קרבות במשכן כבד
זה היה שבוע של עימותים ראש בראש נתניהו ניסה למתג את בנט כ"יקיר השמאל" בעזרת הודעות חריפות שבניסוחן היה מעורב קבלן הביצוע: הבן יאיר גילה גמליאל, פעם הח"כית הקולנית של הליכוד, הפכה ליקירת מתוני המפלגה בזכות המתקפה על מירי רגב ואחרי הכסאח בין הרצוג ויחימוביץ', במפלגת העבודה מאמינים שהיו"ר עדיין שוקל להצטרף לממשלה אבל בתוך כל המהומות הזוגיות נולד גם צמד־חמד: אורן חזן והצל
איילת שקד נחשבת לשרה נינוחה ושקטה. מספר הפעמים שהיא נוהגת להתבטא או להגיב במהלך ישיבות הממשלה שואף לאפס. אבל במהלך הישיבה האחרונה, בעיצומו של הדיון על תאגיד השידור הציבורי, נשרף לה הפיוז. "תפסיקו להתבכיין, תפסיקו לקטר ותתחילו לעבוד", צעקה שרת המשפטים על חבריה מהליכוד. "אם אתם רוצים להרוג את התאגיד, תגידו". מאוחר יותר, במהלך ההפסקה, הסבירה כי כבר לא הייתה יכולה להבליג על הקמפיין שבו פתחו ראש הממשלה ומקורביו. "נמאס לי", אמרה בשיחות שונות. "הכל אצלם שקרים, הכל זחיחות. בדרך כלל אני שותקת כמו דג בישיבות הממשלה, אבל יש גבול".
נדמה שבכל ימיה של הממשלה הנוכחית לא התקיימה ישיבה כל כך דרמטית ורוויית יצרים: לא על מגיפת תאונות הדרכים, לא על יוקר המחיה, לא על גל הטרור, גם לא על עניינים מדיניים. כל האמוציות, התככים והשנאות של חבריה התנקזו לדיון אחד סוער בנושא התקשורת. "זה היה גן ילדים", אמר אחד השרים. "גלעד נגד ביבי, אופיר נגד איילת, איילת נגד אופיר וביבי, בנט נגד ביבי, ואריה דרעי נגד הדרת חרדים בתאגיד". גם השר ישראל כץ, שעבר כמה ישיבות ממשלה בחייו, הודה: "בכל שנותיי לא ראיתי דבר כזה".
לרגעים היה נדמה כאילו תאגיד השידור הוא הנושא היחיד שמטריד את אזרחי המדינה. כאילו נגמרו הבעיות. מבחינת נתניהו, זה אולי המצב. סוגיית השליטה על התקשורת הישראלית היא עבורו נדבך מהותי במאבק הישרדותו הפוליטי. "זה אחד הדברים ההזויים שהיו כאן", אומר בכיר בקואליציה. "ראש הממשלה תוקף את התאגיד, כאילו שהגוף הזה הוקם על ידי חיים רמון או זהבה גלאון. הוא בונה על הזיכרון הקצר של הציבור. אבל מי שסגר את רשות השידור והקים את התאגיד הם נתניהו, ארדן ואקוניס. עכשיו מנסים להדביק לו תדמית של גוף שמאלני כדי למצוא צידוק לסגור אותו ולהעניק לנתניהו שליטה".
לא פחות משראש הממשלה נלחם בתאגיד, הוא נאבק בתקופה האחרונה בבנט. בשיחות עם בכירים בליכוד ובקואליציה טוען נתניהו, מבלי שיש לתיאוריה הזו עדויות בשטח, כי יו"ר הבית היהודי חבר למפלגות האופוזיציה כדי להפיל אותו. "אני אהפוך את בנט ליקיר השמאל", איים ראש הממשלה בפני אחד משותפיו בקואליציה.
הנרטיב הזה חזר על עצמו גם בהמשך. ביום ראשון בערב, לאחר שהדי הפיצוצים בישיבת הממשלה לא שככו, פירסם דובר הליכוד יונתן אוריך הודעה חריפה נגד שני השרים הבכירים של הבית היהודי. "בנט ושקד הפכו להיות יקירי השמאל", נאמר שם, בבחירת מילים זהה לזו של ראש הממשלה. על פי גורמים בבית היהודי ובליכוד, מאחורי ההודעות האלו עומד יאיר נתניהו, חברו של אוריך, שעובד מאחורי הקלעים כקבלן ביצוע - תקשורתי בעיקר - נגד יריביו הפוליטיים של אביו. "הכל מתואם ומאושר עם ביבי", אומר גורם פוליטי על מעורבות הבן.
בכיר בליכוד טוען שהקרב הזה הדדי, ששר החינוך ושרת המשפטים "מתעמרים" בראש הממשלה. לדבריו, בנט מחזיק בסקרים מפרגנים שהוזמנו על ידי מפלגה אחרת, הצופים למפלגתו 14–15 מנדטים ומגבירים את ביטחונו העצמי. יו"ר הבית היהודי, הוא מסביר, מעריך כי הרצוג לא יצטרף לממשלה ומאמין שלנתניהו אין שום אלטרנטיבה מלבדו. שואלים כולם: מה שורש הקרב הפוליטי והאישי המחודש בין השניים? מדינה פלסטינית? הקפאת הבנייה בירושלים? זה רחוק משם. נתניהו מתמודד בימים אלה בשלוש חזיתות קשות, שלוש פרשות, כל אחת מהן היא תיק: חקירות המשטרה והפרסומים המביכים על תרומות, הזמנות וכספים; דו"ח מבקר המדינה על "צוק איתן", סוגיית המנהרות והדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית; וקרב השליטה על תאגיד השידור הציבורי. בשני הסעיפים האחרונים נתניהו רואה בבנט איש אופוזיציה לכל דבר, כזה שמאיים להפיל אותו. אז הכפפות הוסרו. משני הצדדים.
גורמים בבית היהודי טוענים כי הטקטיקה של בנט ושקד הייתה דווקא להרגיע ולא להיגרר לחילופי השמצות. הם מציינים כי רק אחרי ישיבת הממשלה וההודעה שלפיה הפכו ליקירי השמאל נפרצה חומת השתיקה, והבית היהודי החליט לפרסם הודעה שפוגעת בבטן הרכה של ראש הממשלה: "נתניהו ירה בנגמ"ש כשהצביע בעד ההתנתקות והריסת גוש קטיף, כששיחרר הכי הרבה מחבלים בתולדות המדינה, כשהקפיא בנייה, כשנכנע לחמאס וכשהכריז על הקמת פלסטין בבר־אילן".
בליכוד מיהרו להגיב להודעה, האשימו את בנט ב"שימור מורשתו של דרוויש בבית הספר של ילדי ישראל", וקבעו כי "הוא חופר מנהרות תחת השלטון". לא כולם במפלגת השלטון אהבו את הקו המיליטנטי של נתניהו־ג'וניור נגד האח בנט. שרים בליכוד מתחו עליו ביקורת, ואפילו יו"ר הקואליציה ח"כ דוד ביטן, שתקף השבוע בחריפות את שר החינוך, אמר כי "התגובה האחרונה הייתה בלתי ראויה".
אבל באותה נשימה ביטן גם קרא את הבית היהודי לסדר. "בנט מרגיש בכל הקדנציה שהוא נמצא במערכת בחירות. אנחנו לא מוכנים לריטואל הזה כל פעם מחדש. השיטה הזו לא יכולה להמשיך. הבית היהודי יהיה חייב להתיישר לצד הליכוד".
לא לרמה שלנו
המתח בין נתניהו לבנט לא היה היחיד שצף באותה ישיבת ממשלה. קשה להתעלם מהשיח שהתנהל בדיון גם בין שתי השרות הבכירות בליכוד: מירי רגב (מקום 5 ברשימה) וגילה גמליאל (מקום 11). אצלן הקרבות נפתחו בהקשר אחר, שונה אבל דומה: העברת האחריות על לשכת הפרסום הממשלתית ממשרד התקשורת של נתניהו למשרד התרבות והספורט של רגב, מתחת לאפם של השרים.
סדר היום של ישיבת הממשלה מחולק לחבריה ביום רביעי ומתעדכן בחמישי או במוצאי שבת. באופן מוזר, ההצבעה על העברת לפ"מ שובצה בסדר היום בדקה ה־90, כלומר בראשון בבוקר. מישהו חשב כנראה שהסוגיה הזאת כל כך סודית ודרמטית. "למה דברים כאלה מובאים לידיעתנו ברגע האחרון?" שאלה השרה גמליאל. "אנחנו לא יודעים בכלל על מה מדובר. זה נראה כמו ניסיון מחטף".
אחד השרים העיד, כי ברגע שגמליאל ביקרה את ההתנהלות הזו, נתניהו שלח קריצה לרגב. לאחר מכן השיב ראש הממשלה לגמליאל: "הדרישות שלך לגיטימיות, אבל לא בפורום הזה. זה לפורום שרינו". קצת מצחיק, כי פורום שרינו, שבו חברים שרי הליכוד, התכנס לפני ישיבת הממשלה ושם הם כלל לא עודכנו בנושא הזה.
בליכוד מספרים כי המחווה יוצאת הדופן של נתניהו לרגב היא פוליטית ואישית. רגב לא קיבלה שדרוג בסבב התיקים האחרון, בניגוד לשרים זאב אלקין וחיים כץ, ולכן הגיע לה פיצוי. בנוסף ללפ"מ העביר לה ראש הממשלה גם את האגף לקשרי תרבות ומדע במשרד החוץ, האחראי על יצוא התרבות הישראלית בעולם. כך, על הדרך, נתניהו ממשיך לקצץ ולפרק את משרד החוץ הישראלי בשיטת הסלמי, וספק אם השר הבא שיעמוד בראשו ימצא בו משהו חוץ מפירורים.
בפן האישי, שרת התרבות התקרבה מאוד לבני הזוג נתניהו בחודשים האחרונים. בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות רעיית ראש הממשלה שמרה עבורה כיסא לידה בטריבונה. ורגב? היא אירגנה בתוך שבועיים שני טקסים לציון 40 שנה למבצע אנטבה, שבו נהרג יוני נתניהו ז"ל, אחיו של ראש הממשלה - אחד באוגנדה והאחר בירושלים. שניהם נערכו בנוכחות אורחי הכבוד, בנימין ושרה נתניהו.
סיפור שדרוגה של שרת התרבות מוכיח שוב את מה שאומרים על ראש הממשלה בליכוד: הוא מזלזל בנאמניו ונלחץ מפני מתנגדיו. רק לפני הבחירות האחרונות נשאלה רגב מה יקרה אם ראש הממשלה לא ימנה אותה לשרה. "אני אעשה לו הפיכה", השיבה, "זה לא יעבור בשקט". גמליאל, לעומתה, שמרה לכל אורך הדרך על יחסים טובים עם נתניהו, הייתה נאמנה לו. "עכשיו המסכסך הלאומי הבין שגמליאל הפסיקה להגן עליו, אז הוא אימץ את מירי", סיכם אחד השרים.
גמליאל התחילה את הקריירה הפוליטית שלה בממשלת שרון דווקא כח"כית קולנית ומרדנית. הייתה יותר קרובה במהותה למודל של רגב מאשר לעצמה כיום. היא נפלטה מהכנסת אחרי קדנציה אחת בגלל דפוס ההתנהגות שאז עוד נתפס כמאוס בעיני מתפקדי הליכוד, וחזרה לכנסת גמליאל אחרת לגמרי: ממלכתית ומתונה. יום לאחר האמירה הבעייתית של רגב, לפיה "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", המשיכה השרה לשוויון חברתי בקו נגדה. דבריה, כי אמירתה של שרת התרבות "גובלת בפשיזם ומזכירה משטרים חשוכים", נפלו על אוזניהם הכרויות של בכירים לשעבר בליכוד, כמו דן מרידור, לימור לבנת ומשה (בוגי) יעלון, שכתב: "השרה גילה גמליאל מוכיחה אומץ פוליטי וציבורי מהו ומהווה אלומת אור באפלה".
האם הקו החריג והלעומתי של גמליאל יגרום לה לנזק פוליטי בליכוד? מקורביה בטוחים שלא. "מחנה השפויים והמתונים בליכוד מצטמצם אבל עדיין קיים, והיא יודעת שבמחוזות האלה של המפלגה יש לה מקום", אמרו.
אצל רגב טוענים שגמליאל בסך הכל מנסה לעשות כותרות על גבה, ובתגובה קיבלו החלטה להתעלם ממנה. "זה בכלל לא לרמה שלנו", אומרים בסביבת שרת התרבות. "עם כל הכבוד, מעמדה של מירי רגב הרבה יותר גבוה משל גמליאל. לא ניתן לה את התענוג לעשות קמפיין על גבה".
הילד הדחוי של הכיתה
עם כל הכבוד למשברים בקואליציה, גם מפלגת העבודה תרמה השבוע את חלקה לעימותים הקולניים. בכיר במפלגה הודה השבוע כי כל המועמדים - למעט אולי אראל מרגלית - שמחו על דחיית הפריימריז בשנה בוועידת הבוז של בוז'י. המאבק בין היו"ר הרצוג לח"כ שלי יחימוביץ', הסביר, לא היה על מועד הבחירות המקדימות, אלא נועד להראות מי הבוס.
הרצוג משוכנע כי מי שעמד מאחורי קבוצת הפעילים שקראו לו "בוז'י הביתה" היא קודמתו בראשות העבודה, והודיע כי יסלק אותם מהמפלגה. "תם עידן של אלימות, תם העידן של שיח ברוטלי אצלנו בבית", אמר לאחר ניצחונו. "מי שזו דרכו, שיחפש מהיום בית אחר". יחימוביץ' טענה בעקבות כך כי היו"ר פועל בדרך אנטי־דמוקרטית. "איומיו לסילוק חברי מפלגה מחפירים, והבכי והנהי על קריאות הבוז שספג הם כל דבר חוץ ממנהיגות", אמרה.
נתניהו, מצידו, הכריז השבוע בפני תא הכתבים המדיניים כי הוא עדיין מחכה להרצוג. בכיר בעבודה טוען כי התסריט הזה אינו מופרך. "כל הסימנים מראים שהמפלגה בדרך לממשלה. לבוז'י אין סיכוי לשרוד פוליטית בלי הצטרפות לקואליציה וקבלת תיק החוץ. אין לו תקומה באופוזיציה".
ביום הזיכרון שנערך שלשום בכנסת לזאב ז'בוטינסקי הרצוג דווקא נשא נאום חוצב להבות נגד נתניהו. מקורביו טוענים כי הוא מבין שעליו לבנות ולשקם את המפלגה ולא להשתעשע ברעיון האחדות, שהוא הפנים שלא יצליח להוביל את העבודה לממשלה והחליט ללבוש מחדש את בגדי יו"ר האופוזיציה. "הפרק הזה מאחוריי", אמר עוד לפני כן על רעיון האחדות. הבעיה עם הרצוג היא שאף פעם הוא לא מוכן להתחייב.
אחרי הנאום, רוב הח"כים של המחנה הציוני קמו ולחצו את ידיו של היו"ר, חילקו לו מחמאות. רק שתי ח"כיות נשארו על כיסאותיהן: שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר.
בתוך כל קרבות הראש בראש השבוע, נולד גם צמד־חמד. עמיחי אתאלי חשף ב"ידיעות אחרונות" כי ה"צל" יואב אליאסי הצטרף לשורות תנועת הליכוד. השושבין של המהלך הוא הח"כ הסורר אורן חזן, שאמר ספק בציניות ספק ברצינות: "יש היום כמה ח"כים בליכוד שהייתי מעיף מהכנסת ומכניס במקומם את הצל".
חזן מרגיש בודד בסיעת הליכוד, אפילו מנודה, הילד הדחוי של הכיתה. לא פלא שבעזרת מהלכים כאלה הוא מחזיר לעצמו את הרלוונטיות, לשיטתו. הצל עצמו לא התבלבל ואמר ברגע מעמד ההצטרפות, "בא לי להקיא על הפוליטיקאים".
הצטרפותו של הראפר השנוי במחלוקת לשורות הליכוד הביכה את שרי המפלגה. אף אחד מהם לא העז להתבטא בנוגע למהלך שמטיל צל כבד על האגף השפוי והמתון בליכוד. "מי שיגיב יסתבך עם חזן או עם הפה ג'ורה של הצל", הסביר גורם בליכוד. מאחורי הקלעים, בקבוצת ווטסאפ פנימית, שר במפלגה הסכים לומר קצת יותר. "עדיין שמש בחוץ", אמר.
הח"כ היחיד בליכוד שהתבטא נגד "הצל" הוא בני בגין, שדרש למנוע את הצטרפותו. "אסור לנו לקבל אדם שנוהג בבריונות, מתפאר בה ומסית אחרים לנהוג באותו האופן", טען. וכמו שחזו במפלגה, הוא באמת חטף מיד. "מצחיק שבן־אדם כמו בגין מטיף לי מוסר", תקף הצל בתגובה. "נכון, הוא 'הבן של', אבל הבן שלו זורק אבנים על חיילים בבילעין והבת שלו התאסלמה". ¿
