחד עם שלמה, חבר שלי מהשכונה, למדנו לקטוף סברסים בלי להיפגע מהקוצים ולנקות אותם. נעמדנו עם דלי סברס בתחנת האוטובוס כשכל הגברים חזרו הביתה מהעבודה, ומכרנו להם סברס תמורת פרוטה. הצלחנו למכור את כל הדלי, וכשחזרתי הביתה הבאתי את הכסף לאמא. היא מאוד התרגשה והייתה גאה בי. הייתי מאושר".

כשהיה בן שמונה יצאו פלורה וחיים למסע חיפושים בתל־אביב. המטרה: למצוא את אבא. האמצעי: לעבור בתל־אביב הקטנה ולשאול מקומיים איפה הוא, יחיאל וייץ. "אני זוכר אותנו מתרוצצים בעיר, ואמא שואלת כל מיני אנשים אם הם יודעים איך היא יכולה למצוא אותו. הלכנו והלכנו והלכנו. בסוף אמרו לנו שהוא נמצא באיזה אולם קולנוע. נכנסנו לאולם, ואני זוכר שראינו אותו מרחוק עם איזו בלונדינית, והוא בכלל לא שם לב אלינו. הסתלקנו משם, ואמא הייתה מאוד עצובה. מבחינתי, אבא לא נפרד מאמא שלי. הוא פשוט נטש אותנו. אחר כך הוא התחתן עוד ארבע פעמים. לפני שש־שבע שנים הוא נפטר בגיל 80".

פגשת אותו מאז שעזבת את ישראל?

"מעולם לא. אבל החלפנו מכתבים מדי פעם".

איך קרה שמעולם לא נפגשתם?

"תגיד לי, אתה גר עם אמא שלך?".

לא.

"למה לא? היא אמא שלך, אתה בטח אוהב אותה וקשור אליה. מה אני בעצם אומר? שכל אחד בוחר בדרך שלו. אלה החוקים שלי, ולי הם נראים הגיוניים. אחרי המיליונים הראשונים שעשיתי עם קיס קניתי לאבא בית, בהתחלה בתל־אביב ואחר כך בהוד־השרון. שילמתי את החשבונות שלו, ודאגתי להעביר לו צ'ק פעם בחודש. עד מותו. נכון, הוא לא היה אבא טוב, הוא לא היה בכלל, אבל הוא הוליד אותי וגידל אותי בשנים הראשונות, וזה הספיק כדי שאדאג לו. הפכתי לאבא רק אחרי גיל 40 כי שנים פחדתי להיות בדיוק כמו אבא שלי. הילדים הם אושר מטורף שלא ידעתי שיכול להתקיים בכלל".

קאט. עוברים מהמטבח לסלון, אבל אי אפשר לשבת כאן. צוות הצילום של 'מתחת לאיפור' מתעד סצינות חדשות עם שאנון, בת הזוג היפה של סימונס שעוד נגיע אליה, וניק, הבן שלהם. שלושת הכלבים המעורבים מבסוטים. המון כשכושים. סופי, הבת הצעירה, לומדת. בגלל זה לא תוכל, כנראה, להצטרף למסע לישראל בו יצלמו סצינות לעונה הבאה של סדרת הריאליטי שלו, מעין 'משפחת אוסבורן' פוגשת את 'המאסטרו' בצ'ילי מתוק. גם פלורה לא תבוא לארץ, "היא כבר בת 85, זה קשה מדי בשבילה", מסביר סימונס.

עוברים למשרד של סימונס. שנייה, למה לרמות: זה לא משרד, זה מוזיאון. בתוך ארונות זכוכית ועל שולחנות תצוגה פרושים יפה כל 3,000 ומשהו הפריטים שהוציאה קיס. הדיסקים והדי.וי.דיז, אבל גם דובי קיס חמודים, גיטרות, מחשבים, כרטיסי ויזה, מכונות בינגו וארון הקבורה עם הלוגו של הלהקה והפרצופים של חברי ההרכב. "הגיטריסט של להקת פנתרה ביקש להיקבר בו, ושלחנו במיוחד ארון למשפחה שלו. אני לא מתכוון להיקבר, לא בארון הזה ולא בהר הזיתים, אני רק רוצה שישרפו את הגופה שלי. זה מתאים לרוח של קיס". ויש גם בגדי תינוקות, כוסות, פלאפונים וקונדומים של הלהקה.

מה מיוחד בקונדומים?

"הפרצופים שלנו עליהם".

ומה עם איזה אלמנט מעניין נוסף?

"אין, אבל כשאתה מוציא אותם מהאריזה יש לבחורה על מה לדבר. אתה חייב להבין משהו: אף להקה לא מכרה כמו שאנחנו מכרנו".

חוץ מהביטלס, כמובן.

"אתה מדבר על מכירות אלבומים, אבל לא מזה אתה עושה את הכסף הגדול. מכל התעשייה סביב קיס, האביזרים, הפרסומות בטלוויזיה, הזכויות שאנחנו מוכרים, אנחנו עושים כסף כמו שהביטלס ואלביס עושים ביחד".

בגיל 61, כשהוא במצב שמור לגמרי אבל לא חנוט לחלוטין כמו רוב בני המחזור שלו ברדיוס בוורלי, סימונס מתנהל בלי עוזר אישי. מדבר אנגלית, אבל מדי פעם זורק מילה בעברית או בהונגרית. "החיים צריכים להיות פשוטים. יש לנו את הבית הזה, אבל יכול גם היה להיות לי צי של מטוסים אם הייתי רוצה, ואני מסתפק ברכב אחד משלי. אני לא צריך יותר. אתה רואה שאני לא עונד תכשיטים, ואני שונא שופינג. בכל פעם שאני נכנס לחנות והמוכרת שואלת אותי, 'איך אפשר לעזור לך, אדוני?', אני מתחיל להזיע".

סימונס מתלהב לגלות צילום של מגלשה בגן משחקים באוהיו עם הפרצוף של קיס. "אתה רואה, כזה אין לרולינג סטונס או לביטלס". זה גם מה שמחזיר אותו ל־1957, לעזיבה הגדולה. יום אחד הודיעה פלורה קליין לבנה שבקרוב ייאלץ להגיד שלום לחבריו שלמה, ז'קו וז'נט. נוסעים לארץ אחרת. טיסה ארוכה, בלי עצירות, בסוף נוחתים בניו־יורק. "מהרגע שהגענו לארה"ב קלטתי שקורה פה משהו קסום. מהדלות של ישראל הגענו לאחים של אמא שלי שהספיקו לעשות קצת כסף בארה"ב. לכל אחד מהם היה מקרר. לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה, מקרר בתוך בית – ועוד עם גלידה! וגזוז! ורוטב שוקולד! בישראל טעמתי פעם אחת גלידה, וגם את זה חלקתי עם חבר. מקרר ראיתי רק בצרכנייה. כשראיתי את הטלוויזיה בכלל נדהמתי, לקח להם ימים שלמים לשכנע אותי שאין שום איש אמיתי בתוך הקופסה המשונה".

מחקת לגמרי את חיים וייץ, המהגר הקטן והחלש, ובראת במקומו את ג'ין סימונס, יותר אמריקאי מאמריקאי ויותר קול מרובנו.

"בטח. זה לא יכול היה לעבוד אחרת. אף אחד לא היה רוצה לשמוע את השם הזה עם הח'. ואגב, תגיד לי, למה הכל אצלכם צריך להיות בח'? חומוס, טחינה, חמין. מה זה הדבר הזה? הלכתי לפי הרעיון של 'דרס בריטיש, ת'ינק יידיש'. אני לא רוצה שתחשבו עליי קודם כל כיהודי, גם אם אני כזה וגאה להיות כזה. אנחנו חיים בעולם נוצרי ומוסלמי, וזו הדרך לשרוד. גם שם מזימבבואה לא היה עובד. אם היו לי פאות, טלית וכיפה לא הייתי עושה סנט אחד מרוק. עברית בטח לא עובדת ברוק, חוץ מבישראל".

אחרי שנחתתם בניו־יורק אמא שלחה אותך לישיבה.

"כי לא הייתה לה ברירה. היא הלכה לעבוד בבית חרושת לכפתורים מבוקר ועד ערב, והייתה חייבת למצוא לי מוסד חינוכי שאוכל לבלות בו כמה שיותר שעות מדי יום. משבע בבוקר עד שבע בערב. הייתי חייב לעבוד, ובגיל עשר התחלתי לעבוד באטליז. עזרתי לקצב, שטפתי את השומן, עשיתי כל עבודה שחורה שצריך לעשות שם. שנתיים אחר כך התקדמתי לעבודה יותר נוחה בחלוקת עיתונים".

למה לא ביקרת בישראל מאז שהיגרתם?

"הייתי עסוק בלעשות כסף. ארה"ב הייתה מבחינתי לונה פארק שלא נגמר. ככל שאתה נשאר יותר באמריקה, אתה נהיה יותר עשיר. יש רק מקום אחד שבו אתה באמת יכול להגשים חלומות: זה לא רוסיה, זה לא צרפת, זה בדיוק פה. המקום בו שוורצנגר, איש עם שם מצחיק שעדיין יש לו מבטא, יכול להפוך למנהיג של הכלכלה החמישית או השישית בגודלה בעולם. ואני מדבר רק על קליפורניה, כן? אתה לא יכול להיות כזה גדול באוסטריה".

יכול להיות שלא ביקרת בישראל כי סימנת אותה כמקום שבו ננטשת ולא רצית לחטט בפצע?

"לא, לא, לא. אין לי תחושות רעות כלפי הילדות שלי בישראל. היינו עניים, אבל לא הרגשתי עני, כי כולם היו כאלה. לא ידעתי שיש אפשרות אחרת בכלל. אני הבנאדם עם הכי הרבה מזל בעולם. אני מחכה מאוד להגיע לישראל. הייתי עסוק בלטפס עד אחרון ההרים".

יש סיכוי שסגירת המעגל האמיתית שלך עם ישראל תקרה רק כשתופיע עם קיס באיצטדיון העירוני בחיפה.

"הייתי שמח שזה יקרה, אבל כמעט אין סיכוי. אתם מוקפים במדינות שלא מחבבות אתכם ובים. אז הדרך היחידה להביא אליכם מגברים, ויש לנו הרבה כאלה, היא לשים אותם על מטוס גדול. זה כל כך יקר, שזה לא משתלם. גם כשלהקות מגיעות אליכם, זה בדרך כלל לא עם הציוד המלא שלהן, ולכן רוב ההופעות בישראל פשוט לא טובות".

סימונס תומך בישראל בכל הזדמנות. לפני כמה שבועות עלה לראיון ב־CNN והסביר שישראל חייבת להגן על עצמה בפני קיצונים מוסלמים. ב־2006 הקליט עם הלהקה שלו קליפ מיוחד לרון ויינרייך, חייל שנפצע בלבנון והפך למשותק. "החיים מזכירים לי כל פעם מחדש שאני יהודי ושישראל חייבת להתקיים. השואה היא לא שיעור היסטוריה, היא קרתה רק ארבע שנים לפני שנולדתי. אני לא אוהב את המדיניות החשדנית של אובמה כלפי ישראל, ובכלל אני רוצה להחזיר לעצמי את ההצבעה שלי עבורו בבחירות. רציתי להיות חלק מההיסטוריה, לתקן עוולה שנמשכה שנים, אבל לצערי התברר שהאיש לא יודע לנהל. הוא מחלק כסף לאנשים במקום לדאוג להם למשרות והורס את כלכלת ארה"ב".

סימונס וטוויד ב"מתחת לאיפור"

השבוע הופיעו קיס בפני 80 אלף איש באיצטדיון ביוסטון. יומיים אחר כך דילגו להופעה בסדר גודל דומה בפלורידה. על הבמה זה עדיין דם, אש ותמרות רוקנרול. קיס הם קרקס רוק שאף להקה כבר לא תוכל להיות. הם גם להקה וגם קריקטורה באותו זמן, והם גאים בזה. "אנחנו לא הלהקה הכי טובה בעולם, אבל אף אחד לא עשה את מה שעשינו. אפילו ליידי גאגא הושפעה מאיתנו". סימונס מחייך כשהוא מוצא במחשב תמונה שלו עם גאגא. נשיקה, כולל לשון וכל זה. "היא מבינה את המיניות שלה, היא חכמה, ובעיקר נולדה בזמן הנכון, כשמדונה בת יותר מ־50. אם שתיהן היו בנות 20 כרגע, מדונה הייתה לוקחת בוודאות. מדונה מוכשרת יותר, מופיעה טוב יותר, אבל נכון לעכשיו - ליידי גאגא מנצחת".

עם שק התובנות הזה עלה סימונס כאפשרות להחליף את סיימון קאוול ב'אמריקן איידול', אבל בסופו של דבר קיבלנו את סטיבן טיילר מאירוסמית. "סטיבן הוא בחירה טובה מאוד, הוא הדבר הכי טוב בתוכנית. אני לא שם בגלל סיבה אחת בלבד - הם הציעו לי מעט מדי כסף. זה לא שהם הציעו מעט כסף, אבל זה לא היה משתלם כדי שאוותר על כל כך הרבה דברים לטובת התוכנית".

במקביל להופעות עם קיס, סימונס מסתובב ברחבי ארה"ב ומעניק הרצאות לאנשי עסקים תמורת תשלום לא פעוט. קבלת החלטות, פיתוח עסקי, מנהיגות. הוא ממשיך לתכנן עסקים נוספים, ומציג בפניי הדמיה מרשימה של הביזנס הבא: רשת מבשלות בירה. הסניף הראשון ייפתח בנמל התעופה בלוס־אנג'לס בעוד ארבעה חודשים.

סימונס עצמו, אגב, לא נוגע באלכוהול ולא עושה סמים. כלום, גם לא איזו שאכטה קטנה. "זה אולי לא מסתדר עם התדמית הרוקיסטית, אבל זה משהו שאף פעם לא עניין אותי ולא הרגשתי שאני זקוק לו. אני מקווה שיום אחד עוד אהיה מלך העולם ואכניס לכלא את כל סוחרי הסמים. זו צרה צרורה, הכרתי מספיק אנשים שהיו מספיק טיפשים כדי למות מזה".

כשאנחנו מסתובבים בין החדרים בבית, אני תוהה איפה כל תמונות הפולארויד. סימונס סיפר בעבר בראיונות שהוא נהג לצלם את הנשים שהיו איתו: קרוב ל־5,000, והספירה לא כוללת כאלה שהיה לו איתן מין אוראלי בלבד, אבל כן כוללת לילות ובקרים עם אם ובת, למשל. "האמא פתאום הצטרפה אלינו, וזה היה טבעי לחלוטין. הייתה שם הרמוניה מעניינת".

הפעם הראשונה שלו הייתה בגיל 13, כמה חודשים אחרי הבר מצווה. "זה קרה כשהייתי מחלק עיתונים. היא הייתה נשואה, מבוגרת ממני באיזה עשר שנים. אני לא זוכר אם זה היה טוב או רע, אני רק זוכר שהייתי מאוד מבוהל. פחדתי שבעלה יגלה ויעשה לי משהו. ברחתי משם אחרי שזה נגמר. כמה ימים אחר כך סיפרתי מה קרה לחברה טובה שלי. השבעתי אותה שזה סוד. כמובן שמיד אחרי זה כבר כל התלמידים ידעו מה קרה, וזה הפך אותי למאוד פופולרי. שנה אחר כך כבר היה הסקס השני שלי עם בחורה קתולית, שביקשה ממני עזרה בשיעורי בית ועם הכביסה. אז עזרתי לה, כמובן".

ד"ר פמלה קונולי, פסיכולוגית הסלבס, טוענת שהחוויה המינית הראשונה שלך הייתה למעשה אונס, ושבגלל זה ניסית לתקן את הטראומה ההיא שוב ושוב.

"איזה שטויות. אם זה אונס, אז גברים רוצים להיאנס. אתה לא יכול לאלץ גבר לעשות סקס. הלו, הבר מצווה שלך אומר שאתה כבר גבר, לא? כל העניין מסתכם בזה שאני גבר, זה הכל. מימשתי את מה שכל הגברים רוצים".

למה, בעצם, צילמת את הנשים?

"עשיתי את זה כמו תייר שמצלם. רציתי לזכור. כשאתה נוסע ברכבת, אתה יכול לזכור את העץ שראית בצידי הדרך לפני כמה דקות? אני מניח שלא. אז זה אותו דבר. אני לא רוצה לשכוח".

ואתה זוכר בכלל משהו מכל זה?

"בדרך כלל לא. מה לעשות, היו יותר מדי".

ומה עם תחושות?

"לא היו תחושות. זו הרי לא אהבה. זה כמו ההבדל בין ארוחה טובה לעוגה. אתה יודע שזה לא ממש מומלץ בשבילך, מכל בחינה שהיא, אבל זה עושה לך טוב באותו רגע. לא רציתי ילדים, לא רציתי זוגיות. רציתי רק להצליח הכי בענק שיכול להיות. כל דבר כזה – אישה, חברה, ילדים - נראו לי כמו מעצור בפני ההצלחה שלי. כל מה שרציתי זה להיות חופשי. אז היו לי עוד ועוד נשים".

וכמה זה יוצא בסך הכל? בכתבות מסוימות התפרסם שזה 4,600 נשים, באחרות 4,800.

"זה 4,800, פלוס־מינוס 100".

עם כמה בחורות ישראליות היית?

"אתה יודע מה? היו לי 700־800 גרמניות, אבל אף פעם לא הייתי עם ישראלית. נו, זה בסדר, אני עדיין צעיר".

 "לליידי גאגא יש מזל שמדונה בת 50". קיס וגאגא מפגינים אינטימיות

בשנות ה־80, אחרי זוגיות מתוקשרת מדי עם שר ומעבר לדיאנה רוס, פגש סימונס את שאנון טוויד, כוכבת פלייבוי וסטארית סרטים משובחים, ביניהם 'סקס קטלני' ו'אישה נקמנית'. "יש לנו רקע דומה. לשנינו יש אמהות חזקות. היא נגד סמים ואלכוהול. חוץ מזה, היא לוהטת".

הם כבר כמעט 28 שנים ביחד, היא בת 54, מעולם לא התחתנו. "אני לא מאמין בחתונה, זה מיותר. אתה מתחייב שם על דבר שאתה לא מסוגל למלא. אבל אני עדיין בשוק מזה שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד. זה מדהים, אף פעם לא נמאס לי ממנה. הדרך הכי טובה לגרום לחמור להתקדם זה לקחת חכה, לחבר אליה גזר, לשים את הגזר קרוב לפנים שלו, אבל אף פעם לא לתת לו לנגוס. הגזר, במקרה הזה, הוא מסתורין. אישה תמיד צריכה להשאיר מקום למסתורין, וזה מה ששאנון עושה כל כך טוב".

למה היא ולא שר או דיאנה?

"ראיתי את דיאנה לפני שבוע. מקסימה. תשמע, כשזה אמיתי, זה קורה עד הסוף. שאנון מושלמת. היא לא עושה את הבולשיט של נשים אחרות, נותנת לי לחיות את החיים שלי וככה אני רוצה להיות איתה עוד ועוד. להיות חופשי זו המתנה הכי גדולה. אני לא רוצה אישור מאף אחד כדי לעשות דברים, ואני מרגיש לגמרי חופשי עם שאנון. היא לא שואלת אותי מאיפה אני בא ולאן אני הולך".

ולאן אתה הולך באמת?

"לאן שאני פאקינג רוצה ללכת. יש רק אישה אחת שרשאית לשאול אותי לאן אני הולך. זו האישה שילדה אותי, ואני קורא לה אמא. אמא נתנה לי חיים - זה נראה לי סחר חליפין הוגן".

אחרי כל השנים גילית משהו שהפתיע אותך לגבי נשים?

"כן, זה שהן לא משתנות. הן יודעות את האמת על גברים, והן מסרבות להודות בזה. בגלל זה כל מגזיני הנשים מפרסמים כל מיני כתבות בסגנון 'עשרה דברים שיגרמו לגבר שלך לרצות אותך יותר'. אתה יודע מה הכתבה הכי קצרה בעולם? היא נקראת: 'מה גברים רוצים לגלות עלינו, הנשים?'. המאמר עם הכותרת הארוכה הזו כולל רק מילה אחת: כלום. אנחנו לא סקרנים בכלל. תעזבו אותנו בשקט, זה כל מה שאנחנו רוצים".

עד כמה סקס חשוב בזוגיות?

"הכי חשוב".

הכי?

"הכי־הכי. ללא ספק. כי אנחנו גברים. נקודה".

גם אחרי 38 שנים עם קיס, יש תור של גרופיז שמחכות לכם בסוף ההופעה.

"והן עדיין בנות 19, פחות או יותר, כמו בימים ההם בסבנטיז. שום דבר לא השתנה. כל עוד יש כוח וגברים - יהיו נשים שיאהבו את זה. הן יכולות להיות בנות 20 ומשהו או בנות 70 ומשהו. ואגב, אין לי טעם ספציפי בנשים ואין לי גבולות של גיל. כשהייתי בן 27 הייתי עם אישה בת 62, וזה היה פנטסטי. היא הייתה רעבה מאוד. זה היה מרגש. יצא לי לדבר לאחרונה עם סופיה לורן. היא בת 74, ואתה לא יכול לדעת את זה. איזה יופי קלאסי. אתה צריך לראות את ראקל וולש. היא בת 67 ונראית מדהים".

ומה הפתרון שלך לעובדה שאתה חי עם אישה אחת, אבל חושק כמעט בכל אישה מסביב?

"זו הבעיה של כל אחד. גבר, גם אם הוא בן 80 ומשהו, יתלהב מבחורה יפה. אתה תהיה מצונתר, עם שני מקלות הליכה וזונדה תקועה לך בגוף, ואתה תתלהב מהאחות היפה שמטפלת בך. זה עניין מדעי. הבעיה היא שאין לנו מספיק דם בגוף לשני ראשים".

אז מה עושים?

"ברית מילה שנייה. צריך לקחת סכין ולחתוך".