הונדה ג'אז - מנגנת ג'אז

ג'אז? קשה הרי לחשוב על צ'ארלי פארקר וחבריו, נוהגים במכונית יפנית יעילה, ממש כמו שאי אפשר לדמיין אותם אוכלים מזון בריאות ושותים וויסקי נטול אלכוהול. אבל גם הונדה אף פעם לא נעה לצלילי הג'אז, ותמיד העדיפה טכנו מתקדם אך חסר השראה. הג'אזיות, אותה צבעוניות קלילה ועליזה הלכה והתרחקה ממנה בדגמים האחרונים, שנטו לכיוון הבנאלי-שמרני. ואיך זה הפעם?

תודה לטויוטה

כבר לאחר מספר קילומטרים אני מגלה שהונדה קבלה קצת צבע לפנים, ומהרהר אם אנו לא חייבים תודה בעיקר לטויוטה. עד היאריס הקטנה היה ברור כי לקטנות מיפן אין מה לחפש מול סופר-מיני מוכשרות באירופה. אבל היאריס, שתוכננה במיוחד עבור אירופה, הוכיחה שניתן לפרוץ את המחסום, ולא על חשבון הצלחה מסחררת בשוק המזרחי.
והונדה למדה היטב את הצלחת היאריס. הג'אז תוכננה בסיוע אירופאי ולמעשה אמורה הייתה (כמו היאריס, אגב) לזכות לפס ייצור ביבשת הקלאסית. אלא ששערי מטבע בעייתיים - המפעל של הונדה ממוקם בבריטניה – מנעו זאת ולבסוף יוצרה ביפן.
וגם כאן מדובר ביותר ממכונית אחת. הפלטפורמה תהווה בסיס למכוניות קטנות רבות בשווקים שונים. ועד כמה היא מוצלחת יעיד המוביליו, מיניוואן קטן שנמכר רק ביפן, עם בסיס גלגלים ענק ומקום לשבעה על בסיס הג'אז.

כמו סטרים ל"מיין סטרים"

מבט ראשון בהונדה מגלה את אחת ממכוניות ה"מיין סטרים" הנאות שראינו לאחרונה מהיצרן. העיצוב מזכיר את הסטרים הגדול אבל הפרופורציות, ובעיקר החרטום המעניין עם יחידות התאורה המקוריות, משווים למיניוואן הקטן מראה מתקתק. מעבר לכך, הצללית הגבוהה מסבירה כי גם כאן בחרה הונדה להתמקד במרחב פנים גדול ככל האפשר. ואכן, ניצול תא הנוסעים פשוט מבריק, ועדיף מבחינות רבות אף על קומפקטיות או משפחתיות מהשורה.
מושב הנהג מציב את האוחז בהגה גבוה יחסית, ומצייר תחושה של רכב די גדול. וזו אינה אשליה, מכיוון שאפילו שני מבוגרים גדלי-גוף יכולים לשבת בנוחות מאחור, עם מרחב גדול לראש ולרגליים. לחגיגה מצטרף גם תא מטען ענק בנפח 380 ליטרים, גדול אף מזה של קומפקטיות.
ואם זה אינו מספיק, הרי שבעזרת שלוש פעולות, מבלי לזוז מהדלת האחורית, ניתן לקפל את המושבים האחוריים, עם משענות הראש עליהם, אל מתחת למושבים הקדמיים. כך נוצרת רצפה שטוחה לגמרי ונפח טעינה עצום. צריך לראות כדי להאמין, וחבל שהמושב הקדמי אינו "זוכר" לחזור למקומו המקורי. ה"אחראי" לכך הוא מיכל הדלק אותו מיקמו בהונדה מתחת למושבים הקדמיים במקום מאחור.

יופי

אבל לא רק יעילות יש בג'אז, כי עיצוב הפנים הוא הנאה ביותר של הונדה בשנים האחרונות. כנראה שגם ביפן הבינו שיש גבול לשעמום ולפשטות שניתן למכור ללקוחות. שילוב מספר גוונים בסביבת הנהג, יחד עם מראה פוטוגני לפלסטיק וריפוד נאה ואופנתי יוצרים רושם טוב מאוד. כך גם לגבי בורר הילוכים מעוצב, ההגה הנאה והמושבים האטרקטיביים והנוחים.
מאחורי ההגה מספר מחוונים נפרדים שקועים בקימורי פלסטיק בסגנון משתעשע- משהו, אבל על מד דלק ענק בתוך אחד הקימורים היינו מוותרים. במקום, ניתן אולי לחשוב על מד חום שפשוט איננו. הביטחון העצמי המופגן בצמד נורות אזהרה - אחת כחולה לקור, אחת אדומה לחום – אינו משכנע על כבישי ישראל בקיץ.
צבע המחוונים נאה וכך גם הגוון הזהבהב של תאורת הלילה. ושומו שמיים, אפילו מערכת האוורור כאן מוכיחה כי יעיל ופשוט לא חייב להיות מכוער.
וזה בקצרה המוטו של כל תא הנוסעים. אין כאן אמנם אבזור יוצא דופן ביחס לקבוצה, אבל הוא עשוי ונראה בדיוק כמו שצריך, עם הרבה מחשבה ותשומת לב לאסתטיקה. באותה הזדמנות אפשר כמובן לבקש מכל יצרני הרכב מיפן לקחת, לבדוק וללמוד.

היה מנוע

העובדה שבלוח המחוונים משולב מד צריכת דלק מעידה על עדיפויות הונדה. הג'אז אמורה להיות חזקה בחיסכון, מה שמסביר את יחידת הכוח המוזרה בהונדה. ללא 16 שסתומים, תזמון משתנה וחיבה לקו אדום גבוה אלא שמונה שסתומים בלבד, עם שיא הספק הרבה לפני ה-6000. כאילו מדובר בפולקסווגן בוגרת.
אבל שלא יהיו לכם טעויות. ממש לא מדובר כאן במנוע פשוט, אולי מכיוון שהונדה פשוט אינה מסוגלת לייצר כזה.
כך שבמקום ארבעה שסתומים לצילינדר יש שני מצתים. במקום תזמון משתנה לשסתומים יש כזה להצתה. מנוע זה מייצר הספק מרבי מכובד גם אם לא שובר שיאים של 83 כ"ס. אבל הוא לבטח צרכן דלק ממושמע. גם בנסיעת המבחן הקשה יחסית הסתפק ב-10.5 ק"מ לליטר. בקצב "שפוי" הוא לבטח מסוגל להרבה יותר.
אך גם התחושה שונה ממה שהורגלנו מהונדה. כאמור, המנוע הזה אינו מכור לסל"ד גבוה, אלא מעדיף את מרכז השדה ומתעורר עוד לפני ה-3000. בנוסף הוא מפגין גמישות נאה, ואינו דורש החלפות הילוכים תכופות בעזרת הבורר המדויק למדי. בכל מקרה, למרות השקעה ניכרת בבידוד רעשים, צליל המנוע מרגש בתא הנוסעים, בעיקר תחת עומס.
הביצועים אינם מרשימים במיוחד, אבל נתון האצה רשמי מעמידה ל-100 קמ"ש ב-11.2 שניות אינו רע. כך גם בנוגע לנתון המהירות המרבית - 171 קמ"ש.

לא פוחדת מפניות

אם נראה לכם שהגה כוח חשמלי הוא בעצם מזימה כנגד הנהג, הג'אז רק תחזק השערה זו. למרות שהוא אינו הגרוע בין "החשמליים", ופעולתו מדויקת מרבית הזמן, הוא סובל מחופש וערפול מוגזם במרכז. וזה אינו מוסיף לביטחון הנהג ביכולת. לעומת זאת, עם 3.7 סיבובים מנעילה לנעילה הוא מפצה על-כך בכושר תמרון מצוין.
בתחום ההתנהגות הג'אז אינה פורצת גבולות חדשים, אך בהחלט עושה את העבודה. היא אינה מהירה כברק ואינה מגיבה בנחישות, אבל היא בפירוש מסוגלת לתקוף פניות עם יכולת מפתיעה יחסית לגובה. זה מסביר מדוע החרטום מרחיב את קו הפנייה. ובכלל, עושה רושם שלג'אז אין כל בעיה להתמודד גם עם מנוע חזק יותר.
נוחות הנסיעה סבירה בהחלט, למרות כיול המתלים הנוקשה-משהו. התחושה בתא הנוסעים היא כי המערכת מסתדרת היטב עם מפגעי הכביש, גם אם אינה "מגהצת" את האספלט בסגנון צרפתי, אלא רק משככת את עוצמת המכה. בכל מקרה, זה יותר טוב ממה שפגשנו בסיווי….
יכולת הבלמים אינה מבריקה בשום אופן, ותחת עומס מתמשך חסר אפילו קצת מחץ. אך דווקא פגיעה ביציבות כיוונית תחת בלימה מפריעה במיוחד. משום מה, רכב המבחן הפגין להיטות מוגזמת ולא מובנת לסטות ימינה תחת בלימה חזקה.

יש לה את זה

או קיי, הונדה ג'אז בפירוש אינה הולכת בקו הדינמי-ביצועיסטי של הונדה. לא במראה, לא בטכנולוגיה ולא בנתונים. במקום, היאר עושה הרבה יותר מאשר ללכת בתלם הצפוי. כי המכונית הקטנה הזו, על מידותיה ומנועה הצנועים, מוכיחה כי הונדה מחזירה לעצמה את הייחוד וההשראה שאבדו לה בשנים האחרונות.
אבל בחיי היומיום, זה לא יהיה פשוט כל-כך. מצד אחד, עיכוב בנחיתת גרסה אוטומטית יעשה את חיי המוכרים קשים עד אין קץ. מלבד זאת, עם תג-מחיר של 83,000 שקלים (אלף שקל לכוח סוס) לגרסה ידנית, היא רחוקה מלהיות זולה. רבים יעדיפו במחיר זה רנו קליאו אוטומטית למשל, או אולי לחסוך ולבחור קליאו או סקודה פאביה ידניות-חזקות-מצוידות יותר, או אפילו פיז'ו 206 אופנתית.
אולם אם בעבר הופלה סופר-מיני יפנית מיד לקרשים, לג'אז כבר אין רגשי נחיתות. היא מציעה תא נוסעים מרשים, עדיף אפילו למחפשי קומפקטית זולה. חשוב יותר, היא לא רק יעילה אלא גם אופנתית ממתחרות רבות כשמדובר בריהוט הפנים.
ואולי הכי חשוב – הסמל שעל החרטום אומר כאן המון. הונדה מעולם לא מכרה בארץ מכונית כה זולה, והדימוי היוקרתי בוודאי ישחק לטובתה. במקרה הזה, יש לה גם את כל הסיבות להיות גאה בבייבי.