הגיע זמן בחירות

הטיפול הכושל המתמשך של הממשלה במלחמה שכפה עלינו ערפאת כמעט סגר את חלון ההזדמנויות להכרעה צבאית ברורה, שתאפשר אולי את חידוש המו"מ המדיני בתנאים סבירים. תודה לאל שממשל בוש עדיין חש אהדה בסיסית עמוקה לישראל, וגם עתה, כשחוסר הסבלנות שלו מביצועיה של ישראל נעשה גלוי וברור יותר, הוא נתן לממשלה כמה ימים, עד לבואו של זיני, כדי לעשות את מה שעדיין אפשרי והכרחי.
העניין הוא ששרון נראה בעליל כשבוי לחלוטין בקונספציה שהנחתה אותו בניהול המערכה, לאורך כל תקופת כהונתו, והיא – שהשותפות עם מפלגת העבודה מאפילה בחשיבותה על כל שיקול אחר. מכאן נגזרת דרך פעולה מדינית וצבאית שמונעת מישראל ניצחון צבאי, ולכן תביא עלינו תבוסה מדינית. הרצון לא לריב עם ארה"ב, שגם הוא מונח ביסוד מדיניות שרון, לא היה צריך להביא את ישראל לשיתוק צבאי מתמשך, שרק לאחרונה, באיחור ניכר, אנחנו נחלצים ממנו. ממשל בוש ציפה למדיניות ישראלית אחרת, בוודאי אחרי 11 בספטמבר, ויש לכך עדויות רבות.
אם התפנית האחרונה במדיניות שרון - הנכונות לוותר על 7ימי השקט וההסכמה לנהל מומ תחת אש - תביא ל"הפסקת אש" מהירה כאשר המצב בשטח אינו ברור, יהיה זה בגדר ניצחון לטרור, ומכה קשה למדיניות ישראל. תהיה זאת גם מכה קשה לימין בכלל, ולליכוד בפרט. אמנם הכל אומרים שלא עושים חישובים מפלגתיים בזמן חירום, אך מי לא עושה זאת ומי לא חושב במונחים כאלה? שרון עלה לשלטון על גבי רוב ללא תקדים, תוך כדי שבירה מוחלטת של התיקו ההיסטורי בדעת הקהל. הוא קיבל מנדט לנהל מדיניות, שאת יסודותיה אפשר היה לקרוא במצע הליכוד ולא במצע מפלגת העבודה. העובדה שחלפה שנה ושרון נראה כמי שאינו מסוגל לממש את מצעו-הוא חייבת להוליך לשידוד מערכות פוליטי בישראל.
ראשית, יש תזוזה בדעת הקהל, ויותר ויותר ישראלים, ודווקא אלה שהעלו את שרון לשלטון, מתחילים לתמוה בקול רם, האם באמת צדקו כאשר האמינו שלימין תהיה תשובה צבאית ופוליטית טובה ויעילה יותר מזו של ממשלת קמפ דייוויד. רבים מהם חושבים, על-פי ביצועי הממשלה הנוכחית, שלא זה המצב. הסקרים כבר מצביעים על המשמעות הפוליטית של התפתחות זאת. מי שחלם בליכוד על 40 מנדטים ויותר בבחירות הקרובות יכול לשכוח מכך, אם המדיניות הקיימת תימשך. המפלגות שמימין לליכוד יתחזקו, אך תהיה גם נהירה מהליכוד למרכז, להתארגנות חדשה שאולי תקום בשל האכזבה והתסכול.
יש עדיין דרך לעצור זאת. קודם כל, גם בשעה ה-12 עדיין יכול שרון לבצע תפנית, להפגין מנהיגות ולהוליך את ישראל לניצחון מהיר. זה כנראה לא הולך לקרות, ולכן יש צורך דחוף להעמיד את האופציות הצבאיות והמדיניות השונות להכרעה מחודשת של העם. יש בימין חלופה ברורה למדיניות שרון והיא בנימין נתניהו. האיש והמדיניות שהוא קורא ליישומה זוכים בסקרים לתמיכה גדולה ביותר. יש בשמאל חלופה לבן אליעזר ולפרס. בעיקר – יש דכדוך ותחושת כישלון בציבור הרחב. הגיע זמן שינוי. הגיע זמן בחירות.