עכשיו אתם יודעים

איזה מזל שבדיוק לפני יומיים יצאו תלמידי בתי-הספר ברפיח לחופשת סמסטר בת שבועיים! כך התפנו הכיתות, והן מאכלסות כרגע מאות פליטים – מרביתם פליטים מדור שני, מיעוטם פליטים בפעם השנייה. כתוצאה מפעולות ההריסה האחרונות של צה"ל הפכו 750 איש לחסרי בית. כ-550 מתוכם ילדים ובני-נוער. את רכושם הדל נאלצו להפקיר לזרועות הבולדוזרים, שהחלו לפצפץ את בתיהם ללא אזהרה מוקדמת, ללא שהות. לא הייתה להם כל אפשרות לצרור אפילו שקית קטנה עם חפצים חיוניים.
זו לא הפעם הראשונה שבה מבצעים כוחות צה"ל פשעים כאלה ברפיח. צריך לזכור שרוב ההתנחלויות ברצועת עזה מרוכזות בדרומה, ולכן הכיבוש פוגע באזור זה באופן חמור במיוחד. מאז אוקטובר 2000 הרס צה"ל לחלוטין כ-250 בתים ברפיח לבדה. ברוב המקרים ההרס כלל את כל תכולת הבית. בסך הכל התגוררו בבתים אלה 4,400 איש. בנוסף, ניזוקו עוד 320 בתים, הושמדו 1,749 דונם של גידולים חקלאיים, ונהרסו 3 בארות ראשיות. בעקבות פעולות אלה נותרו 192 משפחות (כ-1,700 איש) ללא מקור הכנסתן העיקרי. אחוז האבטלה בדרום הרצועה עומד כרגע על יותר מ-60%.
"תעאיוש – שותפות ערבית יהודית" פתחה כבר לפני כחודשיים במבצע איסוף תרומות למען המשפחות ברפיח שביתן נהרס. אנשים פרטיים, קבוצות וקהילות, מהארץ ומחו"ל, נרתמו למאמץ, וכך נאספו עד עתה כ-45,000 שקל, ועוד היד נטויה. את הכסף אנחנו מעבירים לידי פעיל זכויות אדם המתגורר ברפיח, והוא מחלק אותו למשפחות. מבחינתנו, מדובר באקט פוליטי-הומניטרי, שמבטא את ההזדהות והסולידריות שאנו חשים עם בני העם הפלסטיני, החיים תחת הכיבוש הישראלי הדורסני. מבחינת המשפחות, מדובר לא רק בעזרה הנחוצה כשלעצמה, אלא גם בעידוד שהן שואבות מקיומם של "ישראלים אחרים", לדבריהן.
אבל בכך אין די. פשעים מתבצעים מול עיני כולנו. מדיניות ההרס של ממשלת שרון-פרס-בן אליעזר, פשעי המלחמה של מופז ויעלון - כל אלה מונעים על-ידי קו מנחה אחד: פניה של ישראל אינם לשלום, אלא לרמיסה (או מה שנהוג לכנות בשפה נקייה "הפתרון הצבאי"). העובדה שאיננו שומעים צווחה מתמשכת של מחאה, שכל אופוזיציה של ממש לא קמה על-מנת לסלק את הרשע הזה, מעידה על קהות החושים העמוקה בה שרויה החברה הישראלית. האם יכול עוד מישהו לראות באחד מהאישים שאותם הזכרתי "פרטנר רלבנטי" לאיזה שהוא תהליך שלום? האם ניתן לנקות את הורסי הבתים, "חושפי" האדמות, ה"מחסלים" וחיילי המחסומים משיתוף פעולה עם המדיניות המחרידה הזו?
אי אפשר להסתתר יותר מאחורי אי-הידיעה הנוחה. עכשיו אתם יודעים – ומי מכם שלא מרים את קולו – כאילו תמך ישירות בממשלת פשע, שאין לטעות יותר ביחס למניעיה.

ד"ר ענת מטר, החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב; וחברת צוות רפיח ב"תעאיוש – שותפות ערבית-יהודית"