הנשיאות היתה בהישג ידם

לא אחת מלוות הבחירות לנשיאות המדינה מלוות בתככים, אינטרסים פוליטיים והסכמים חשאיים. לטובת אלה שלא זכו לאייש את הכיסא הכי רם של מדינת ישראל להלן סקירה קצרה של המפסידים הבולטים בהתמודדויות על תפקיד נשיא המדינה.

עד שנת 1978 נבחר נשיא המדינה ללא התמודדויות דרמטיות. לנשיא הראשון נבחר המדען חיים ויצמן. שר המשפטים דאז, פנחס ספיר, הוא שהציע את ויצמן לתפקיד. בן גוריון תמך במועמדותו, למרות חילוקי דעות עימו. ויצמן שהה בשליחות מדינית ושמע על היבחרו ברדיו. בהתמודדות מולו הפסיד פרופ` יוסף קלויזנר.

לאחר מות ויצמן נבחר לנשיא יצחק בן-צבי. לפני-כן הציע בן-גוריון את התפקיד לפרופ` אלברט אינשטיין, שסירב. מול בן-צבי התמודדו שר הדואר, ד"ר מרדכי נורוק, יצחק גרינבוים, מועמד מפ"ם, וח"כ פרץ ברנשטיין, מועמד הציונים הכלליים.

אחרי מותו של בן-צבי העלה בן-גוריון את שמו של זלמן שז"ר כמחליף, אך שז"ר עצמו הציע את משה שרת, שסירב. בסופו של דבר, התמודד שז"ר מול פרץ ברנשטיין, וזכה.

ב-1973 בחרה הכנסת בנשיא הרביעי, פרופ` אפרים קציר. גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, היתה בדעה כי בראש מדינת היהודים צריך לעמוד מדען בעל שם עולמי. אחרי ארבעה ערבים רצופים בהם התקשרה למלונו בארה"ב והפצירה בו להתמודד על התפקיד, נעתר קציר, שב ארצה, ונבחר ברוב קולות. מולו הפסיד בהתמודדות פרופ` אפרים אורבך.

בשנת 1978 הודיע נשיא המדינה דאז, אפרים קציר כי אינו מתכוון להתמודד לכהונה נוספת כנשיא המדינה. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין ביקש לנצל את "מומנטום המהפך" של בחירות 1977, כדי למנות נשיא ראשון ממוצא מזרחי. בגין הציע לתפקיד את פרופ` יצחק שווה – מדען דתי, אלמוני יחסית, שעסק במחקרים בטחוני בתחום הגרעין. בגין עצמו התוודע לשווה בשתי פגישות קצרות, והתרשם ממנו עמוקות. שווה, שהופתע מאוד מהצעתו של בגין, החליט לקבל את ההצעה, ואף פנה לרבנים הראשיים כדי שיעניקו לו את תמיכתם. בסופו של דבר, הפסיד שווה במירוץ בשל התנגדותם למינוי של ד"ש (השותפה הבכירה של הליכוד לקואליציה באותם ימים) והמפד"ל, לצד הסתייגותם של כמה מחברי הליכוד מהמועמדות. לנשיאה החמישי של ישראל נבחר יצחק נבון.

ב-1983 התמודד השופט העליון מנחם אלון מול מועמד העבודה, ח"כ חיים הרצוג. גם הפעם ביקש רה"מ דאז מנחם בגין את אלון להתמודד על הנשיאות. מועמדותו של אלון הוצעה בידי חנן פורת (אז ח"כ מטעם התחייה). את הבחירות הפנימיות בליכוד צלח אלון ללא קושי מיוחד. הוא הקפיד שלא להזדהות לצד פוליטי זה או אחר במהלך ההתמודדות, וסירב לנהל "קמפיין" לבחירתו. לזכותו של אלון עמדו נסיונו העשיר בעולם המשפט, והעובדה שהוסמך לרבנות ב"ישיבת חברון" הירושלמית. בספירת הקולות התברר, כי אלון הפסיד למועמד העבודה הרצוג, על חודו של קול. בעקבות ההפסד שב אלון לכס המשפט.

ב-1993 נבחר דב שילנסקי כמועמד הליכוד לתפקיד נשיא המדינה. עד אז מילא שילנסקי שורה של תפקידים, ביניהם ח"כ, סגן יו"ר הכנסת, ויו"ר הכנסת. שילנסקי נבחר למרות מחאתם של ח"כים בתוך הליכוד, שהעדיפו להעמיד לבחירה מועמד שאינו מזוהה פוליטית.

שילנסקי נכנס למירוץ סמוך מאוד למועד הבחירות עצמו, הצליח להשיג את תמיכתם של 53 ח"כי האופוזיציה, וקיווה מאוד להגיע לרוב המתאים בעזרת ח"כי ש"ס. הוא אפילו הצליח לשכנע את הרב עובדיה יוסף להסיר את התמיכה הגלויה של המפלגה בוויצמן עד לכניסתו למירוץ. גם הרב כדורי הביע את תמיכתו בו, ואפילו נתן קמע.

היה זה ההסכם שעשתה מפלגת העבודה עם ש"ס סמוך להתמודדות, שסתם את הגולל על מועמדתו של שילנסקי. לפי ההסכם, התחייבה ש"ס לתמוך במועמדותו של ויצמן לנשיאות, ובתמורה, תתמוך העבודה במינויו של הרב בקשי-דורון לתפקיד הרב הראשי הספרדי. שילנסקי לא ויתר, והמשיך בהתמודדות, בתקווה שמספר ח"כים בעבודה "יערקו" ויבחרו בו.

הוא התבדה. כשנספרו הקולות בפעם הראשונה התגלה כי מניינם עומד על 55 לשילנסקי, 68 לוויצמן, וקול נמנע אחד (בסך הכל 124 ח"כים). בעקבות זאת נתבקשה הכנסת לערוך הצבעה חוזרת. בהצבעה הזו נספרו 66 ח"כים שתמכו בוויצמן, 55 שתמכו בשילנסקי וח"כ אחד נמנע.

ב-1998 התמודד שאול עמור מול הנשיא המכהן, עזר ויצמן, שביקש להיבחר לכהונה שנייה. עמור החל את דרכו הפוליטית במפלגת העבודה, והיה סגן ראש עיריית כרמיאל. ב-78` נבחר לראשות עיריית מגדל העמק ברשימה עצמאית והצטרף לליכוד. עד להתמודדות לנשיאות כיהן כח"כ משך עשר שנים, והיה פעיל כראש הלובי החברתי בכנסת. אל ההתמודדות הגיע בעקבות הבטחות רבות של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, למנותו כשר בממשלה. הבטחות אלה הופרו פעם אחר פעם, ונתניהו, שביקש לפצות את עמור, הזמינו להתמודד על הנשיאות, תוך הבטחה לסייע במינויו. במהלך זה קיווה נתניהו גם להפסיק את מעורבותו של הנשיא ויצמן בנושאים המדיניים.

עמור עצמו ניסה לשוות להתמודדות אופי עדתי. סיסמתו היתה "הנשיא הראשון מישראל השנייה". עם ספירת הקולות התברר, כי 49 ח"כים בלבד תמכו בעמור, לעומת 63 שתמכו בוויצמן. סמוך להפסד בהתמודדות מול ויצמן נאלץ עמור לוותר גם על תפקידו כראש עיריית מגדל העמק, בעקבות חוק, שאסר כפל תפקידים בשירות הציבורי. בסופו של דבר נאלץ עמור להסתפק במשרת שגריר ישראל בבריסל, אותה הוא ממלא עד היום.

בעוד כחודש וחצי צפוי להיבחר נשיאה השמיני של ישראל. עד כה היו כל הנשיאים, להוציא את הנשיא הראשון ויצמן, מועמדי מפא"י או מפלגת העבודה. בכל מערכות הבחירות האחרונות לתפקיד הנשיא שבים ועולים הנושאים העדתיים-דתיים, שלא אחת גם מכריעים את המערכה מאחורי הקלעים. השאלה הגדולה הפעם תהיה האם יצליח משה קצב, מועמד הליכוד לנשיאות, לשבור את מעגל ההפסדים של הליכוד?