"אנו עוברים מבית לבית, אבל הם נלחמים בנחישות"

אמבולנס צבאי ממוגן עוצר במחסום סאלם, ממערב למחנה הפליטים ג'נין. מתוכו מגיחים חובשי פלוגת הרפואה של חטיבת המילואים 5, ואחריהם, בצעד כושל ובהלם קל, יוצא מן האמבולנס חייל פצוע. חבוש בידו בתחבושות אישיות, הוא צועד לאט ונכנס לאמבולנס של מד"א בדרך לבית החולים העמק בעפולה.
פעמים אחדות יצאו אתמול האמבולנסים הממוגנים ממחנה הפליטים ג'נין, והעבירו למסוקי החילוץ של חיל האוויר חייל מילואים הרוג - רב סמל (מיל.) עינן שרעבי, קצין וחייל הרוגים - סגן ניסים בן דוד וסמל ראשון גד יצחק עזרא, חייל אחר פצוע קשה ועוד שישה חיילים פצועים קל מחטיבת גולני שגדוד 51 שלה נלחם במרכז מחנה הפליטים, ומחטיבה 5, ששני גדודים שלה החלו להתקדם אתמול מפאתי המחנה הדרום מערביים ותפסו כמה בתים בעיר.

"מפחיד שם"

"מפחיד שם מאוד, יותר טוב לא להיכנס", אומר מ', אחד מחיילי פלוגת ההנדסה של החטיבה, שיצא באמבולנס "לפוש קצת בחוץ" ויחזור בקרוב חזרה לאש התופת במחנה. "אנחנו עוברים מבית לבית, נכנסים ביבש, בלי ירי, ואם צריך ויורים עלינו, אנחנו יורים. הכל הולך לאט, עברנו עד עכשיו ארבעה בתים בערך ונכנסים לחמישי". באותה שעה מסמן סמל המבצעים בחדר המבצעים האוגדתי חץ בטוש כחול אל הבית החמישי. עד לשעות הערב פחות משליש המחנה מכוסה בחיצים הכחולים.
מחנה הפליטים ג'נין נסגר מכל כיווניו על ידי חיילי צה"ל. טנקים, מארבים ותצפיות סוגרים על המחנה - 600 מטר על 600 מטר מידותיו - מכל הכיוונים. כוחות אחרים התמקמו בעמדות במחנה וסביבו וקיטעו אותו במהלך היומיים האחרונים. חמוש שייצא מן המחנה וינסה להימלט ייאלץ להתמודד עם הצלפים והטנקים.
אלא שהחמושים אינם עוזבים. הם בתוך המחנה ונלחמים. חלק מן התושבים פונו מבעוד מועד מן המחנה, עשרות צלפים מוקמו, והוטמנו מאות מטענים, ובהם גם מכוניות תופת. "יש להם מוטיבציה מטורפת. הם נלחמים בנו בנחישות רבה, ולא מוותרים", אומר אחד המילואימניקים. בניגוד לרמאללה, שם קראו במגאפונים לנצורים שבתוך המוקטעה להיכנע, במחנה הפליטים ג'נין, עדיין לא חולמים שצעד כזה ישכנע מישהו. בכניסה לאחד הבתים נהרג רב סמל עינן שרעבי, ושבעה חיילים נפצעו. ביום רביעי נהרג מפקד פלוגה, משה גרסטנר. "עושים את זה כי צריך, אין ברירה, אבל אף אחד כאן לא שש אלי קרב", אומר המילואימניק. הטנקים יורים בכל מכונית שמוצבת לרוחב הכביש. הפלסטינים מציבים מכוניות תופת כדי שהטנקים ידרסו אותן ויתפוצצו. עד עתה פוצצו שתי מכוניות כאלה. המטענים פוזרו גם בדרך ממחסום סאלם שבקו הירוק אל המחנה.
אחד החובשים של פלוגת ההנדסה, דני, שומע על מותו של רב סמל עינן, שהיה אף הוא חובש, וממהר לטלפן הביתה, להורים, להרגיע. חיילי פלוגת ההנדסה איבדו את מפקד הפלוגה הקודם שלהם, רס"ן אמיר זוהר, בתחילת העימות, באלישע הסמוכה ליריחו. מאז התפרסם בתקשורת על מצוקה נפשית בפלוגה, על סירוב להתייצב לשירות, על כך שהרגו חוליית מחבלים באיזור טול כרם והיכו את הגופות בכתות הרובים. והם בכלל לא ידעו שהם כאלה. "גם בפעם הקודמת, וגם הפעם, אנחנו מתייצבים לשרת. לכל אחד יש מה לעשות בבית. אני לומד צילום דוקומנטרי וצריך בכלל לצלם סרט בירדן. אבל אני כאן", אומר אחד החיילים.

"תגיד אחי, איזה יום היום?"

המראות באיזור ג'נין הם מראות של מלחמה. הגשם והבוץ העמוק רק מוסיפים נופך סגרירי לעשרות הנגמ"שים והטנקים, למסוקי הקרב המרחפים באוויר ויורים מדי פעם טיל לעבר יעד במחנה, לבקשת המפקדים למטה, ולמסוקי האנפה שמגיעים כמה פעמים ביום ומפנים פצועים והרוגים. למשאיות ה"ריאו" המובילות סולר, ולאמבולנסים.
לשמוע רדיו אין להם זמן. ובוודאי לא לעיתונים. חייל אחד יוצא מתוך תא הנהג של נגמ"ש ושואל אזרח שהגיע במקרה לאיזור: "תגיד, אחי, איזה יום היום?". חייל אחר, גבוה וממושקף, שואל על הלחץ הבינלאומי. "כבר התחילו ללחוץ על הממשלה לסגת? עוד כמה זמן נישאר כאן?"
כבר שלושה ימים לא התקלחו החיילים. אחד מהחיילים ה"קשישים", שהיה עוד במלחמת לבנון, וכבר הפסיק לשרת במילואים, הגיע בגלל צו 8. למחנה לא הכניסו אותו, אז הוא וחייל אחר נוסעים ומביאים אוכל ואספקה לחיילים מבחוץ. "אתמול ביציאת החג, נסענו לכפר דבוריה להביא פיתות לחיילים. אנחנו מכניסים צ'ופרים. אני אישית יכול להתקלח ולהחליף גרביים בקיבוץ מגדל עוז, אבל אין לי לב להתקלח כשהחיילים הצעירים בתוך המחנה, בלי אפשרות למקלחת. לא נורא, כמי שהיה בגולני אני יכול להיות הרבה זמן בלי מקלחת".
בתוך הדם והבוץ יש גם ארוע משמח אחד. סגן מפקד החטיבה, סא"ל דידי ידידיה, עומד להתמנות למפקד החטיבה, במקום אל"מ יואל סטריק שעזב לחטיבה הצפונית בעזה, ולקבל דרגת אלוף משנה תוך כדי הקרבות.