מרלן דיטריך חוזרת הביתה

נכדה של השחקנית הגרמניה האגדית מרלן דיטריך, אמר ביום ראשון כי סבתו היתה יותר מסתם דיווה, אלא אישה עם אידאלים עמוקים שבסופו של דבר הובילו לכך שפנתה עורף למולדתה האהובה. סוכנות הידיעות "רויטרס" מדווחת כי ג'. דויד ריבה אמר את הדברים במסיבת עיתונאים שהתקיימה במסגרת פסטיבל ברלין, בו מוצג סרטו על חייה של דיטריך. לדבריו, בסרט "Marlene Dietrich – Her Own Song" ניסה לחדור את המעטה ההוליודי הנוצץ ולתת לקהל הצצה לדברים האמיתיים שהניעו את סבתו. "אחרי למעלה מ-50 סרטים תיעודיים על דיטריך, זו הפעם הראשונה בה נחשפה נשמתה", אמר ריבה, "המוטיבציה שלי היתה לנסות ולהבין מעט טוב יותר את קווי האופי שלה ולנסות למצוא חלון לנשמה שלה ולא לגעת רק בשמלות שלבשה וברומנים שניהלה".

ריבה, 40, יליד ניו-יורק, טוען שישנם אמריקנים שכלל אינם יודעים שהפצצה הבלונדינית בעלת הקול המחוספס היתה בעצם ילידת גרמניה שיצאה בקמפיין נגד המשטר הנאצי במהלך תקופת המלחמה. הוא דיבר גם על הפן המשפחתי של דיטריך: "לא היה בה צד 'סבתאי'. היא היתה מאוד פרגמטית, היא היתה ברלינאית באופייה והאמינה שהדברים צריכים להיעשות על צידם הטוב ביותר. מעולם לא ראיתי אותה בוכה, אלא אם מדובר בבכי על הבמה. היא לא היתה אישה רגשנית".

מרלן דיטריך נולדה בשם מארי מגדלן דיטריך ב-27 בדצמבר 1901. בגיל 20 היא החלה להשתמש בשמה הבימתי – מרלן דיטריך. הפריצה הגדולה שלה היתה בשנת 1930 כשהופיעה בסרטו של ג'וזף פון סטרנברג, "המלאך הכחול", בתפקיד זמרת קברט ברלינאית. סרטו של ריבה כולל סרטי וידאו ביתיים פרטיים של דיטריך שטרם פורסמו וסרטי ארכיון שנתגלו לאחרונה המלווים בקליפים מתוך סרטיה הרבים של השחקנית ובראיונות עם חבריה הקרובים, משפחה ומעריצים. הסרט נוגע במערכת היחסים הגועשת של דיטריך עם מולדתה מרגע מותו של אביה, קצין בצבא הפרוסי, דרך ניסיונותיהם של אנשי משטרו הנאצי של היטלר לפתות אותה לחזור מהוליווד לגרמניה ועד שקיבלה אזרחות אמריקנית בשנת 1937.

ניתוק הקשרים עם גרמניה לא היה קל לדיטריך במהלך התקופה בה ניהלה קמפיין של תרומות כספים למען המאמץ המלחמתי של בעלות הברית. "אני יוצאת למסעות שיעזרו לשלם עבור פצצות שיפלו על ברלין, שבה אימי עדיין חיה", כתבה. דיטריך לקחה תחת חסותה מספר לא מבוטל של אמנים שנמלטו ממחנות הריכוז הנאציים, הופיעה בפני חיילי בעלות הברית בחזית ובמקביל הקליטה שירים בשפה הגרמנית שנועדו להוריד את מורל החיילים הגרמניים. דיטריך היתה בין האזרחים הראשונים שנכנסו לגרמניה המובסת ואחד מהקטעים המרגשים ביותר בסרטו של ריבה מציג את המפגש הראשון בינה לבין אימה על רקע הריסות העיר ברלין.

אחרי המלחמה דיטריך ניתקה את קשריה עם אחותה, ששתפה פעולה עם הנאצים, עובדה שריבה גילה לראשונה רק במהלך העבודה על הסרט. "יש לי כיום 15 קרובי משפחה בגרמניה שלא היו לי לפני שלוש שנים", הוא אמר. מרלן דיטריך הוגדרה על-ידי ממשלו של היטלר כבוגדת ש"מלווה ומתרועעת עם יהודים בהוליווד", ועדיין ישנם לא מעט גרמנים שלא מוכנים לסלוח לה על התפקיד שמילאה במלחמה. בשנת 1960 כשחזרה לראשונה להופיע בגרמניה קבלו את פניה במחאות ובכתבות עוינות בעיתונות. זו הפעם האחרונה בה דרכה כף רגלה בגרמניה. את 16 השנים האחרונות של חייה היא העבירה בפאריז וסירבה להיפגש עם חברים קרובים כמו השחקנית הגרמניה הילדגרד קנף. "שאלתי אותה למה את לא מרשה לי להיפגש איתך, שהרי החברות בינינו לא קשורה למראה חיצוני", אומרת קנף בסרט, "אך היא ענתה, 'אני לא רוצה', ואני מעולם לא ביקשתי אותה שוב". דיטריך נפטרה בשנת 1992 ונקברה בברלין. הסרט מסתיים בתמונות ההמון שמכסה את ארונה של דיטריך בפרחים.

לדברי ריבה, סבתו היתה מאוד שמחה לדעת שהסרט מוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים בברלין, לא רחוק מכיכר חדשה על שמה שהוקמה בעיר. דיטריך למעשה חוזרת הביתה, או כפי שאמרה בסרט: "בלבי אני עדיין גרמניה, גרמניה בנשמתי, לא משנה איפה נמצאת הנשמה הזו כעת".