השבלוניות הרגה את החתול

כבר הרבה זמן שלא נרשם פער גדול כל כך בין התדמית הציבורית של תקליט עברי, לבין האיכויות הטמונות בו. ואני מודה, גם לי יש חלק מסוים בכך. איתרע מזלו של שרון הולצמן, וכל תחלואי עולם הזמר דבקו בו, והוא בסך הכל רצה לכתוב שירים.

הולצמן, יוצא להקת אבטיפוס, ספג חבטות מכל כיוון. על השמרנות, השעמום, הנוסחתיות. האמת צריכה להיאמר, הכל נכון, אבל הפרופורציה חרגה מאוד מהראוי. הולצמן לא אשם בכך שהוא כותב בלדות רוק רך מהנוסח שהפך לשליט כמעט בלעדי בגלי האתר. זה פשוט מה שהוא עושה, ויש להודות, שהוא עושה את זה לא רע בכלל.

יש באלבום "פתח את ליבך" שירים טובים יותר ("מעיין", "מחר יקרה לי משהו טוב") ופחות ("פו הדוב", "חרוזים"), אבל אין בו אסונות גדולים. הוא שומר על קו נקי וסולידי, בניצוחו של המפיק עובד אפרת. זה קצת משעמם, זה לא מרגש, אבל הולצמן בכל זאת יודע לכתוב שירים יפים ולהגיש אותם. לא שזה תקליט גדול, רחוק מכך. השבלוניות הורגת את הפוטנציאל לחולל סערה של ממש בלב המאזין, אבל כתקליט רקע לנסיעה ארוכה, או לערב רומנטי, התקליט מספק את הסחורה.