שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אלפא 147 - קצת אחרת
    ללא תיבה אוטומטית, אך עם מחיר ומראה מפתים, נחתה אצלנו ההבטחה הגדולה והחשובה ביותר של אלפא. יצאנו לבדוק איך היא מסתדרת עם אספלט ישראלי

    תאמינו לנו, במציאות היא הרבה יותר יפה מאשר בתמונות. הרבה יותר מפתה על אספלט שחור מאשר על הפרקט באולם התצוגה. בעמידה, האלפא הזו נראית בתנועה. בנסיעה היא פשוט ממריאה. כאילו אומרת "אותי, בניגוד לאחרות, תמשיכו לאהוב גם אחרי התנעה. ולמרות שהיבואן העמיד אותה לרשותנו ב"לבן לאפיסטי" ולא "אדום פרארי" (סליחה, אלפא) היא ממשיכה לפתות.
    פתאום אתה שם לב שמכוניות אופנתיות "של אתמול", כמו אודי, גולף, ואפילו פוקוס, נראות לפתע מעט חיוורות. ואם בכל זאת תפגין אטימות ויזואלית, ידאג קהל הסקרנים שהתאסף בכל עצירה להזכיר לך איך היא נראית וכמה תשומת לב היא מושכת.
    חיכיתי למפגש עם ה-147 זמן רב, כמעט 20 שנים. שני עשורים בהם התעקשה אלפא להציג מכונות עגמומיות כמו ה-33 או סתם בינוניות כמו ה-145, תוך שהיא בוחנת את סבלנות הקהל. אבל אחרי ההתלהבות הגדולה בעיתונות העולמית והמקומית, ורגע לפני ההתנעה, עבר בי בכל זאת פחד קל. אולי דווקא כאן, בגרסה המקומית ועל האספלט חם ועייף, היא תאכזב.
    לא במקרה בחרנו דווקא בגרסת ה-105 כ"ס הזולה משמעותית משאר האחיות. זו אחת היחידות מתחת לרף המאה אלף שקלים המתיימרות להציע חוויה ייחודית - קבוצה שתיים עם דם בעיניים. האמנם?

    הכיוון השונה

    בניגוד לגל העכשווי של קומפקטיות הסובלות מפיצול אישיות, תוך שהן חולמות בעצם להיות מיניוואן, בחרו אנשי אלפא בכיוון שונה לגמרי. במקום גבוה הם בחרו בנמוך, במקום גדול הם בחרו בקטן, במקום כבד בחרו בספורטיבי. כי ה-147, כך נראה, לא מעונינת למשוך אותך בגלל שיש בה מקום (ואין בה...), אלא שתחשוק בה בגלל הרגשות שהיא מעוררת. מבחינה מסוימת, היא מזכירה את שעשתה ב.מ.וו עם סדרה 3 - קטנה אבל נחשקת.
    העיצוב הכל-כך מיוחד של החרטום, עם סבכה ניצבת ונוסטלגית וכונסים אופקיים מתחת לפגוש, קונים אותך מיד. אפילו ה-156 נראית פתאום צנועה ואפרורית ליד ההצהרה הזו. אחר כך תלמד להעריך את הידית הבוהקת "כמו פעם", את הדלת האחורית הנסתרת ואת עיצוב האחוריים המזכיר מעט את ה-145, ועדיין הרבה יותר נאה.

    זולה אך לא בסיסית

    לקרוא למכונית המבחן "גרסה בסיסית", מעוות מעט את המציאות. גם בגרסה הזולה הזו ה-147 רחוקה מלהיות פשוטה. למען האמת, היא מהודרת ומפנקת אולי יותר מכל אחת אחרת בקטגוריה. עובדה זו בולטת כבר מהצצה ראשונה לתא הנוסעים המקורי.
    בזכות מדי מהירות וסל"ד השוכנים עמוק בתוך שתי מנהרות עגולות, החותנת לא תדע אף פעם באיזה מהירות אתה נוסע. אגב, גם אתה לא תמיד תדע, במיוחד אם תאמץ תנוחת נהיגה גבוהה. ואפרופו, המושבים נוחים למדי ותנוחת הנהיגה טובה (הראות לפנים טובה אך מוגבלת מאוד לאחור), אך מושב ארוך מדי יפריע לנמוכים שבינינו. בין המחוונים הגדולים שוכנים מד-דלק וחום, עם הכיתוב "בנזינה" ו"אקווה" שמצהיר, כמו כלל העיצוב: הפעם אלפא אינה מתביישת במוצא האיטלקי, אלא גאה בו.
    ומה שיפה בכל העסק הזה שהפעם הוא גם עובד. המקוריות המושכת אינה עולה - בינתיים לפחות - בחומרים מצקצקים ושבריריים. אין ספק בעובדה אחת, עוד לפני התנעה. זוהי האלפא האיכותית ביותר מבחינת שימוש בחומרים.
    אהבתם את ה-156 מבחינה זו? ה-147 עולה עליה משמעותית. תשומת הלב לפרטים טובה בהרבה מבעבר, המתגים והמנופים מעניקים תחושת איכות גבוהה, ואם תרצה יצפצפו בכל לחיצה. זה ממשיך עם מיתוג נאה ומואר, חיווי ברור למערכת המיזוג הרועשת קמעה ופתחי אוורור יעילים. ויש עוד כמו תא כפפות מהודר הנפתח באיטיות, תאורה למראות, או אפילו ידית פלסטית נעימה להזזת המושב. חוץ מזה, יש גם מערכת שמע (רדיו-טייפ) פוטוגנית, כמעט כמו מנשא הספלים שנשלף תחתיה.
    למעשה, החסרון הבולט והיחיד מבחינת אבזור הוא תפעול ידני לחלונות מאחור, הפוגם במכונית שנראית כך. ציניקנים מושבעים יאמרו כי האיטלקים הלכו קצת רחוק בנטייה לרטרו "כמו פעם"... מלבד זאת, כדאי לדעת כי הבטחות לחוד, אך בסופו של דבר אין כאן את רמת הטיב שבגולף (אותה סמנו באלפא כמורת דרך בתחום), אבל זו עדיין קפיצה מרשימה מתחתית הטבלה לצמרת. תא הנוסעים שלה הוא בהחלט מקום נעים להעביר בו את הזמן בפקקים, בעיקר אם אינך יושב מאחור. שם צפוף במקצת, בדיוק כמו בתא המטען (בו לא תשב כמובן) שהקריב מקום למתלים, ומסתפק בנפח סופר-מיני - 280 ליטר.

    נוסעת בעמידה

    כאמור, המראה הפוטוגני כל-כך של ה-147 גורם לה להיראות מהירה כברק, ובהחלט יוצר ציפיות. כי אחרי הצצה בחזית המרשימה, לא אכפת לך שהנייר מצהיר על 105 סוסים בלבד הרתומים לעגלה כלל-לא-קלילה - 1210 ק"ג.
    אפילו נתון תאוצה רשמי של 11.3 שניות אינו גורע מהציפיות כי "בטח הם פסימיים". ואז מגיע רגע האמת, והפתעות יש לכאן ולכאן. עובדה היא כי ה-147 1.6 ליטר בפירוש אינה יכולה להיות אלופת הרמזורים המקומית, גם אם המנוע הזה הוא אחד הנעימים בסביבה. ואולי לכן הוא מרים את רף הציפיות מעבר להגיוני: רגע אחרי שתתפעל מהפעולה המאוזנת ושקטה בסל"ד סרק, תגלה שיש לו צליל נעים, גם אם פחות מפתה מזה של ה-156. למעשה, הוא כל כך נעים ומהנה לאוזן, עד כי בכל רגע נראה לך שאתה עתיד לחזות בהתפרצות הווזוביו. לצערנו, בסופו של דבר שום הר געש אינו מתכונן להטריד את מנוחת הכפריים.
    יתרה מזאת, אלפא גם לא סייעו למנוע זה מבחינת יחסי ההעברה, ומכיוון שהוא הפחות ספורטיבי במבחר, בחרו באופן מפתיע ביחס סופי ארוך לעומת אחיו החזקים. זה בולט דווקא כאשר מדובר בהילוכים הנמוכים והחורים ביניהם. כך ביציאה מעמידה בראשון, כך בשני, ולעיתים אפילו בשלישי. ההתקדמות פשוט אינה מבריקה.
    לעומת זאת, הרחק מעבר למהירות חוקית ובהילוך רביעי, מתחילה האלפא לחגוג עד למהירות המרבית העומדת על 185 קמ"ש אמיתיים. רק אל תנסו את החמישי המשמש לא יותר משחקן סיוע לצורך חסכון בדלק. גם המצמד אינו מסביר כאן פנים, ומציג פעולה חדה מדי המפריעה לתחילת תנועה, בעיקר "תודות" למהלך מצערת ראשוני שאינו מגובה דיו בתגובת מנוע. חבל. אגב, יש לחמישי הזה גם יתרון אם אינכם מעונינים לתקוף דווקא את הכבישים החלקלקים של הרי ירושלים - 8.5 ק"מ לליטר הוא נתון סביר לגמרי.

    ההגה המהיר

    אך למרות שאין כאן מספיק כוח להעמיד את השלדה במבחן תמידי, עדיין כדאי לבחור עם ה-147 בדרך המתפתלת. על צמיגי פיירסטון לא רחבים במיוחד (185/65) ופושרים בהרבה מאלה בהם צוידה בעת ההשקה, אחיזת הכביש נאותה, אך לא יותר מכך.
    שם המשחק על-כן הוא בעיקר תגובות חדות להגה הסופר-מהיר. זהו אמנם אינו הגה מתקשר בדומה לזה בו צוידה ה-306 מנוחתה עדן, אך הוא עדיין מספק שפע אינפורמציה על מצב הצמיגים הקדמיים. תת-ההיגוי קיים במידה נכונה, וכך גם התגובות להרפיה מהמצערת המאפשרות לאף הנאה להדק קו. רק במקרים קיצוניים תזכה להחלקה קלה ופרוגרסיבית של האחוריים.
    ואולם להגה המהיר כל-כך יש מחיר: מי שרגיל להתעסק על כביש מהיר עם הפלאפון, רדיו או חבר(ה), עלול להיות מופתע - כי כל מגע קל מביא להפניה. אגב, בהתאם לעצבנות הקלה הזו, גם הבלמים משדרים תגובות היפר-אקטיביות כבר בלחיצה קלילה. מאידך, הם המשיכו להציע פעולה נאותה גם תחת עומס וחום כבד.
    נוחות הנסיעה לעומת זאת אינה מבריקה. ה-147 מסוגלת אמנם לתקל מהמורות קלות בעיר באופן סביר, אך כפי שזיהינו עוד בהשקה "ההיא", תנאים קשים יותר מעבירים אותה לתחום פחות מוצלח, ואף נוקשה באופן תמוה במקצת. ובניגוד לצפוי, מחוץ לעיר הנוחות אינה משתפרת. יש כאן שילוב לא-ממש-מוצלח של תנועה מוגבלת מדי במהלך ראשוני, יחד עם בעיית שיכוך קלה במהירות בולם גבוהה יותר. המשמעות היא כי העמסת אחד הקצוות במשקל עודף, כמו בעת בלימה חזקה או הפניית הגה נמרצת מדי, תגרום למתלה האחראי היסטריה מיותרת.

    המבחן הגדול

    כך או אחרת, המכונית המוצלחת הזו עומדת להציג מבחן קשה ליבואן. האם יצליח להתגבר על אכזבות העבר ולהביא את אלפא למקום הראוי? האם יעלה לא רק את רמת השיווק אלא גם (ובעיקר) את השירות. האם יצליח לחמוק מתקלות ילדות של הקומפקטית הזוהרת? ימים יגידו.
    כי כל-כך הרבה שנים חיכינו לאלפא כזו, שנראית טוב, שנוסעת טוב, ושלא תותיר כיסים ללא תוכן. ואחרי כל-כך הרבה אכזבות, אלפא אכן מצליחה לייצר סוף-סוף קומפקטית שתפתה את כ-ו-ל-ם. גם את מי שאינו בקיא במורשת אלפא. אז נכון שתאבי הביצועים עשויים (בצדק) להתאכזב קלות, אבל בסך הכל, ובהתחשב במחיר של 99,000 שקלים, קשה להתלונן.
    כי ה-147 מספקת בסופו של דבר תמורה מצוינת, והיא כה ייחודית עד שקשה לחשוב על מתחרה אמיתית. למעשה, זה אולי יפתיע אתכם, אך היחידה שעולה בראש היא הפוקוס לבית פורד, בעיקר בזכות היותה מהנה לנהיגה. אבל מה לעשות והיא חסרה את השיק האיטלקי, והופכת במהירות שיא להמונית מדי. חוץ מזה, ראיתם פוקוס ידנית בארץ?
    יש אמנם מגרעות נוספות כמו מרחב מחיה מצומצם, אך החשובה שבהן עבור "עמישראל" היא ללא ספק היעדר תיבה אוטומטית. ועובדה זו, בכך אין ספק, תמנע מה-147 להפוך ללהיט מכירות אמיתי בארץ, גם אם היא מציעה יותר אווירה ומקוריות מכל המתחרות. אתם יודעים מה? בואו ונהייה אופטימיים, ונניח לפחות לרגע כי זה יגרום בכל זאת למספר "אוטומטיסטים" להמיר דתם. אנחנו חושבים שיעשו את הצעד הנכון, בדיוק כמו כל אחד שיבחר במכונית הייחודית הזו.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אלפא 147...
    יפה אמיתית...
    מכל כיוון
    השיפור בתא הנוסעים מרשים
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים