הכניסה למנויים בלבד

כותרות העיתונים בחודשים האחרונים חוזרות ומצטטות את ראשי חברות האינטרנט בארץ, המזהירים כי האינטרנט בישראל נמצא בסוף עידן החינם. התגובה הנמרצת של גולשים רבים בפורומים הפתוחים ובאזורי התגובות של אתרי החדשות קובעת חד משמעית: לא נשלם על מה שניתן לנו עכשיו בלי תמורה.

שני הצדדים צודקים, מבחינתם. אתרי התוכן הגדולים בישראל, כמו בשאר העולם, מדממים זו תקופה ארוכה. אף שרובם ביצעו צעדי התייעלות וקיצוצים, ההוצאות עדיין גדולות מאוד, ואילו ההכנסות רחוקות מלכסותן. ספק רב אם רוב הגולשים, שגם הם מושפעים מהמצב הכלכלי, יתנדבו לשלוף כרטיס אשראי ולשלם סכום כסף קטן כדי לסייע לאתרים החביבים עליהם, גם אם מדובר בכמה שקלים בחודש בלבד.

"לא לשלם!", הגיב גולש שהזדהה בכינוי קמצני, על ידיעה בנושא זה שפורסמה באתר Ynet בסוף השנה שעברה, "האינטרנט נולד כעולם חופשי, וצריך להישאר חופשי. כל השירותים בתשלום דינם למות, מכיוון שייוולדו מיד אתרים אחרים, שיתנו אותו שירות בחינם", קבע.

נכון ולא נכון: במשך שנים זוהה האינטרנט כעולם של מתנות חינם, בעיקר בתחום היידע, או התוכן. בשנות ה-90, כאשר אתרי האינטרנט המסחריים החלו להשתלב בתוך האינטרנט החינמי, הבינו בעלי האתרים כי בגלל אופי המדיה, כל ניסיון לגבות תשלום מהגולשים נועד לכישלון. ההנחה היתה, כי ניתן יהיה להגיע לרווחיות באמצעות מכירת פרסומות. על פי ההיגיון הכלכלי של אותם ימים, שזכה לכינוי מודל גלגלי העיניים (Eyeballs), ערכו של האתר נקבע על פי מספר הגולשים שבו. בעלי האתרים והמשקיעים העריכו, כי המפרסמים ישלמו כסף רב עבור פרסומות בהן יצפו מיליוני זוגות עיניים.

לא אוהבים באנרים

אלא שעד מהרה התברר, כי מסיבות שונות, הפירסום ברשת אינו צובר תאוצה. הגולשים לא הירבו ללחוץ על הבאנרים (מודעות מלבניות מעצבנות, שקליק עליהן מעביר את הגולש לאתר המפרסם) וסירבו למסור מידע על עצמם (או מסרו מידע שקרי).

כאשר התברר כי ההכנסות מפרסום באינטרנט אינן גדלות משמעותית ואינן מבטיחות רווחים בטווח הארוך, עצרו המשקיעים את הזרמות הכספים. חברות דוט קום רבות חדלו מלהתקיים. זה קרה לפני כמעט שנתיים.

מאז, מתרחש תהליך דרוויניסטי של ברירה טבעית, במסגרתו רק החזקים והגדולים שורדים. חברות האינטרנט שלא קרסו החלו לקצץ בכוח האדם או להתמזג עם חברות אחרות, במטרה להפחית בהוצאות, ובמקביל הגבירו את מאמציהן לגבות תשלום בדרכים שונות.

יש נכונות לשלם?

באיחור אופייני, התהליך הזה פוקד גם את שוק האינטרנט בישראל בשנה האחרונה. הפורטל נטקינג נסגר, IOL התמזג עם וואלה (ולמעשה נמוג כליל), אתר המוזיקה מומה נסגר ברובו, וכך גם אתר חדשות המחשבים "דה נט" ואתר הספורט "ספורטלו". אתר "עכבר העיר" קוצץ דרסטית.

אבל למרות ההתייעלות והקיצוצים, ולמרות השיפור בהכנסות מפרסום, כל האתרים עדיין מפסידים, והאיזון בין ההכנסות להוצאות, שכמה חברות אינטרנט הצהירו כי יושג ב-2002, עדיין אינו נראה באופק.

חלק מהמומחים סבורים, כי בשל טבעה הייחודי של הרשת, הניסיונות לגבות תשלום עבור תכנים ייכשלו והמידע באינטרנט יישאר חינם. אחרים סבורים, כי דווקא כעת מבשילה נכונות הגולשים לשלם עבור תכנים. על פי אחת הטענות, אנשים יסכימו להוציא כסף רק עבור תכנים ושירותים בעלי ערך מוסף, שאינם יכולים לקבל חינם בשום מקום אחר. אבל כולם מסכימים, שהשנה הקרובה היא שנת מבחן, שתקבע במידה רבה את דמותו של האינטרנט בעתיד.

מה קורה עם "מפה"?

אחד האתרים הראשונים והבודדים בישראל שהפך לאתר בתשלום הוא אתר הבילוי והפנאי "מפה", שבחודש אוקטובר 2001 הפך לאתר למנויים בתשלום בלבד. "מפה" מדווח כיום על כמעט 3,000 מנויים שהצטרפו עד כה, רובם רכשו מינוי שנתי בסך 180 שקל ומיעוטם רכשו מינוי ל-10 כניסות בלבד, בסך 30 שקל.

אורן חפץ, מנהל הפיתוח העסקי ב"מפה", מודה, כי האתר טרם הצליח להתבסס כלכלית על מנויים בלבד. הוא מעריך, כי כדי להצליח תידרש החברה לגייס בין 7,000 ל-10,000 מנויים פרטיים עד אוקטובר הקרוב. עם זאת הוא מדגיש, כי האתר אינו מתכוון להתבסס על משתמשים ביתיים בלבד. לדבריו, החברה מנהלת מו"מ עם ספק אינטרנט, שמתכוון להציע את "מפה" למנוייו כחלק מהשירות, ועם רשות מקומית, שמעוניינת להציע את שירותי "מפה" לתושביה, במסגרת אתר האינטרנט העירוני.

"הבעיה היא", אומר מנכ"ל MSN ישראל, דורון ליבשטיין, "שבכל תחום פעילות שבו אחד האתרים יהפוך לאתר בתשלום, אתר אחר יציע שירות זהה בחינם". עם זאת, הוא אומר, אתר בתשלום יוכל גם לממן הפקה של תכנים ושירותים איכותיים יותר.

משלבים ידיים

גם אתרים אחרים מתקרבים בצעדים מהוססים לעבר גביית תשלום. חלקם נוקטים אסטרטגיה מתונה יותר מזו של "מפה": השירות הבסיסי נותר חינם, אולם עבור תכנים ושירותים בעלי ערך מוסף ייחודי (פרימיום) נגבה תשלום.

האתר הכלכלי "דה מרקר", למשל, מתכוון להתחיל לגבות תשלום מגולשיו בחודשיים הקרובים עבור עדכוני חדשות בדואר האלקטרוני, עבור גישה לארכיון ועבור חלק מהכתבות והמאמרים באתר. MSN ישראל השיקה באחרונה שירות שמספקת חברת Deltathree, המאפשר לכל משתמש לבצע שיחת טלפון מהמחשב האישי לכל טלפון באמצעות תוכנת MSN מסנג'ר, במחיר זול בעשרות אחוזים מעלות שיחת טלפון באמצעות אחד המפעילים הבינלאומיים. בנוסף, ליבשטיין מצהיר כי MSN ישראל תחל לגבות השנה תשלום של 13 דולר בשנה עבור הרחבת תיבת הדואר בשירות הוטמייל ישראל. בעתיד יושקו שירותים נוספים בתשלום.

לא מדובר בחידוש ישראלי. כ-15 אחוז מאתרי העיתונים בארה"ב כבר גובים דמי מנוי עבור השימוש באתרים שלהם. הוול-סטריט ג'ורנל הוותיק, למשל, מדווח על 626 אלף מנויים, שמשלמים כל אחד 59 דולר בשנה. אתר ניו-יורק טיימס רושם הכנסות של 1.4 מיליון דולר בשנה משירותים ייחודיים, כמו אתר תשבצים ומאמרים בתשלום. 35 אלף מנויים כבר נרשמו לשירותים אלה. 2,200 מנויים נוספים משלמים כדי לקבל העתק של המהדורה המודפסת בדואר האלקטרוני. וזו רק רשימה חלקית.

גם הפורטלים הגדולים, בהם יאהו! AOL ו-MSN, החלו, בחודשים האחרונים, להוסיף שירותים בתשלום, כמו הורדת מוזיקה, מאגרי מסמכים מקצועיים, לוחות דרושים, הרחבת תיבת הדואר האלקטרוני ועוד.

מצד שני, אתר האינטרנט של פייננשל טיימס הכריע נגד מעבר לתשלום, בין היתר בגלל שההכנסות מפרסומות זינקו ב-26 אחוז בשנה שעברה.

דרך אחרת, שכבר הוכיחה את עצמה, לגביית תשלום מהגולשים היא חיוב דרך ספק האינטרנט או גוף אחר, שמפעיל מערכת משלו לגביית תשלומים. ספקית האינטרנט נטוויז'ן, למשל, מציעה למנויים את "יום יום", עיתון אלקטרוני המופץ מדי יום בדואר האלקטרוני, תמורת כ-18 שקל בחודש. אינטרנט זהב משווקת למנויים את "זמן אישה", עיתון אינטרנט לנשים, המופץ מדי שבוע בדואר האלקטרוני עבור כשלושה דולר בחודש, וכן את "סקופי", המיועד לילדים, עבור שני דולר בחודש.

ההערכה היא, כי ספקי האינטרנט בישראל מכניסים כ-40 מיליון שקלים בשנה משירותים נלווים מסוג זה - סכום לא מבוטל, שאתרי התוכן רק מתקנאים בו.

אין פלא, לכן, שאתרי התוכן מנסים ליצור שיתופי פעולה עם ספקי אינטרנט כדי להגדיל את הכנסותיהם. באחרונה, למשל, השיקו אינטרנט זהב ו"דה מרקר", במשותף, עיתון כלכלי מקוון, שנשלח למנויי אינטרנט זהב מדי ערב. המחיר: כשישה דולרים בחודש.

אתרים הופכים לספקים

ויש כאלה שבוחרים בדרך נועזת עוד יותר: לא מתחברים לספקים, אלא הופכים לספקים. וואלה ו-MSN, למשל, הכריזו באחרונה כי הם עומדים להפוך לספקי אינטרנט.

הסיבה שקופה: קל יהיה יותר לגבות כסף עבור שירותים מיוחדים באותו חשבון שממילא מחוייב עבור עצם הגלישה. ההערכות הן, כי 10,000 מנויים יניבו לכל חברה הכנסה נוספת של כמה עשרות אלפי דולר בחודש.

רוב העוסקים בתחום מסכימים, כי בעתיד ייאלצו אתרי האינטרנט הגדולים בישראל למזג את פעילותם עם ספקי האינטרנט, והשירותים שיציעו יהיו נגישים בחלקם רק למנויי הספקים. סביר גם, שגופי האינטרנט הגדולים יהיו חלק מתאגידי תקשורת. יו"ר חברת וואלה, ליאורה מרידור, העריכה כי בעתיד יהיו 3-2 קבוצות תקשורת, שיספקו הכל (תשתיות, אינטרנט ) כולל גם אינטרנט מהיר (טלוויזיה רב ערוצית, סלולר ופורטל סלולרי). שאר חברות האינטרנט ייאלצו, כנראה, להמשיך ולהיאבק על עתידן בחירוק שיניים.