שביל באמצע, שביל בצד

אהוד מנור כותב שירים מזה שלושה וחצי עשורים, אבל שנות ה-70 היו ונותרו, לתפיסתו, תור הזהב של המוזיקה הישראלית. למעט העובדה שאת פריצת הדרך האמנותית הגדולה שלו הוא עשה בשנים הללו, כששיתף פעולה בכתיבת שירים לאלבומיו של מתי כספי ולאמנים רבים אחרים, הוא מזהה את הולדתה של המוזיקה הישראלית החדשה - זו שהחליפה את תרבות הצבר והלהקות הצבאיות - עם השנים ההן. מנור תולה את השינוי הדרמטי שעברה המוזיקה הישראלית בהתגבשותה של קבוצת יוצרים שפעלה יחד בשנות ה-70 ושינתה את תהליך הייצור המוזיקלי שפעל עד אז, קרי ממלחינים ותמלילינים שכתבו עבור זמרים, למצב בו האמנים הופכים ליוצרים ומבצעים: החל משלום חנוך דרך חברי כוורת וכלה ביהודית רביץ.

במוצ"ש הקרוב (9.2) יחל מנור בהנחיית "הם כותבים ושרים", סדרת מפגשים עם מלחינים-מבצעים שתתקיים אחת לחודש במרכז עינב בתל-אביב. בכל מפגש יארח מנור מלחין-מבצע שתרם באופן משמעותי, לדעתו, לזמר העברי, ששיריו הפכו לחלק מהקנון התרבותי ושהוא מצטיין בביצועם. במפגש יגיש האורח ממיטב שיריו, וישוחח עם מנור על תהליך היצירה ועל היבטים שונים במוזיקה הישראלית. יהודית רביץ, שתהיה האורחת הראשונה בסדרה, תבצע משיריה הידועים ותשוחח עם מנור על התחנות השונות בהתפתחותה כיוצרת ומבצעת ועל אהבותיה המוזיקליות. בחודשים הבאים יארח מנור את קורין אלאל, אריאל זילבר, רמי קליינשטיין ומתי כספי.

מנור מסביר את בחירתו ביוצרים אלו: "הסדרה תעסוק בשינויים שהתחוללו במפת הזמר העברי משנות השבעים. המפגש שאני עושה הוא עם מלחינים מבצעים שהטביעו את חותמם על הזמר העברי ושהם גם מבצעים טובים של השירים האלה. הרי יש יוצרים רבים שאני אוהב, אבל רבים טרם הוכיחו את עצמם כחלק מהקנון הישראלי. יהודית רביץ, למשל, היא היוצרת הראשונה שפעלה בתחום שהיה שייך בלעדית לגברים ועשתה זאת ללא רגשי נחיתות, לכן החשיבות שלה עצומה. מה גם שהייתי מעוניין ביוצרים שהתחילו לפעול משנות השבעים ואילך, ושיש להם כמויות גדולות של שירים שזורמים בלב החם של התרבות הישראלית".

- אז למה רק חמישה מפגשים?

"הייתי רוצה לעשות הרבה יותר ואולי אף נמשיך בהן במידה והקהל יגלה התעניינות. הייתי רוצה לזמן רשימה ארוכה של יוצרים, ביניהם שלמה גרוניך, בעז שרעבי, חנן יובל, יוני רכטר, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי… עשיתי לעצמי רשימה גדולה, תזכיר לי עוד שמות".

- שלום חנוך...

"שלום חנוך, בוודאי, גם יהודה פוליקר".

- מה עם אמנים שהחלו אז כנגנים או ככותבים והיום מאוד פעילים, למשל ברי סחרוף, או יוצרים בכירים של הזמר הים-תיכונ, כמו אביהו מדינה?

"ברי סחרוף, למרות שהוא, כביכול, מקבוצת הגיל של רמי קליינשטיין, שייך לדור הבא, גם רמי פורטיס. מה שגם עלול להגביל חלק מהאנשים זה שהערב הוא אקוסטי ולא נשען על הגברה חשמלית משוכללת וכלי נגינה רבים. מדובר בליווי עצמי, לצד שיחה והקדמה. הייתי שמח לקיים ערב עם אביהו מדינה, גם אם את הקריירה שלו כמבצע הוא החל שנים רבות אחרי שהחל לכתוב ולהלחין".

- מה היה, לדעתך, מיוחד כל כך ביצירה של שנות ה-70? האם זו העובדה שכולם אז עבדו עם כולם כקבוצה חברתית אחת?

"אני חושב שאתה צודק, זו היתה קבוצה חברתית גדולה שעבדה ביחד, וכאן חשוב לציין את הפעילות של חברי כוורת, בתוך ומחוץ ללהקה - אגב גם את דני סנדרסון הייתי מאוד רוצה לארח. אני התחלתי לכתוב בסוף שנות ה-60 ונשענתי על אנשים שלא הצטיינו בכתיבה לעצמם. התחלתי לשתף פעולה עם דור ביניים שכתב לעצמו ולאנשים ששרו את עצמם, ממתי כספי ועד מישה סגל. זו היתה חוויה מסעירה, התקרבתי אל עצמי במצב הזה. עבדתי עם כולם, מה שמצדיק את האינטימיות בערב שאני אקיים. אני לא יודע איך זה יקרה, ואני די נרגש. יש בי עדיין התלבטויות, ומה כדאי ולא כדאי. והייתי רוצה לבדוק את המעבר הזה שעשה הדור שלנו".

- הערב עוסק ביוצרים ישראלים. מיהו יוצר ישראלי בשבילך?

"כל יוצר שכותב ופועל ומקליט כאן, גם אסף שריג שמנהיג את להקת הווקיז-טוקיז ושר באנגלית. גם הדרה לוין-ארדי, ששרה באנגלית את רוב שיריה, היא יוצרת יוצאת מן הכלל, אם כי המגמה בה אמנים ישראלים שרים באנגלית הפכה ממש לתופעה ולא תמיד לטובה, יש יותר מדי אנשים שאתה מרגיש שהם הושפעו והטמיעו פראזות מילויליות ומוזיקליות מאנגלית, אותה הם מגישים כחיקוי. אני מקווה, שבסופו של דבר העברית תנצח".

.