מההפיכה השקטה ב-1970 עד ההתבססות כמנהיג הוותיק במזה"ת

הנשיא הסורי היה הוותיק מכל מנהיגי המזרח התיכון. הוא עלה לשלטון ב- 16 בנובמבר 1970. אז, כשר הגנה, ביצע אסד הפיכה שקטה נגד האגף האזרחי של מפלגת הבעת`, הדיח את הנשיא נור א-דין אל אתאסי ונטל את השלטון.
חאפז אל-אסד נולד ב-6 באוקטובר 1930 בכפר קרדחה שבצפון מערב סוריה, כבן לעדת המיעוט העלאווית. ב- 1936 החל ללמוד בבית ספר יסודי וב- 1939 נשלח לעיר הנמל לטקיה, שם השלים את לימודי התיכון ב- 1951. הוא הצטרף למפלגת הבעת` והיה לאחד מעמודי התווך של הסניף המקומי בלטקיה. בשנת לימודיו האחרונה בתיכון נבחר לנשיא האיחוד הארצי של תלמידים מטעם הבעת`. ב- 1948 יצא לדמשק עם עוד שישה נערים כדי להתגייס לצבא הסורי ולהילחם בישראל, אולם נדחה מפאת גילו הצעיר.
עם סיום לימודי התיכון התגייס לצבא הסורי, עבר קורס טיס בעיר חלב וב- 1955 סיים את הקורס כקצין ניווט. ב- 1958 נשא לאשה את אניסה מח`לוף, למרות התנגדות אביה שהיה חבר המפלגה הסוציאל-לאומית, שהיתה יריבת הבעת`. ב- 1960 ייסד ארגון צבאי חשאי בשם "הוועדה הצבאית" יחד עם ארבעה קציני טיס נוספים בני המיעוט העלאווי. שנה מאוחר יותר נעצר בקהיר בעקבות הפיכה צבאית בדמשק. הוא השתחרר תוך זמן קצר, חזר לסוריה, שם סולק מהצבא. ב- 1962 נמלט ללבנון ונעצר בביירות בעקבות הפיכה. הוא הוחזר לדמשק, שם נכלא ושוחרר שוב. ב- 1963 היה שותף להחזרת הבעת` לשלטון, חזר לצבא והתמנה למפקד חיל האוויר דומיירה. תוך שנה התמנה למפקד חיל האוויר.
ב- 1966 התמנה לשר ההגנה והיה עד לכישלון סוריה במלחמת ששת הימים, שהוביל לכיבוש רמת הגולן על ידי ישראל. ב- 3 בנובמבר 1970 תפס את השלטון ובמשאל עם שערך במארס 1971, שבו היה מועמד יחיד, נבחר לנשיא. אחרי החתימה על הסכם ההפרדה ברמת הגולן ב- 1974 אמר הנרי קיסינג`ר כי "אסד הוא אדם המכבד את המלה שלו ומקיים התחייבויות".
בין אסד לשכניו הערביים שררו מאז ומתמיד יחסים חשדניים וצוננים. ב- 1978, אחרי חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל נשבע שכף רגלו לא תדרוך במצרים, אבל ב- 1989 חידש את יחסיו עם חוסני מובארק ואף טס למצרים. בראיון שהעניק באוקטובר 1993 לעיתון המצרי "אל אכבר" תקף את ערפאת על ש"נהג בפזיזות" במגעיו עם ישראל. הוא גם לא סלח למלך חוסיין על הסכם השלום שחתם עם ישראל והפתיע רבים כשטרח להגיע להלוויית המלך בפברואר 1999. מאז 1976 שוהים כוחות סוריים בלבנון שמנטרלים כל נסיון להקמת ממשל לבנוני עצמאי. היריבות רבת השנים של אסד עם שליט עירק, סדאם חוסיין, הובילה אותו לשלוח כוחות סוריים למלחמת המפרץ ב- 1991.
אסד לא היסס להלום באכזריות גם במתנגדיו מבית. האחים המוסלמים ניסו להתנקש בחייו באמצעות רימון ב- 26 ביוני 1980. באותו הלילה הוטסו יחידות צבא בפיקודו של אחיו, ריפעת, לכלא תדמור וביצעו טבח באלפי אסירים של התנועה. בפברואר 1982 טבחו יחידות משוריינות ביותר מ- 20 אלף איש בעיר אל-חמה, שבה התרכזו מורדים של האחים המוסלמים. ב- 1983 נאלץ אחיו לעזוב את סוריה לאחר שניסה לתפוס את השלטון כשאסד לקה בהתקף לב. ב- 1992 שב ריפעת לדמשק. בינואר 1994 נהרג בתאונת דרכים בנו, באסל, שנחשב למועמד בטוח לרשת אותו. בתחילת פברואר 1998 שלל אסד את תואר סגן הנשיא מריפעת והמועמד לרשת אותו הוא בנו, ד"ר בשאר אסד.
ב- 1986 עדיין איים לפתוח במלחמה נגד ישראל, אולם בתחילת שנות ה- 90` העריך ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, שאסד בחר בשלום כבחירה אסטרטגית.
השמועות על מצב בריאותו הרופף של אסד הפכו לשם דבר. בנובמבר 1983 פרסמה סוכנות הידיעות אי-פי ידיעה על הידרדרות במצב בריאותו לאחר שעבר התקף לב קשה. בינואר 1993 פרסם העיתון הצרפתי "ליברסיון" ידיעה על כך שהנשיא אסד "נמצא במצב קריטי, עקב התקף לב". ב- 30 באפריל 2000 פרסם העיתון הבריטי "סאנדיי טלגרף" כי הנשיא הסורי לקה בשבץ מוחי וכי אנשי מודיעין אמריקנים מעריכים שנותרו לו חודשים ספורים לחיות.
אסד נודע גם כמי שהתיש בנחישותו ובסבלנותו לא מעט מדינאים מנוסים. באביב 1991 קיים שיחה מרתונית בת תשע שעות עם שר החוץ האמריקני ג`יימס בייקר, שהתלונן: "הוא אפילו לא נתן לי לצאת לרגע להשתין".