לאה רבין הלכה לעולמה בבית החולים "בילינסון"

ביום רביעי יוצב ארונה של לאה רבין בכיכר רבין בתל-אביב, סמוך לאנדרטה לזכר בעלה, ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין. מכיכר רבין ייצא מסע הלוויה להר הרצל בירושלים, שם היא תיקבר לצד בעלה. על המועד המדוייק של הלוויה טרם נמסרה הודעה.
לאה רבין נפטרה אתמול אחר הצהריים במרכז הרפואי רבין בבית החולים "בילינסון" בפתח תקוה. בשעה 13:55 היא עצמה את עיניה בפעם האחרונה.
רבין לקתה במחלת הסרטן לפני כשישה חודשים ועברה טיפולים קשים במרפאה בארה"ב ובבית החולים "בילינסון". לפני חודש לקתה רבין בדלקת ריאות ואושפזה במחלקה פנימית למשך שלושה שבועות. היא שוחררה לביתה, אולם חזרה לבית החולים לפני תשעה ימים, לאחר שחשה כאבים בחזה. הרופאים איבחנו כי לקתה בהתקף לב קל.
"עד לשעות האחרונות היא הייתה בהכרה מלאה, צלולה כתמיד, עם שכל ישר", אמר היום ל-ynet פרופסור משה גרטי, שטיפל ברבין. "הקליטה שלה הייתה מצויינת והיא תיקשרה עם כל העולם. המוות שלה היה מהלך טבעי של מחלה ממאירה שהתפתחה באופן הדרגתי. היא קיבלה את מיטב הטיפול, אך למרות הכל, המחלה גברה".
מנהל המרכז הרפואי "רבין", על שמו של יצחק רבין ז"ל, ד"ר דן אופנהיים, מסר, כי הימים האחרונים לחייה של גברת רבין היו קשים לה במיוחד, בשל האירועים הרבים שציינו את יום השנה החמישי לרצח בעלה המנוח. "ימי הזיכרון ליצחק רבין היו ימים קשים לכולנו ובוודאי לרעייתו לאה", אמר ד"ר אופנהיים, "היא צפתה בכל תוכניות הטלוויזיה, בכל האירועים, הגיעו אליה מבקרים רבים, אך האם כל זה השפיע על ההידרדרות במצבה - קשה לקבוע".
מבית החולים נמסר, כי בני משפחתה הקרובים של הגברת רבין היו מודעים לחומרת מצבה.
"הם ליוו את הגברת רבין עד הרגע האחרון והיו מודעים למצבה הקשה", אמר פרופ' גרטי. "אנחנו אמונים על טיפולים בחולים רבים. אני לא זוכר שהמחלקה והצוות הרפואי היו מוצפים בכל כך הרבה אהבה כמו במקרה של הגברת רבין ובני משפחתה".

הביוגרפיה

לאה שלוסברג, לימים רבין, נולדה ב-1928 בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום מובלעת בין פולין לליטא) ב-1933 עלתה עם משפחתה לפלסטינה והתיישבה בתל אביב. היא למדה בבית הספר "בלפור" ואחר כך ב"תיכון חדש". היא היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר" וב-1945 התנדבה לפלמ"ח כסיירת בחוליה שהוצבה בקיבוץ עין חרוד. היא בוגרת סמינר בית הכרם בירושלים וסמינר המורים בגבעת השלושה.
ב-1944 הכירה את יצחק רבין בקיוסק של גלידה "ויטמן" ברחוב אלנבי בתל-אביב. עם גיוסה לפלמ"ח התהדקה החברות. ב-1948 נישאו בני הזוג. למחרת החתונה חזר רבין לחזית במלחמת העצמאות ורעייתו הטריה נשארה במטה הפלמ"ח בתל-אביב. ב-1952 עברו לגור בצהלה. ב-1968, עם שחרורו של יצחק רבין מצה"ל, הוא מונה לתפקיד שגריר ישראל בארצות הברית. בני הזוג רבין שבו ארצה בפברואר 1973 והשתקעו בדירה בנווה אביבים.

חשבון הדולרים

ב-1977 עמדה רבין במוקד פרשת "חשבון הדולרים". שני החשבונות נפתחו בעת כהונתו של יצחק רבין כשגריר בוואשינגטון אך לא נסגרו כפי שחייבו אז תקנות ההגנה (כספים). הפרשה שנחשפה בחודש מארס 1977 על ידי העיתונאי דן מרגלית ("הארץ"), הובילה לבדיקה של האגף למטבע חוץ במשרד האוצר ולהמלצה של היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, להגיש כתב אישום נגד לאה רבין. ב-7 באפריל 1977 הודיע יצחק רבין על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה ויו"ר מפלגת העבודה. לאה רבין נשפטה ונידונה לקנס של רבע מיליון לירות.
השופט דב לוין קבע אז כי "הכספים במטבע זר הוחזקו על ידי הנאשמת ונעשה על-ידה שימוש בהם במשך ארבע שנים רצופות ובמגוון של דרכים, שכל אחת מהן היא פסולה כשלעצמה". לאהרון ברק לא סלחה רבין, ובהלוויתו של יצחק רבין אף סירבה ללחוץ את ידו.
פרשת חשבון הדולרים לא היתה היחידה שרבין ניצבה במרכזה. ב- 29 באוקטובר 1994 פנתה חברת הכנסת לימור לבנת למבקרת המדינה כדי שתבדוק את החזרתם של עשרות טירוני גבעתי לאתר טקס השלום עם ירדן בערבה כדי לחפש סיכה שאבדה ללאה רבין. "משפחת רבין שברה את שיאי החוצפה", טענה לבנת בפנייתה למבקרת. דובר צה"ל אישר שחיילים אכן חיפשו את הסיכה בעת ניקיון האזור.
רבין כיהנה כיושבת ראש אלו"ט. ב- 21 במארס 1994 קיבלה את אות אשת השנה על פועלה למען ארגונים וולונטריים.

"זה קשה מאוד"

ב-4 בנובמבר 1995 נקטעו 47 שנות נישואיהם של הזוג רבין עם הירצחו של יצחק רבין. "אני לא כל כך חזקה. אני בוכה הרבה, וזה קשה לי מאוד. זה סיוט שקשה מאוד להתעורר ממנו", כך אמרה רבין בראיון שהעניקה לרפי רשף בערוץ 2 יממה לאחר רצח בעלה.
למאות האזרחים שהתגודדו ליד ביתה אמרה: "חבל שלא הייתם פה, כאשר עמדו מהצד השני של הכביש עשרות המפגינים שקראו לרבין בוגד ורוצח". מאז רצח בעלה טיפלה רבין בהקמת מרכז רבין לחקר ישראל.

"לנתניהו אני לא אסלח"

על ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, אמרה רבין ב-24 ביוני 1997 כי היה "אדריכל ההסתה" נגד בעלה. בראיון למוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" שפורסם ב-30 באוקטובר 1998 אמרה: "לנתניהו אני לא אסלח". על ראש עיריית תל-אביב אמרה ב-27 בנובמבר 1999: "רון חולדאי הוא אדם אלים שגורם לעיוות ההיסטוריה". רבין אמרה את הדברים בתגובה להחלטת ראש העיר להסיר את הכיתוב "נרצח בידי יהודי חובש כיפה" מאתר הזיכרון לזכר בעלה המנוח בכיכר רבין.

"מעייזר אני מצפה לכל דבר"

גם יחסיה עם עזר ויצמן ידעו משברים, מאז שויצמן הפיץ את סיפור התמוטטותו של רבין בערב פרוץ מלחמת ששת הימים. בראיון לעיתון "לאשה" שפורסם ב-29 באפריל 1974 אמרה רבין: "מעייזר אני מצפה לכל דבר".
בנאום ההספד שנשא ויצמן לרבין אמר: "אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים. הוא יחסר לי כמו שהוא יחסר לכולם". משפחת רבין ובייחוד לאה זעמו על הדברים. את הזעם היא תרגמה בפברואר 1998 לתמיכה במועמדותו של שאול עמור לכהונת הנשיא במקום ויצמן. השניים התפייסו בטקס חלוקת אות הרמטכ"ל שנערך במשכן הנשיא ביום העצמאות ה-50.

להביא לאיחוד כוחות

לקראת בחירות 1999 ניסתה רבין להביא לאיחוד כוחות בין ישראל אחת למפלגת המרכז. בדצמבר 1998 הפגישה בביתה את אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק. היא ניסתה גם להשפיע על בתה, דליה, לחבור לישראל אחת במקום למפלגת המרכז, אך נכשלה בכך.
ביולי 1999 הועלה שמה כמועמדת לשגרירה באו"ם, למורת רוחם של אנשי משרד החוץ.
ב-10 במאי 2000 פרסם העיתון "וואשינגטון פוסט" שרבין לוקה בסרטן הריאה. בשל בדיקות בבית חולים בניו-יורק נעדרה רבין מטקס שנערך בוושינגטון, שבו היתה אמורה לקבל פרס על פועלה למען השלום מטעם אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב בארה"ב.
היא פרסמה שני ספרים – "כל הזמן אשתו" (1988) ו"לאה רבין, הולכת בדרכו" (1997).