שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ממש (ת)גלית

    "אם היו אומרים לי לפני 15 שנה שאהיה נשואה לבעל שאני אוהבת ותהיה לי ילדה מקסימה, קריירה ובית שפונה לים, לא הייתי מאמינה", אומרת גלית גוטמן, דוגמנית ותיקה, שמגישה פינה ב"לימוזינה" של גיל ריבה בערוץ 10 והפתיעה גם את עצמה בהצגה "אני פה בגלל אשתי" ("רציתי שהפעם הראשונה על הבמה תהיה במקום רחוק, שאף אחד לא יכיר אותי")

    אם כשאמרת חיים יבין אמרת חדשות, כך השם גלית גוטמן מתקשר מייד עם דוגמנות. רק שבתקופה האחרונה גוטמן היא לא רק דוגמנית מובילה שמצליחה לשמור על מעמדה, אלא גם שחקנית ובעלת פינה בטלוויזיה. שלוש פעמים בשבוע, לפעמים יותר, היא משחקת בהצגה "אני פה בגלל אשתי", ובימי חמישי היא מרצדת על המירקע בפינה צינית-הומוריסטית בתוכניתו של גיל ריבה, "לימוזינה", בערוץ 10.
    כשאנו מתחילות את הראיון דווקא מהתיאטרון, עולה על שפתיה חיוך של אושר, ממש כמו החיוך שלה כששירה, בתה בת השנתיים, קוראת לה "אמא". "טוב", היא אומרת, "זה הדבר הכי מדהים והכי מפחיד שקרה לי".

    איך הגעת למשחק?

    "התקשרו אלי מסוכנות 'לוק' ואמרו לי שיש אודישן לתיאטרון. לא הייתי בטוחה שזה משהו שאני רוצה, כי אני נלחצת בטירוף מאודישנים והעדפתי לא ללכת, מחשש שלא אתקבל. אבל בסופו של דבר השתכנעתי, כי האודישן היה ברחוב נחמני, קרוב לבית שלי. בחוץ ישבו בנות, כל אחת סיפרה מה היא עשתה והפגינה ביטחון, וככל שהשעה התקרבה הרגשתי שבא לי ללכת משם".
    ובכל זאת, גוטמן נשארה וקיבלה הסבר על התפקיד מאביחי זיו, שהוא הבמאי וגם מי שמגלם את בעלה בהצגה. "הוא דיבר על הדמות ואני, עם כל הלחץ, לא הייתי מסוגלת להוציא מילה. רק אחרי שקראתי את הטקסט, הצד הפרקטי שבי נכנס לפעולה והרגשתי שהיה לי אודישן טוב". התשובה החיובית לא איחרה להגיע. "לא האמנתי שזה קורה לי. גם כשחתמתי על החוזה. רק בהצגה הראשונה קלטתי שאני שם".

    ואיך היה?

    "הרבה בכי לפני, היסטריה ורחמים עצמיים. ידעתי הכל בעל פה, ובכל זאת הרגשתי לחוצה".
    ואם לא די בכך, ההצגה הראשונה התקיימה בתיאטרון גבעתיים, מה שעוד יותר הלחיץ אותה. "רציתי שהפעם הראשונה תהיה במקום רחוק, שאף אחד לא יכיר אותי". האנשים היחידים שהזמינה לחלוק איתה את הבכורה היו בעלה, זיו קורן, וחבר קרוב שלה, מוטי רייף. "לא רציתי שכולם יידעו", היא אומרת.

    ממה כל כך פחדת?

    "תראי, ב'רמת אביב ג'' היו עושים כמה טייקים עד שבחרו את המוצלח ביותר, כמו בדוגמנות. כאן אין עוד הזדמנות, אתה מופיע וזהו, כמו להתראיין בשידור חי".

    ואיך הקהל הגיב?

    "היה כמה דקות רחש של 'מי זו?".
    בהצגה מגלמת גוטמן את ורד, "בחורה מהסוג שמה שיש לה אף פעם לא מספיק טוב. אפילו שבעלה משקיע ועושה הכל בשבילה, היא ממורמרת וחושבת שיהיה לה טוב יותר אם היא תעזוב אותו. פולנייה כזו, שבטוחה שהיא תמיד צודקת. היא מתנשאת, סנובית, נורא מגעילה. מהאנשים שלא מוצאים את הסיפוק שלהם בפנים, אלא רק בדברים חיצוניים".

    ואת יכולה להבין אותה?

    "נראה לי הכי קל לחיות ככה, לחשוב שרק את צודקת וכולם צריכים להסתדר כמו חיילים מסביבך. אני לא מזדהה איתה, אבל מאוד נהנית לעשות אותה. יש בה משהו משחרר, היא מעליבה בלי להניד עפעף, בלי שום נקיפות מצפון".
    כאמור, בנוסף להצגה מגישה גוטמן פינה בתוכניתו של ריבה, מהשורדות בערוץ 10. תחילה הוזמנה על תקן מגישת מבזק רכילות על ידוענים, אולם משהבינה שזה לא הכי נכון לה לרכל על חברים מהמקצוע, עברה לפורמט מעודן יותר, שגם הוא השתנה בעקבות הקיצוצים בערוץ. "עכשיו אני נערת הלוויין", היא אומרת, "דמות צינית, שמהגגת עם גיל על החיים ועל האנשים שמתארחים אצלו".

    איך הדינמיקה עם מי שפעם היה זה שריכל עלייך?

    "אנחנו מכירים שנים, וגם כשהוא כתב עלי דברים איומים, זה היה נכון ולא יכולתי לבוא אליו בטענות. אני חושבת שהוא גאון. הוא המציא ז'אנר שלא היה קיים, ואני מאוד מעריכה אותו על המקוריות שלו".
    את התסריט שגוטמן מדקלמת בתוכנית כותב ריבה, והיא מתמוגגת. "נוח לי שהוא זה שכותב וגם זה ששואל את השאלות בתוכנית. לא מעניין אותי לראיין אנשים, לא הייתי רוצה למשל תוכנית אירוח. אני לא אחת כזו ששואלת שאלות, לא אעז לשאול את מה שבאמת מעניין אותי, זה נראה לי כמו חדירה לפרטיות. גיל שואל בשבילי את השאלות, ואני מוסיפה את הדברים הציניים. כך נוצרה דמות שאני אוהבת וטוב לי שם. כשבן אדם עושה מה שמתאים לו, זה יוצא טוב".
    וגם כאן אי אפשר להתעלם מהטאץ' האופנתי שלה. היא זו שמלבישה את עצמה בתוכנית. "אין תקציב, אז אני הסטייליסטית", היא אומרת ואינה מבינה את הביקורות על כך שהיא חשופה. "אין לי מושג מה רוצים ממני". אגב, גם בהצגה היא זו שבחרה את הבגדים, ופעם אפילו הופיעה עם החולצה שאיתה הגיעה מהבית, כי החולצה שבהצגה לא חזרה מהכביסה.
    לקטעי הקישור שהיא מגישה מצולמת גוטמן באולפן בית הספר "אוסטרובסקי" ברעננה, שם למדה בכיתות ז'-ח'. "כשנכנסתי לשם עכשיו, כמעט בכיתי. 15 שנה לא הייתי שם, ופתאום אני נכנסת לכיתה בסיטואציה אחרת. נזכרתי באסיפות ההורים, בילדים מהכיתה, איך התחפשתי לבלרינה וצחקו עלי שאין לי ציצי. זה היה בשבילי כמו סגירת מעגל, לעמוד שם ממקום אחר. אם מישהו היה אומר לי אז, שבעוד 15 שנה אהיה נשואה לבעל שאני אוהבת ותהיה לי ילדה מקסימה, קריירה ובית שפונה לים, לא הייתי מאמינה. בגיל הזה אתה לא יודע מה יקרה איתך, הכל מבולבל".
    ועד כמה שזה אולי נשמע מפתיע, גוטמן לא היתה מהבנות ששמו אליהן לב. "בתור ילדה לא הייתי הכי מקובלת", היא מספרת. "עד כיתה ח' הייתי הכי נמוכה ורזה רזה. ממש לא הייתי מלכת הכיתה, לא אחת שבאה מבית מפנק עם ביטחון עצמי". עד גיל 15 הספיקה לעבור קרוב לעשר דירות, מה שהיקשה עליה להשתלב כל פעם מחדש. "הרגשתי שאני כל הזמן נאבקת על המקום שלי. מרוב ייאוש היו תקופות שהתייחסתי לעצמי כאל קורבן, וכשאתה יודע שאתה קורבן, אתה לא לוקח אחריות על מה שקורה איתך".
    לדבריה, היציבות הגיעה כשהתחילה לדגמן, לאחר שנבחרה בגיל 17 לתגלית השנה. "פתאום נפתח לי פתח לעולם אחר. תחשבי, עד אז לא היה לי אפילו חבר". לתחרות היא הגיעה בהמלצת הצלם אלדד מאסטרו, שפגש אותה ברחוב והציע לה להשתתף. היא התחילה בקטן, עברה לתצוגות גדולות, הצטלמה לקטלוגים וקמפיינים, והשאר כבר היסטוריה. "מההתחלה עבדתי טוב", היא משחזרת. "התחלתי מחלטורות והמשכתי הלאה. זה היה סוג של התפתחות. כשנמאס לי, טסתי לעבוד בחו"ל וחזרתי".

    ובכל זאת, זה תחום לא קל. איך שרדת?

    "צריך לקחת הכל בפרופורציה, כל שנה יש מראה אחר שהוא מודרני. היו לי הפסקות, שנתיים בצבא, חו"ל, הריון. באופן כללי חשוב לי להיות בסדר עם כולם".

    אף פעם לא עברה לך בראש המחשבה לפרוש?

    "היו לי בעיות של השמנה, אז היתה תקופה שלא היה לי נוח לדגמן ורציתי להפסיק". וכדי לאמת את הסיפור הזה, שנראה הכי לא הגיוני, היא רצה לחדר ומוציאה אלבום ענק עם צילומים מתחילת שנות ה-90, של בחורה יפה עם פנים עגלגלות.

    אז איך את כזו רזה היום, דיאטה?

    "לא, אחרי הלידה משהו במטבוליזם שלי השתנה לטובה, ומאז אני אוכלת כל מה שאני רוצה ולא משמינה".

    ואחרי הכל, איפה ההנאה הגדולה: על המסלול, על המירקע או על הבמה?

    "היום כבר לא מאתגר אותי להיות דוגמנית, אני עובדת בשביל הכסף. ברור שיש תצוגות גדולות שכיף לי לעשות, אבל גם אחרות ופחות מגניבות אני עושה".
    מה שממלא אותה, מעבר לקריירה, היא בתה המתוקה שירה. "עד שאין לך ילד, אתה לא יכול להבין מה זה. זה הדבר הכי מדהים שיש. זה מכניס את החיים לפרופורציות חסרות תקדים. דברים שהיו מעצבנים אותי או מכאיבים לי, היום פחות מעניינים אותי. כשאת רווקה, את יותר מרוכזת בעצמך. עכשיו, בתור אמא, יותר כואב לי על כל חייל או אדם אחר שנהרג בפיגוע. את נהיית אמא של כולם. היום אני יותר רגישה, יותר מחוברת להורים שלי, יותר מבינה את אמא שלי ויש לי פחות זמן להתעסק בשטויות".
    גוטמן נשואה זה ארבע שנים לצלם העיתונות זיו קורן. הם הכירו על המסלול, כשקורן תיעד אותה ל"ידיעות אחרונות". "היינו ידידים מגיל 19, עד שיום אחד זה פשוט קרה", היא אומרת. מדי פעם יוצא קורן לטיולי אופנועים ארוכים עם חבריו, וגוטמן מפרגנת. "המוטו שלנו הוא חייה ותן לחיות, אין אצלנו עניין של שליטה".

    מה הסוד שלך אחרי 12 שנה על המסלול?

    "אני נותנת כבוד לכל מה שאני עושה, וזה חוזר אלי - מה שנכון לגבי כל תחום. אם תכבדי את בן הזוג שלך, תהיה לך זוגיות טובה, ואותו דבר לגבי ילדים, חברים ומקצוע. אפשר לחשוב, מה כבר מבקשים ממני במקצוע? לא לבוא עם שורשים לא צבועים, לשמור על ציפורניים מטופחות, להיות סבלנית ולהופיע בזמן".
    ואין ספק שגוטמן מספקת את הסחורה. לצילומים היא מתייצבת לפני המועד שנקבע, ומול העדשה היא מצליחה לשנות הבעות במהירות לקראת כל קליק שנשמע. היא מקצוענית ומיומנת ואין סיכוי שתיתפס לא מוכנה. שקולה ומחושבת שיודעת מה היא רוצה.

    כשהיית קטנה חלמת שזה יקרה לך?

    "אפילו לא העזתי לחלום. אני לא בן אדם עם חלומות, אני מאוד פרקטית. לא חשבתי להיות דוגמנית, הדבר היחיד שאהבתי היה ספרות".

    למה? מה רע בלחלום?

    "אני לא אוהבת ליצור ציפיות, כדי לא להתאכזב. אני משתדלת ליהנות מהמצב הנתון. אם תשאלי אותי מה היעד הבא שלי, לא אדע מה לענות לך, כי כרגע טוב לי במקום שאני נמצאת".

    ובכל זאת, מה עם שאיפות?

    "אני נהנית מהבנייה. כשמגיעים לטופ, אין לאן ללכת. בעצם, את יודעת מה, הייתי רוצה לשחק בסיטקום".

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שמואל יערי
    גלית גוטמן
    צילום: שמואל יערי
    לאתר ההטבות
    מומלצים