שתף קטע נבחר

חמינאי נגד רוחאני: המאבק שעשוי לקבוע את עתיד איראן

מאחורי גל המחאה וההפגנות ברחובות טהרן עומד מאבק פנימי בתוך ההנהגה האיראנית. בצד אחד עומד המנהיג העליון שרוצה לשמר את המציאות הקיימת, בצד השני ניצב הנשיא ששואף להוביל את הרפובליקה האיסלאמית-שיעית לשלב הבא. באמצע, יש 82 מיליון תושבים - שרובם בסך הכל רוצים רווחה כלכלית

 

 

 

 

כשמתרחשות באיראן הפגנות עממיות, וזה לא אירוע נדיר במיוחד, עיקר העיסוק הישראלי קשור בהמשך קיום הרפובליקה האיסלאמית-שיעית. ראשית, חשוב להדגיש, ככל הנראה הרפובליקה האיסלאמית לא עומדת לקרוס בקרוב. איראן היא מדינה חזקה ויציבה וההפגנות שפרצו בשבוע האחרון קוראות ברובן לשיפור המצב – ולא להחלפתו של הממשל הקיים.

 

הנחת היסוד השכיחה בישראל, לפיה המשטר באיראן נמצא באופן תמידי על סף תהום מנותקת מהמציאות האסטרטגית. לרפובליקה האיסלאמית יש חולשות וקשיים רבים, אך בו בזמן היא גם מפגינה נחישות ותחכום בהתנהלותה המדינית. עם זאת, גל המחאה הנוכחי – במסגרתו נהרגו 21 בני אדם בשבוע האחרון – מציין שלב חשוב מאין כמותו בהתפתחותה. המאבק האמיתי שמתנהל מאחורי הקלעים הוא בכלל מאבק פנימי בתוך ההנהגה האיראנית.

 (צילום : EPA) (צילום : EPA)
(צילום : EPA)

 (צילום : AFP) (צילום : AFP)
(צילום : AFP)

 (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
(צילום: רויטרס)

 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

בצד אחד של המאבק עומד המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ולצדו גורמים שרואים את עצמם נאמנים למהפכה האיסלאמית בגרסתה הבלתי מתפשרת. מבחינתם, משמעות המושג 'מהפכה' היא אכיפה חד-משמעית של ערכים ברורים ומוחלטים, בהם התנגדות למערב, הבטחת עליונותו של הממסד הדתי במדינה ושמירה על מוסר ציבורי קשוח. עוצמתו הפוליטית והכלכלית של המחנה הזה – הכולל גם את משמרות המהפכה – תלוי באופן ניכר בשמירה על מעמדו הבכיר.

עלי חמינאי (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
עלי חמינאי(צילום: רויטרס)

בצד השני של המאבק עומד הנשיא הנבחר, חסן רוחאני, שסמכויותיו הביצועיות נמוכות בהשוואה לאלו של המנהיג העליון חמינאי. עם זאת, רוחאני שונה מהמנהיגים האיראנים שכיהנו בתפקיד מאז הקמת הרפובליקה. במקום להיות "רפורמיסט" או שמרן, מאז שהודיע על התמודדותו בבחירות בשנת 2013, רוחאני מנסה להקים דרך שלישית. בתור איראני נאמן הוא לא מעוניין בנפילתה של הרפובליקה או בהחלפת המשטר, אך הוא משוכנע שהפרשנות האמיתית של המהפכה האיסלאמית המתמדת – היא הצבת אלטרנטיבה לגישה הבלתי מתפשרת של חמינאי ותומכיו.

חסן רוחאני (צילום: AP) (צילום: AP)
חסן רוחאני(צילום: AP)

רוחאני רואה בעיני רוחו את איראן של 2018 כרפובליקה איסלאמית המזכירה את סין העכשווית. כלומר, מדינה שנאמנה לאידיאולוגיה ברורה שנשלטת על ידי קבוצת אליטות באופן לא דמוקרטי. עם זאת, הוא רואה את איראן כמדינה שפתוחה לעולם ושאזרחיה נהנים מחיי רווחה כלכלית – זאת כדי לאפשר להם לקדם בעצמם את מעמדם הכלכלי והחברתי. חשוב להדגיש שעבור רוחאני, "המודל הסיני" הוא איננו פשרה בדרך לחזון האידיאלי. הדרך השלישית שהוא מקדם רואה בהתקדמות של הרפובליקה האיסלאמית את מהות המהפכה של האייתוללה רוחוללה חומייני.

 (צילום: AFP) (צילום: AFP)
(צילום: AFP)

 (צילום: מתוך טוויטר) (צילום: מתוך טוויטר)
(צילום: מתוך טוויטר)

 (צילום: AP) (צילום: AP)
(צילום: AP)

השלב הראשון של המהפכה היה השלב האלים, שלווה גם במלחמה נגד עיראק. השלב השני, שהחל לאחר מותו של חומייני, היה שלב ההתבססות – במהלכו השתלטו גורמים שמרניים על מוקדי הכוח הביצועי במדינה. כשהאחרונים החלו לשעבד את משאבי המדינה לטובת קידום סדר יום אידיאולוגי - תמיכה בחיזבאללה, לדוגמא – השניאו את אותם גורמים על העם האיראני.

 

מתוך המשבר הזה נולדה הדרך השלישית של רוחאני. בזהירות ובתבונה הוא בנה את הקואליציה שלו ואף השכיל לצרף אליה דמויות בכירות משני צדדי המתרס באיראן. ולמרות התחזיות העגומות – הוא זכה לתמיכה ברחוב האיראני ונתפס כדמות שיכולה להצעיד קדימה את הרפובליקה האיסלאמית.

 

בגל ההפגנות הנוכחי במדינה נשמעו קריאות נגד "הדיקטטור", הלא הוא המנהיג העליון חמינאי, בין אלו נשמעו גם קולות בודדים שהקצינו וקראו למותו בגלוי. לעומת זאת, מעט מאוד קריאות נשמעו נגד הנשיא רוחאני או נאמניו.

 

פער משמעותי בין השניים נראה גם בתגובתם למחאה. בעוד המנהיג העליון חמינאי הגיב לכך בביטול והגדיר את ההפגנות כ"פרובוקציה של סוכנים זרים" – הנשיא רוחאני הבהיר שלאזרחים יש זכות לחירות תוך גינוי אירועי האלימות. הבידול בין שני המחנות, שקיים כבר תקופה ארוכה, מעולם לא היה בולט כל כך. גם אם הוא מנוסח בשפה מסועפת של ביורוקרטיה רשמית.

 

רוחאני ששואף להצעיד את הרפובליקה האיסלאמית לעבר השלב השלישי עשוי למצוא עצמו כמרוויח הגדול של גל המחאה הנוכחי. הוא אפילו יוכל להזהיר את המנהיג העליון שאם לא יאפשר לו לשנות את המערכת האיראנית מבפנים – גל מחאה נוסף של מאה עממית יעלים את הרפובליקה האיסלאמית. אם כי קשה להאמין שחמינאי יסכים שאפשרות כזו תתקיים במשמרת שלו.

 

נוסף לכך, בגל המחאה הנוכחי ממצב את עצמו רוחאני כמועמד הבולט לתפקיד המנהיג העליון הבא. לא צריך להגזים ולומר שהרפובליקה האיסלאמית תהפוך תחת הנהגתו למדינה מערבית, אך היא עשויה לעבור את השדרוג אליו חותר רוחאני – הרפובליקה האיסלאמית, גרסה 3.0.

 

ד"ר אורי גולדברג הוא מומחה לאיסלאם שיעי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ועמית בפורום לחשיבה אזורית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים