סיפור שמתחיל נחמד ונגמר קצת דביק

השמש כבר קרובה לפגישתה היומית עם הים, והשמיים לובשים שקיעה חגיגית של סתיו. השילוב של היין בעורקים, החמימות שבדירה ואווירת העצלות של צהריי יום שבת עושים אותי רגוע. כאילו עייף, אבל לא רוצה לישון.
"מה אתה רוצה לעשות?" היא שואלת. אני מביט בה בחיוך ממזרי והיא צוחקת ומחבקת אותי. "היי, לא כל כך חזק! רוצה שאני אקיא עליך?". חבוקים אנחנו צועדים אל חדר השינה ומתיישבים על שפת המיטה. אני מלטף לה את העורף, מתחת לשיערה הארוך והרך, טועם את שפתיה בנשיקה איטית, עדינה, נוטפת תשוקה. יש לה עוד קצת טעם של יין אדום.
אנחנו לא ממהרים להתפשט. ידיי ממששות אותה מבעד לבד חולצתה. מלטפות את שדיה, מטיילות על גבה.
אני משכיב אותה על המיטה, שפתיי עוברות משפתיה ללחי ומשם אל האוזן והצוואר. יד אחת צוללת אל מעמקיי הכחול העמוק של הג'ינס שלה, עוקבת אחר קווי הגיזרה של התחתונים. הנשימות שלה הופכות כבדות ומהירות, כמו חיה קטנה ומבוהלת. פריטי לבוש מתחילים לעוף בחלל החדר עד ששנינו נותרים עירומים כביום היוולדנו. היא רטובה. אלוהים כמה שהיא רטובה. כל כולה כבר מוכנה לקבל אותי בתוכה, אבל אני מוותר על האוטוסטרדה לטובת הדרכים הצדדיות. לוקח את הזמן. נושק לרגליה, אט אט מטפס במעלה הירכיים, לא מותיר סנטימטר אחד מיותם.
המוח שלי ריק עכשיו, העולם כאילו לא קיים, הדבר היחיד שחשוב כרגע זה היא, רק היא והעונג שלה. לשוני מרפרפת על פני המשולש הקדוש, נוגעת לא נוגעת. ידי מלטפות בעדינות את ביטנה, את ירכיה, את ישבניה... מרגיש את הדופק שלה מאיץ כמו מטוס בריצת המראה. מעביר אצבע על פי הטבעת שלה, היא מתכווצת אבל לאחר כמה שניות מתמסרת לעיסוי העדין והופכת רפויה. לאט ובעדינות האצבע מוצאת את דרכה פנימה ונשימותיה הופכות לאנחות כבדות ומהירות. הלשון שלי פוצחת בריקוד סוער עם הדגדגן שלה, אבל מדי פעם יורדת קמעה וחודרת אל גן העדן החמים והלח.
"אני רוצה אותך בפנים" היא לוחשת, ואני, כמו חייל טוב אני ממלא את הפקודה, אבל לא חודר ממש אלא רק מגשש בפתח. היא כבר לא יכולה לחכות יותר וציפורניה ננעצות בישבני תוך שהיא דוחפת אותי אל תוכה בפראות, פולטת צווחה בלתי רצונית כשאני ממלא את כל כולה.
אני מכתיב קצב איטי בהתחלה, מתענג על כל תנועה ומביט היישר אל תוך עיניה הפעורות. אלוהים, כמה שהיא יפה ככה. ארשת פניה רצינית, היא מרוכזת לחלוטין בעצמה, מתעלמת מהחיוך שמרוח לי על הפרצוף. אני מגביר את הקצב, כמו רץ למרחקים ארוכים שמריח את קו הסיום. "אל תגמור" היא גונחת פתאום, "חכה לי, עוד רגע".
אני נושך את שפתיי ומתאמץ להשהות את השיא המתקרב, אבל שומר על הקצב כמו מטרונום. בעוצמה, אבל ברוך.
רגליה עוטפות אותי, מאיימות למעוך אותי. עיניה נעצמות וכל שריר בגופה נמתח לקראת האורגזמה שכבר עומדת בפתח. היא כבר לא מנסה להחניק את גניחותיה שמרעידות את החדר. ואז זה מגיע, הרטט המוכר מרעיד את כל גופה, שוטף אותה בגלים של אושר צרוף. זהו, אני לא יכול יותר, אלוהים בכבודו ובעצמו לא יכול לעצור אותי עכשיו.
"הללויה!", ההרגשה היא כאילו המוח שלי מתפוצץ לרסיסים. בהתחלה באה התכווצות אחת אדירה, ואחריה סידרה של פרפורים קטנים יותר. אני צונח על המיטה לצידה, שנינו בקושי נושמים, רטובים לחלוטין. מבעד לשתיקה ועשן הסיגריות שאופפים את החדר הרדיו מנגן את החברים של נטשה: "הוא אוהב אותה והיא אותו זה נחמד, זה נחמד, זה נחמד.
אבל האמת היא שהוא פוחד, והיא גם כן, להיות לבד... אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה? אם אין פה פרחים וכינורות דביקים שמנגנים...". "מה?" היא שואלת, שוברת את השתיקה. "למה אתה מחייך?", "סתם, כי טוב לי" אני עונה ומלטף בעדינות את תלתליה הרכים. נו, לך תסביר לה שבפעם הראשונה בחיים שמעתי כינורות דביקים מנגנים.