ראשון בקרב

למעלה מ-175 אלף חיילים פלשו לנורמנדי שבצרפת במלחמת העולם השנייה, במהלך שהוביל להכנעתה של גרמניה הנאצית. בפלישה השתתפו למעלה מ-5,300 ספינות, 50 אלף כלי רכב ו-11 אלף מטוסי קרב. תקציב של 120 מיליון דולר(!), 500 תפקידי דיבור (שחקנים שיש להם טקסט), כ-10 אלפים ניצבים ופירוטכניקה מפוארת יותר מזו של "להציל את טוראי ראיין" - עשו את "אחים לנשק" (הערוץ הראשון, יום ד' ה-24.10, 22.00) לסידרת הטלוויזיה היקרה ביותר בהיסטוריה. עשרה פרקים, שתקציבו של כל אחד מהם יספיק לכמה סרטי קולנוע ישראליים.
"אחים לנשק" היא הפקה משותפת של סטיבן שפילברג וטום הנקס, השניים שעשו את "טוראי ראיין". המעורבות של הנקס בסידרה הזאת גדולה מאוד. הוא גם אחד התסריטאים, ביים כמה פרקים, מופיע באחד מהם (כקצין בריטי) ושלח עוד נציג מהמשפחה: בנו, קולין, מופיע בפרק השמיני, בתפקיד חייל אמריקאי כמובן.
אין ספק ש"להציל את טוראי ראיין" הוליד את "אחים לנשק". כהכנה לתפקידו בסרט, הנקס קרא ספרים רבים על מלחמת העולם השנייה. אחד מהם היה BAND OF", "BROTHERS של סטיבן אמברוז - ספר על פלוגה 506 בדיוויזיה המוטסת ה-101, שעברה טירונות בג'ורג'יה וסיימה את המלחמה בכיבוש ברכטסגאדן, "קן הנשרים", מבצרו של היטלר בבוואריה. אמברוז שוחח עם עשרות מיוצאי הפלוגה, ביניהם שכן שלו, רב"ט וולטר גורדון, ועם ריצ'רד ווינטרס, מפקד היחידה. "הדבר שהרשים אותי יותר מכל היתה הקירבה שנוצרה ביניהם", אומר אמברוז, "והחברות הזאת קיימת ביניהם עד היום". בפלוגה היו כ-300 צנחנים. כמובן שאי אפשר היה לתת תפקידי דיבור לכל אחד מהם. בפועל, רק ל-22 מביניהם יש טקסט. שפילברג והנקס החליטו בכוונה לבחור בשחקנים שאינם דווקא כוכבים, פנים שעוד לא נשחקו בטלוויזיה או בקולנוע, כמו קירק אקוודו ("אוז") וסקוט גריימס ("שולחן לחמישה"). אבל יש גם מוכרים יותר, ומוכרים מאוד: דייוויד שווימר ("חברים") בתפקיד הרברט סובל ודוני וולברג כקארוור ליפטון. כיום דוני מוכר יותר כאחיו הגדול של מארק וולברג, אבל בתחילת שנות ה-90 הוא היה כוכב, כחבר בלהקת "הנערים החדשים בשיכון". וולברג פתח קריירה קולנועית, ושיחק בין השאר ב"כופר" עם מל גיבסון וב"החוש השישי" עם ברוס וויליס.
כמו ב"להציל את טוראי ראיין", גם הפעם עברו השחקנים "טירונות" קרבית. אומנם רק שבועיים, אבל בכל זאת טירונות, תחת פיקודו של קפטן המארינס בדימוס דייל דיי, שהיה היועץ של שפילברג באותו סרט ועבד גם עם אוליבר סטון ב"פלאטון". הנקס, הפעם, היה פטור מטירונות חוזרת... אבל לפני שהחלו האימונים ביקר את השחקנים, סיפר להם מה עבר עליו ב"טוראי ראיין" מה שהם עומדים לעבור, ועודד אותם שהמאמץ ישתלם להם, כי כך יצליחו לשחק בצורה משכנעת ואמינה. צריך "טירונות" כזאת? דייל דיי משוכנע שכן, ולאו דווקא ממניעים סאדיסטיים... "בעיני, שחקן שלא צעד מייל או שניים במדי צבא ובנעלי צבא, לעולם לא יצליח לשחק חייל, לא פיזית ולא מנטלית", הוא קובע. דיי לא עשה הנחות לשחקנים: השכמה בחמש בבוקר, בכל יום ריצה של לפחות שלושה מייל, תורנות מטבח ושירותים, אימונים בירי ומה שנקרא "חיילות". הם גם נדרשו לפנות זה לזה בשם הדמות אותה הם משחקים בסרט, ולא בשמם האמיתי. לדברי דייוויד שווימר, "זו היתה חוויה לימודית מדהימה". השחקן רון ליווינגסטון (קפטן ניקסון) מסכים. "אולי לא אכלתי הכי טוב בשבועיים האלה, אבל בטוח שעשיתי לי חברים לכל החיים".
הסידרה צולמה בעיקר באנגליה, החל באפריל 2000, כמעט שמונה חודשים, באחד החורפים הקשים ביותר שעברו עליה. שני צוותי צילום, בראשותם של רני אדפרסון וג'ואל רנסום, צילמו סימולטנית. ההנחיה היתה לתת לצילומים אווירה ומראה של סרט תיעודי שצולם ממש במלחמה. רוב סצינות הלחימה צולמו במצלמת יד, באותה טכניקה שבה השתמשו ב"להציל את טוראי ראיין".
אגב אנגליה: התקציב להפקה ניתן על ידי HBO ואולפני "פוקס המאה ה-20", כשה-BBC משתתף בסכום קטן יחסית, בתמורה לרכישת זכויות השידור באנגליה ב-5 מיליון ליש"ט. בדיעבד, נותרו הבריטים עם טעם רע בפה. כאשר פנו אליהם מ-HBO, ניתן להם להבין - טוענים מקורות ברשות השידור הבריטית - שלא יקופח חלקם של החיילים הבריטים בשיחרור אירופה. אבל לפי "אחים לנשק" נראה כאילו האמריקאים, הם ורק הם (עם כמה קנדים ובריטים סמליים), ניצחו את הנאצים. גם העובדה שרבים משחקני הסידרה הם בריטים לא הרגיעה את התיסכול, משום שהם מדברים במבטא אמריקאי... בסופו של דבר, הוחלט ש"אחים לנשק" תשודר ב-BBC2 עם שידור חוזר, בשעת לילה מאוחרת, בערוץ הראשון. אולי עכשיו, כאשר האמריקאים והבריטים שוב משתפים פעולה נגד הטאליבן, העצבים קצת נרגעו.